יש עוד עוולות צרכניות חוץ ממחיר הקוטג' (צילום אילוסטרציה: רועי צוקרמן)
הצרכנים מאותתים שנמאס להם, ובגדול. זה התחיל בקטנה עם הבנזין: נהגים זועמים השמיעו קולות ברשתות החברתיות, הזעם גבר והממשלה הורידה בכמה אגורות את מחיר הדלק. וזה ממשיך ברגע כתיבת הטור עם המרד על הקוטג'.
למה דווקא קוטג'? זה לא ממש ברור לי, אולי בגלל שתנובה שיווקה ופרסמה במשך תקופה ארוכה ש"קוטג' זה הבית". מי רוצה שאיזו חברה מונופוליסטית תעלה לו בצורה כל כך שרירותית את מחיר הבית? אולי טעו בתנובה שניכסו לגבינה עממית ערך כה עליון.
אבל אני עדיין עומד ומשתאה. מה יוציא המונים להחרים את תחנות הדלק, את התחבורה הציבורית או את הרכבת. מתי יפסיקו להלחם רק על מחיר של גביע גבינה ויתחילו להלחם על הצפיפות ברכבות, או על לו"ז דפוקים של אוטובוסים. מתי יגידו "די" לחברות הסלולאר, שאת המודל הכובל שלהן ניסתה בטר פלייס להעתיק, ויקיימו שביתת דיבור. האמינו לי, שבוע אחד יספיק.
ומתי ישבתו תושבי המדינה (או לפחות אלו התומכים במהלך) ויאמרו בקול גדול: "עד שתחזירו את גלעד שליט, לא נחזור לעבודה". מצטער שהכנסתי את ראשי הבריא לפוליטיקה חולה, אבל זה פשוט התפרץ והחלטתי שלא למחוק. יש לאזרחים כוח, אצל השכנות כוח זה מנסה לשבור את העריצות הדיקטטורית של השלטונות, אצלנו בינתיים מטפלים בקוטג'.
אבל אני חושב, או נכון יותר מקווה, שזה לא יעצור בגביע של גבינה לבנה ולא מי יודע מה טעימה.