גורמים שונים עיכבו מעט את האירוע הסוגר של ליגת העבירות, האביב התחלף בקיץ לוהט ושטחי הבוץ, שכה חביבים על מיקי יוחאי (מארגן הליגה) הצטמצמו ונעלמו. מה עושים? חוזרים אל הסלעים, כמובן. וכך, בשבת של אמצע יוני, התאספו ובאו אנשי ליגת העבירות על החורשה שמדרום לאלעד, לריקוד סיום בין הסלעים והעצים. אם באירועי הבוץ משחקים הצמיגים וכח המנוע, הרי שכאן יש חשיבות גבוהה יותר לכושר תמרון וזוויות מרכב, והנווטים מחליפים את מגפי הרפתנים בנעלי טיפוס הרים.

הצוותים זינקו זה אחר זה, בהפרשים של שלוש דקות, אל היער, כאשר הם צריכים לנווט בין המכשולים בעזרת סיפור דרך, ובתוך המכשול עצמו מתמרנים בהתאם לסימונים על הסלעים והעצים. כמקובל, קיבלו אנשי הקטגוריה הסטנדרטית הנחת סטודנטים ולא נדרשו להתמודד עם האתגרים הרציניים באמת. ומיקי רקח לאנשי הליגה מסלול מאתגר בהחלט – לפחות במושגים נורמאליים. צניחה לתהום בעומק חמישה מטרים במכשול השני, למשל, או טיפוס של קיר בגובה של יותר משני מטרים במכשול האחרון במקצה השני. בין לבין היו מפוזרות "סתם" מדרגות בגובה מטר או תמרונים הדוקים בין העצים, שם התבררה סופית חשיבותו של ההיגוי האחורי.

אבל מתברר שמה שנראה כמו מכשולים בלתי עבירים גם בעיני רוכבי סופות קשוחים הוא לא יותר מדרך חתחתים לאנשי האדוונצ'ר והאקסטרים. מדרגות של חצי מטר נשטפו כמעט בלי להאט והנווטים התפנקו להם בתא הנהג וכמעט ולא פרקו מהרכב. גם הכננות זכו ליום מנוחה עם שבריר בלבד מהעבודה שהן נדרשות לה באירועי הבוץ. הקהל מצא עצמו כמעט ולא עומד בקצב שבו המתחרים החזקים "רצו" על המסלול, ומזל שמיקי סימן מסלול שתפר את המדרונות מעלה מטה ובזיגזגים, ואפשר לצופים שהתניידו רגלית לעקוב אחרי האקשן. ועדיין, המכשולים הראשונים – כל מכשול מורכב מאוסף של מדרגות, שיפועים ותמרונים באורך כמה מאות מטרים על המדרונות המיוערים – נצלחו במהירות על ידי כל הצוותים המובילים, כשכולם צמודים לכולם, ואפילו התהום הגדולה, בעומק של כחמישה מטרים, לא הצליחה להפחיד את הנהגים – עצירה קלה לבחירת נקודת הזינוק, שתי שניות של לב בתחתונים – והם למטה, ממשיכים במלא הגז...

הגורלות של המקצה הראשון נחתכו בקטע ה"אזימוט" – ניווט חופשי על קרקעית וואדי מסולע באורך של כקילומטר. לא ברור מדוע, אבל צוותים רבים התברברו לחלוטין בוואדי עצמו ובדרך ממנו אל המכשול הבא – צוות פרוג'יפ נעלם בוואדי לדקות ארוכות והופיע בסוף מכיוון לא ברור; צוות גבע, שיצא מהוואדי בין הראשונים, נעלם בלי זכר לכמעט חצי שעה ולבסוף הגיע מדדה אל המכשול האחרון במקצה הראשון אחרי שנאלץ להחליף גל-הינע אחורי, והיו עוד.

המקצה השני היה קצר בהרבה מהראשון, אך ארוך מספיק כדי שצוות מסגרית ברוך יתקל בו בתקלה טכנית שעיכבה אותו במשך דקות ארוכות ואפשרה לגיא מפרוג'יפ לרוץ קדימה ולנצח את היום, דווקא במסלול שנראה שמתאים יותר לכלי הגבוה יותר של צוות ברוך. באדוונצ'ר היה זה שוב "הקטר הקטן" של שי שמעוני, הדיסקברי החבוט ולמוד הקרבות, שהראה לכלים גבוהים וחזקים ממנו איך עושים את זה נכון, ניצל עד תום את הממדים הקטנים והביצים הגדולות של הנהג לקצב מהיר ומהנה לצפיה. לראות את הצוות הוותיק הזה מתפקד בתאום מושלם וזריזות זה פשוט תענוג. מילה טובה מגיעה גם לצוות ב. ינוביץ', שהתאושש במהירות מהחוויה של השתתפות בתחרות "חוצה ישראל" עם ג'יפ עבירות, והביא את הקוביה הצהובה זוהרת שלו למקום השני בהפרש קטן משמעוני.

ומה לגבי קטגורית הסטנדרטיים? הם, כאמור, קיבלו הנחות מפליגות בצורת מעקפים סביב המכשולים העיקריים. אלא שמעקפים אלו היו רחוקים הפעם מהאקשן העיקרי, והתוצאה היתה "שקיפות" כמעט מוחלטת מבחינת הצופים, שלא ראו כמעט את אנשי הקטגוריה – וחבל.

זהו, נגמרה ליגת הקרוס קאנטרי לשנת 2011. כרגע לא ברור אם תהיה לליגה עונת 2012, ואיך בדיוק תראה אם תהיה. מיקי הודיע כי בשנה הבאה יתרכז בפרויקטים אחרים וינוח קצת מתחום העבירות, אותו הוא מלווה כבר יותר מעשור. אבל מצד שני, זו לא הפעם הראשונה שבה הוא מודיע על פרישה מארגון תחרויות עבירות....

תוצאות קרוס קאנטרי אלעד

אקסטרים
1. צוות פרוג'יפ
2. צוות מסגריית ברוך
3. צוות גילי בשטח

אדוונצ'ר
1. צוות גתוס/כל-גדר
2. צוות ב. ינוביץ'
3. צוות מוסך גבע

סטנדרט
1. צוות הטיגריסים של שי
2. צוות ניר-עובד
3. צוות ביטחה/רוק סוליד

אלופי הליגה:
אקסטרים – מסגריית ברוך
אדוונצ'ר – צוות גתוס/כל-גדר
סטנדרטיים – צוות הטיגריסים של שי