למוד ניסיון, אני מרים טלפון אל מיקי יוחאי, האיש והאגדה מאחורי ליגת הקרוס קאנטרי, בשבת בבוקר – "יש אירוע?", "כן, יש. בדקתי ואין ירוקים, כחולים או כל צבע אחר. תגיע".
למרות שבמהלך השבוע ניבאו החזאים מזג אוויר גשום בסוף השבוע, קיבל את פנינו באזור הכינוס יום אביבי מושלם – בהיר אבל לא חם מדי, עם עננים לבנים בשמים כחולים בתור רקע נהדר לתמונות. התפריט, כמקובל אצל מיקי וכמצופה מעמק יזרעאל (המסלול התפתל בין מנחת מגידו למאגר ברוך), כלל בעיקר בוץ במרקמים ועומקים שונים – מחלקלק ורדוד ועד עיסות דביקות שבלעו צמיגי "37 כאילו היו פיסטוקים.
15 צוותים הגיעו לאירוע
שנדחה משבוע שעבר, כשלרע המזל שלושה צוותי אקסטרים נשארים הפעם בבית – יוסי במות, גילי בשטח וזאהר באסם – מסיבות שונות, משאירים קטגורית אקסטרים דלילה עם שלושה מתחרים בלבד.
וגם הפעם חזר התסריט מהאירוע הקודם – גיא עם המפלצת נפרדת המתלים של צוות פרוג'יפ עפים ומרחפים בהתחלה, רק כדי להיתקע בהמשך באופן טרמינילי. הפעם האשמה היא לא תקלה טכנית אלא טעות ניווט ששיגרה אותם אל מעמקי ביצה אכזרית במיוחד, ממנה הצליחו להיחלץ רק אחרי תום זמן הגג. איך היו אומרות המורות בבי"ס? לילד יש פוטנציאל...
כך שאת המקום הראשון בקטגוריה קטף שוב דודי ממסגרית ברוך עם הכלי הכי גדול והכי חזק בליגה, צולח אגמים ברעם מנוע וחתיכות בוץ שמתעופפות לכל עבר. מזל שאין מערכות "כיפת ברזל" בסביבה... אבל למרות הגודל והעוצמה לא היה מדובר בטיול קליל גם עבורם, ובמקצה הראשון (המסלול כלל שני מקצים באורך של כ-15 ק"מ כל אחד) התעכבו רבות דווקא בשביל היציאה מאחד המכשולים, שהתגלה כתובעני וטובעני במיוחד.
אבל הפתעת האירוע היה, ללא ספק, צוות גבע עם בן הכלאיים המשונה שלהם, שהוכיחו שהדבר החשוב ביותר במרוצי בוץ הוא, ללא ספק, הצמיגים – הסט המגודל ששדדו כנראה מאיזה שהיא גודדת בקיבוץ עשה עבודה מופלאה, חפר ודחף בבוץ כאילו מדובר באספלט, ואפשר לצוות לקבוע את הזמנים הטובים ביותר – מבין כל הקטגוריות – בשני המקצים!
במקום השני בקטגוריה השלים צוות כל-גדר, עם הדיסקברי החבוט, יום טוב למותג הבריטי עם מקום שני שהושג בזכות ביצועים יציבים בשני המקצים כשאחריו צוות ב.ינוביץ בצהוב זרחני. שלושת הבאים בקטגוריה לא הצליחו לשרוד את היום הבוצי, ופרשו עוד במקצה הראשון.
אחוזי ההצלחה בקטגוריה הסטנדרטים (שבניגוד לשמה כוללת לא מעט כלים משופרים עד האוזניים – שצריכים להתמודד עם מסלול קל יותר) היו גבוהים יותר, עם פורש אחד בלבד מתוך השישה שזינקו. בלט לאורך המסלול – וסיים ראשון – צוות הטיגרסים של שי, שעם כלי מוגבה לשמיים ומנוע חזק התנפל על הביצות ושבילי הבוץ בחמת זעם ופתח פעם נאה על מתחריו. במקום השני נמצא את צוות ליטבק, שבזכות צמיגי בוץ יעודייים (שוב) הצליח לסחוט מהפאג'רו בעל המפרט הצנוע קרב צמוד לסופה המשופרת של הטיגריסים, עד שהפרש הספקי המנוע הכריע אותו בביצה שליד מאגר ברוך, שם איבד זמן רב.
ואם כבר מנועים צנומי הספק, הרי שאין פחות-סוסים מאשר בסמוראי של צוות DBM החביב במקום השלישי. הצוות החליף השנה את מנוע הריינג'ר(!?) שהניע את הסמוראי שלהם במנוע של... סמוראי, והרוויח עוד קצת (והדגש הוא על "קצת") סוסים וצליל שלא נשמע כמו מכונת תפירה על לאגר גמור.
