סמארט פורטו קבריולה
האם לקוח ישראלי טיפוסי יסכים להוציא סכום המתחיל בכמאה אלף שקלים, עבור מכונית דו-מושבית, חסכונית בדלק ככל שתהיה ועם יכולת פנומנאלית למציאת מקום חנייה? כדי לנסות ולענות על השאלה הזו, שאת התשובה אליה נדע בוודאות בעוד מספר חודשים, כשסמארט פורטו המחודשת תגיע לישראל, טסנו לגרמניה כדי להתרשם מהעירונית הקטנה.
גודלה של המכונית ומחירה, שאינו קטן כממדיה, מכתיב שני קהלי מטרה עיקריים: הראשון והברור הוא של צעירים מבתים אמידים, השני מבוגרים שילדיהם כבר לא גרים איתם. אם אנשי השיווק של כלמוביל, יבואנית סמארט, יצליחו במשימה השיווקית.
עבור הקהל שהולך אחר אופנות, לסאמרט בלי שום ספק יש מה להציע. בזכות קוטנה, היא בולטת בשטח הרבה יותר ממכוניות גדולות והדורות יותר. עם זאת, גם כאן עומדת בפני אנשי כלמוביל מלאכה שאינה מובנת מאליה, בעיקר אצל אנשים הרגילים בשיווק מכוניות ולא בשיווק אופנות. על מנת להצליח, עליהם להפוך את הסמארט למשהו שמדברים עליו, שיוצר באזז.
צילום: מנהל
איך היא נוסעת
הכניסה לפורטו נוחה, ולמרות הממדים החיצוניים מדובר במכונית רחבה למדי ונוחה לשני שמנמנים. תא הנוסעים יפה ומעודכן והמשטחים נעימים למגע. כוונון מראות, מבט החוצה ו... הפתעה. לא רואים איפה המכונית מסתיימת, לא מלפנים ולא מאחור, וזה גורם לתחושה מוזרה, וטובה. בעיקר, לא מרגישים במשהו קטן או קלסטרופובי כמצופה.
ראשונה ניסינו את מנוע הבנזין החלש ביותר: 1.0 ליטר, 61 כ"ס צנועים, תיבה רובוטית (זהה בכל הדגמים) ועם מנגנון עצור-סע לחסכון בדלק בעצירה. המכונית לא חזקה, אך גם לא מתסכלת. זאת למרות שמיאוץ ל-100 קמ"ש אורך 16.8 שניות. המתלים נוקשים למדי, אך המצב טוב מכפי שזכרנו בדור הראשון ששווק במשך זמן קצר בארץ. המתלים, אגב, מתקשחים יחד עם עליית ההספק בגרסאות הבאות בהן נהגנו.
גם התיבה הרובוטית שופרה, אך עדיין מהווה את עקב האכילס של המכונית הקטנה. החלפות אוטומטיות עדיין מנדנדות את נוסעי הפורטו, אלא אם מרפים קלות מדוושת התאוצה ברגע ההעברה. בעיה נוספת מוכרת גם היא בתיבות רובוטיות - התדרדרות לאחור בעליה. יש אמנם מערכת למניעת נסיעה במדרון, אך היא מופעלת רק לכשניה וחצי. למה שלא ישתחררו הבלמים רק עם הלחיצה על דוושת המצערת? בקיצור, הרובוטית השתפרה, אבל עדיין רחוקה משלמות.
לפורטו יש מתג המאפשר נהיגה במצב חסכון, בו נכנסת מערכת העצור–סע לפעולה. זה עובד לא רע, למעט העובדה שגם המזגן כבה יחד עם מנוע המכונית, מה שהציק אפילו ביום הקריר למדי בגרמניה. ביטול מצב החסכון פוגם מעט בתצרוכת הדלק, אך בתמורה מעניק העברת הילוכים נעימה יותר.
צילום: מנהל
עוברים לגרסת ה-71 כ"ס. זו מציגה נסיעה החלטית יותר וקיזוז של 3.1 שניות במיאוץ ל-100 קמ"ש, אך גם נסיעה נוקשה יותר. זה מורגש עוד יותר במנוע ה-1.0 ליטר טורבו, לו 84 כ"ס, שמזניק את הפורטו ל-100 תוך 10.7 שניות. חבל שכיול המתלים כאן נוקשה אפילו יותר, אך כחובב נהיגה גרסה זו קסמה לי יותר מכולן. במכונית זו נסעתי גם על כביש מהיר, במהירות של כ-130 קמ"ש, והתחושה הייתה בטוחה ביותר. תצרוכת הדלק של המכוניות לפי נתוני סמארט מכובדת מאוד: כ-25 ק"מ לליטר בדגם החלש, כ-20 ק"מ לליטר בטורבו. גרסת הדיזל, בה לא נהגנו ולא צפויה להגיע לארץ, מציגה נתון של 33 ק"מ לליטר ופולטת 86 גרם פחמן דו-חמצני לק"מ בממוצע בלבד.
ולסיכום
למרות התנהגות כביש פושרת, תיבת הילוכים מעצבנת ונוחות נסיעה בינונית, מצליחה סמארט הקטנה לגרום לך לחבב אותה. את יכולת התמרון המדהימה, את השימושיות העירונית ובעיקר את התחושה של "מכונית גדולה". וזה עוד לפני שהזכרנו את הגרסה הנפתחת, עם גג בד שגולש לאחור על מסילות גם תוך כדי נסיעה.
אחת הסיבות שמביאות את אנשי כלמוביל לנסות ולהשיק שוב את סמארט בישראל, היא הגרסה החשמלית. בהתחשב בטכנולוגית המצברים נכון להיום, מכונית חשמלית מתאימה בעיקר לרכב עירוני – וזו ההגדרה המדויקת לסמארט. אין ספק שהרלוונטיות של סמארט בישראל תשתפר פלאים עם הצגת גרסה חשמלית, בה זכינו בהשקה לסיבוב קצרצר ולא ממצה, בינתיים בדגם אב-טיפוס.
