היכולת לפעול ולבצע עוד ועוד פעולות תוך כדי נסיעה הן שעמדו לנגד עיני מתכנני ניסאן טאונפוד (Townpod) שהוצג בפריז. בניסאן רואים סוג חדש של כלי רכב עתידיים המשלבים בין כמה תכונות וז'אנרים המוכרים במכוניות בנות ימינו בהם: יכולת תקשורת עם העולם החיצון, תרבות הפנאי, תנועה בכרך צפוף ושילוב בין הובלת מטען לבני אנוש. כמובן שהכל מבוצע עם מינימום רעש, זיהום וצריכת דלק.

הקונספט מבוסס על ניסאן קיוב – בעיקר בשל הצורך במעט מקום מבחוץ והרבה בפנים; המיקרו-וואן הזעיר מאפשר את הנפח הפנימי הדרוש על-מנת להציע הן מקום מכובד לנוסעים (עד 4 מבוגרים) והן נפח הטענה ראוי. לטובת זה האחרון ניתן "לשחק" בקלות עם מיקום ומצב המושבים, לפתוח את חלקו האחורי של הגג לאפשר הכנסת אלמנטים ארוכים שיבלטו כלפי מעלה והחוצה. בנוסף, ניתן לשחק עם מיקום רשת אחורית (היושבת על צמד קורות) במגוון זוויות ונקודות עיגון. הספסל האחורי ניתן להזזה לפנים ולאחור על גבי מסילות בתוך רצפת הרכב וגם להוציאו לטובת מקום אחסון. כל הדלתות – ויש לא פחות משש כאלו – נפתחות לרווחה (האחוריות הפוך מכיוון הפתיחה המקובל) והפתחים הגדולים הנוצרים נעדרים קורות מפריעות. הרצפה שטוחה וחלקה ונקודות עיגון וקשירה רבות משלימות את פוטנציאל התובלה של הטאונפוד.


אבל, מדובר גם במשרד נייד, הכולל את מיטב הטכנולוגיה והגימיקים העכשוויים המוכרים בתחום; שני מסכי מגע וקונסולה מרכזית בתוכה מנגנון כפתורים מאפשר שליטה בכל מה שמוצע בטאונפוד, החל בהצצה אל הנעשה מאחור (ה"מראות" הן למעשה מצלמות), שליטה בכל מערכות הרכב, חיבור לרשת – כמובן, ועד לתקשורת עם כלי רכב אחרים בדרך. הנהג יכול לבצע את כל פעולותיו גם באמצעות הכפתורים והמתגים הממוקמים על "גלגל" ההגה.

ההינע הוא כמובן חשמלי ובקונספט מדברים על השאלת מערכת ההינע מניסאן ליף (Leaf), קרי: הספק מנוע של 80 קילו-וואט (כ-110 כ"ס) וטווח נסיעה בין טעינות של כ-160 ק"מ.