אילוסטרציה
כפי שיודע כבר כל מי שפתח את תא המטען של מכונית היברידית, סוללות תופסות מקום. הרבה מקום. ועם המכונית החשמלית מעבר לאופק, הבעיה של מציאת מקום לאחסון הסוללות רק תלך ותחמיר.
זה בדיוק המניע מאחורי פרויקט מחקר חדש שיזם הקולג של לונדון, ואליו נרתמו תשע חברות וגופי מחקר, כולל חברת וולוו השבדית. המטרה היא פיתוח סוג חדש של סוללה, בעלת חוזק ויכול עיבוד שיאפשרו לבנות ממנה חלקי מרכב במכוניות, כך שמרכב הרכב ישמש למעשה גם כסוללה, מה שיחסוך מקום ומשקל (עד 15% לעומת רכב במבנה קונבנציונאלי).
ההודעה לעיתונות מספרת כי הבסיס לסוללה החדשה יהיה חומר מרוכב על בסיס סיבי פחמן, והסוללה תבנה במבנה סנדוויץ של סיבי פחמן/סיבי זכוכית/סיבי פחם, כאשר ככל הנראה מדובר בשרפים שונים (חומרים מרוכבים כוללים תמיד סיבים ותווך שלתוכו הם נוצקים, בדרך כלל שרף כלשהו) המאפשרים לצד אחד לשמש כאנודה ולצד השני כקטודה. לא ברור עדיין מה יהיה החומר הפעיל בסוללה, האם יוני ליתיום כפי שמקובל היום ברוב הסוללות המתקדמות, או בחומר אחר.
פרויקט המחקר אמור להמשך שלוש שנים, כאשר בשלב הראשון יתרכזו השותפות בפיתוח חומר שיצליח לשלב את התכונות הרצויות – במחיר מסחרי. ראוי לציין כי למרות שכבר כיום ישנן סוללות אותן ניתן לעצב בקלות כמעט בכל צורה רצויה (למשל סוללות מסוג ליתיום-פולימר), הרי שעדיין עומדות בפני המפתחים בעיות רבות וקשות – קבלת חוזק מבני מספק מבלי לפגוע בתכולת החשמל; שמירת הסוללות בטמפרטורת עבודה נאותה (סוללות ליתיום המפותחות כיום לשימוש אוטומוטיבי דורשות מערכות קירור מסובכות כדי להישאר בטמפרטורת עבודה – בעיה שתחמיר בשל חשיפת חלקי המרכב לשמש); ניהול הובלת החשמל בין חלקי המרכב השונים, וכמובן – שמירה על מחיר הגיוני, לא עניין פשוט אם זוכרים שהיום השימוש בסיבי פחם "רגילים" שמור בדרך כלל לכלי רכב אקזוטיים בגלל מחירם הגבוה של חלקים העשויים מחומר זה.
אולם אם הכל יתקדם כראוי, יכול להיות שבעתיד יצטרכו במשרד התחבורה להמציא הגדרת מקצוע חדשה בעולם המוסכים – "פחח/חשמלאי רכב"...