"את הקפות ההיכרות אנחנו מבצעים לצד מדריך ב-F-IS ואני מתקשה להתרשם – גם ממנה וגם מהתוואי. הפניות מטעות, המנוע חסר מחץ ותיבת ההילוכים מעצבנת. אבל אם לרגע חשבתי ששוב איבדתי פרופורציות במסע הזה (בכל זאת, זוהי ספורט-סלון עם 420 כ"ס), הגיעה ה-LFA והרגיעה אותי. טוב, אולי הרגיעה אותי הוא לא התיאור הנכון – הטריפה, אתגרה והפחידה אותי הולם הרבה יותר את מה שקרה שם"
"אנחנו מצוידים במכשירי קשר מצ'וקמקים ומנסים לתאם באיזו פנייה הכי טוב לנסות לעשות דריפטים עבור העדשה. עד לרגע שבו יצאתי להקפה הראשונה (וגם אחריו) לא-באמת הייתי משוכנע שתומר ואני מסונכרנים על אותה פנייה – אבל פעם אחר פעם עשיתי את מיטב יכולתי להוות תחליף לד"ר שלנו, בתקווה שהפדר (שנמצא מחוץ למסלול) אכן מצלם את זה. מאוחר יותר הוא יספר לי שהמרשלים של המסלול כל כך נהנו מההצגה שסיפקנו להם, עד כי הם מחאו כפיים בכל פעם שה-LFA האדומה עברה, טוענים בתוקף שזה האקשן הכי מעניין שהם ראו בכל ימי ההשקה. כמה חבל, אם כך, שבסוף הרסתי את זה עם ספין מביך בהקפה האחרונה, אחד מתוך 32 (!) סבסובים שרשמנו בכל המסע..."
"אני חושב שמעולם לא נתקלתי בדוושת גז כה רגישה, והיא הולמת את אופי המנוע ככפפה – חלק, מיידי ונטול כל התנגדות מכאנית, מעין שילוב בלתי אפשרי בין מנוע מירוצים גזעי ליחידת הכוח המלוטשת של ה-LS המפוארת".
"בניסיון הראשון לבצע דריפט עבור תומר, אני מוכרח להודות, היא ממש הפחידה אותי: השילוב בין הדוושה האולטרא-רגישה והקלות בה היא נכנסת להיגוי יתר לפי דרישה גרמו לזנב לברוח בחוסר פרוגרסיביות מוחלט. אבל אחרי שמרימים את הלב מהתחתונים מגלים שהשדה האדומה לא כזו נוראה – להפך, כשהיא כבר בתנוחה צדית היא נשלטת מאוד".
"בהקפה החמישית או השישית, אחרי שאני מבין את הפואנטה ומתחיל סוף-סוף למצוא את הקווים הנכונים ונקודת הבלימה, אנחנו מתחילים לזרום יחד כמקשה אחת – והערכתי אליה רק גוברת. לקסוס הצליחו לייצר – כבר בטבילת האש הראשונה – מכונית על אמיתית ותחרותית, ישירה ומלהיבה. מכונת נהיגה מלוטשת מחד ופרועה מאידך – רועשת ומתפרצת, אך גם נעימה ונינוחה. מכונית שמצליחה באופן מאוד "יפני" להביא סוג קצת שונה של אטרף מהמתחרות המסורתיות – יותר הנדסי ומחושב, אך לא פחות טהור ואמוציונאלי".