צוות פוינטר בראלי דרך המשי היום השני של הראלי – בהרבה מובנים – היה בעצם היום הראשון עבור עופר קוקוס ונועם שמיר, אנשי "צוות אבסולוט". אחרי יום של הכרות עם הרכב החדש ועם כללי תחרות חדשים לחלוטין הגיע הזמן לתת קצת גז. אז הם נתנו, והתחילו להנות, ובדיוק אחרי שבעה ק"מ הלך מיסב בגלגל הקידמי שמאלי. בעקבותיו, גם הציריה נאספה אל אבותיה...
עופר ונועם לא מוותרים וממשיכים את כל הספיישל במהירות של 30-40 קמ"ש. טיפה מאוחר יותר, גם הברקסים נגמרים – וזה רק גורם להם להיות יותר נחושים. משאית המטאטא, זו שמזנקת אחרונה ומוודאת כי לא נשאר אף מתחרה על המסלול, מנסה לשכנע אותם לפרוש, אולם הם טוענים בתוקף שהם לא מבינים רוסית וממשיכים עד הסיום. בהמשך, יעברו השניים ספיישל נוסף באותה מתכונת כשבראש שלהם יש מטרה ברורה – לסיים את היום על הגלגלים.
בלילה, תתוקן התקלה בעזרתם של כל אנשי הסיוע, והכל כדי לזנק בבוקר היום השלישי. עוברות כמה שעות והזינוק מגיע. צוות אבסולוט מזנק אחרון ומתחיל לעקוף רכבים מזדנבים. הספיישל, 200 ק"מ אורכו, מהיר מאוד ודורש תשומת לב רבה מצד הנווטים. לקראת סיום הספיישל נופל הלב של הצמד לתחתונים, לא פעם אחת, כי אם פעמיים. בראשונה, כשהם רואים את רכבם של ניצן שקל ודובי נוימן וובצמוד אליו שני מסוקי הרפואה של הראלי, ובשניה, כאשר הם שומעים את זעקת הסנטינל (המכשיר שאמור להתריע על עקיפה) ומפנים את הדרך לכיוון ימין, רק כדי לפגוש את רז והלל עוקפים מימין. מתוחים? עוד פרטים בהמשך.
את הסטייג' השני סיכמו אנשי ''צוות טלפארמה'' בחיוב רב. הנסיעה זרמה מבחינתם, החלודה הורדה והכל היה תקין מבחינה מכנית. ההחלטה מהיום הקודם להוריד קצב הוכיחה את עצמה וניצן שקל ודובי נוימן היו מרוצים. בבוקר היום השלישי נרשם חשש קל בנושא הניווט מצידו של דובי נוימן, נווטו של ניצן שקל. תאור הסטייג' נתן דגש רב לעניין הניווט וציין אותו כקשה. בפועל, לא נתקלו השניים באף בעיה בתחום זה. לעומת זאת הם נתקלו בבעיה אחרת – עץ. מסיבה שלא ברורה עד לרגע זה, פגעו השניים בצורה חזיתית בעץ, כ-15 ק"מ לפני סיום הספיישל. אמצעי החרום ברכב הופעלו וכמה דקות לאחר מכן נחתו 2 מסוקים מטעם הנהלת הראלי, ובהם הרופאים המוטסים.
ניצן ודובי הוטסו אל מחנה הלילה ומשם נלקחו באמבולנס לבית החולים המקומי, לטובת בדיקות שונות. לשמחתנו, אנו יכולים לעדכן כי השניים בסדר גמור וכי למזלם הרב הם לא נפגעו. בדקות אלו, השניים "מתלוצצים עם רופאיהם" (ובעיברית פשוטה – צועקים עליהם בכל שפה אפשרית ומנסים להתחמק מ-24 שעות של השגחה...). פאג'רו המרוצים שננטשה בשטח תאסף בשעות הקרובות על ידי ה"קמיון בלה" – משאית המטאטא.
אחרי ההתחלה המצויינת של "צוות פוינטר" ביום הראשון, הגיעו יומיים פחות טובים. כידוע, יש גם ימים כאלה במרוצים. הסטייג' השני של הראלי היה בדיוק כמו שרז הימן אוהב – מהיר. ואם נצטט אותו – "זה הרגיש כמו מרוץ WRC". את הספיישל השני של אותו יום, באורך של 69 ק"מ, הם סיימו לאחר 33 דקות – את החישוב של המהירות המוצעת אתם מוזמנים לעשות לבד...
אבל כמו שאומרים, לכל מטבע יש 2 צדדים, והפעם המטבע הזו היתה שווה לא מעט שטרות. 10 שטרות, אם נדייק, כל אחד מהם בשווי של 100 יורו. הסיפור הוא כזה – מדי פעם עובר הספיישל גם באזור מיושב, כפר כזה או אחר, וכך היה גם אתמול. הלל סגל, נווטו של רז, מצליח לפספס את החיווי בספר הדרך המורה על אזור בו המהירות מוגבלת, והשניים מטיילים להם בתוך הכפר כשהספידומטר מראה מהירויות פליליות בעליל. מכשיר ה-GPS יודע להקליט דברים שכאלה, וכך הוא עושה כמובן. רז והלל מסימים במקום ה-11 הכללי, אולם יודעים כי העונש עוד יגיע.
את היום השלישי מתחיל צוות פויינטר כמו שהוא רגיל – בפול גז. הספיישל זורם, הניווט עובר ללא דרמות והכל תקין עד שהמנוע מתחיל להתחמם. הלל, האיש הטכני והאבא של הרכב, מפעיל את המפסק של הוונטה. כשמחוג החום ממשיך לעלות, הם מבינים כי הבעיה חמורה יותר ועוצרים. מכסה המנוע מורם והאשם מתגלה במשאבת המים. הנחל הצמוד מתגלה כמקור חינמי למים וכך ימשיכו רז והלל כשהם משקים את המנוע לכל אורך הסטייג'. בהמשך, אפילו משאית הכיבוי המקומית גויסה לעניין ותרמה ג'ריקן של מים.
עם ההגעה למחנה הלילה הוחלפה משאבת המים הסוררת באחת חדשה, אולם עוד בטרם חזר החיוך לפניהם של רז והלל הגיע נציג המארגנים אל מתחם הקבוצה ועידכן על ההחלטה – קנס כספי של 1,000 יורו ותוספת זמן של 60 דקות. לא נעים.
מחר יזנק הראלי ליומו הרביעי. קטע קישור באורך 437 ק"מ יקדם את פני המתחרים ובעקבותיו ספיישל בן 302 ק"מ. בסיום, עוד 51 ק"מ יובילו את הרכבים למחנה הלילה. בעקבות המפגש בין צוות טלפארמה והעץ, הצטמצמה הקבוצה הישראלית ורק שני צוותים יזנקו מחר.
