על אפרת ואדם סיפרנו לכם לראשונה לפני כשנה. הזוג, שעבד בהדרכת נהיגה מתקדמת בארץ, הגשים חלום וטס לגור בהונגריה בכדי להתחרות בנהיגת דריפט מול מיטב נהגי אירופה. לפני כשנה הם עמדו בפני רכישת רכב תחרותי משלהם, והתלבטו תחת איזו קטגוריה להתחרות – חובבנים או מקצוענים. במקביל הם פתחו בהונגריה בית ספר לדריפטים, שנועד לממן את המחייה והתחרויות שם – עסק לא זול בכלל.
המהלך הראשון היה רכישת הרכב. לאחר חיפושים ארוכים אחר ב.מ.וו M3, קיבלו השניים הצעה לרכוש רכב מוכן למרוצים שבוע לפני התחרות הראשונה של עונת 2009. המוכר היה מכונאי שמוכר להם היטב, והם קפצו על המציאה. מדובר על ב.מ.וו מסדרה 3 דגם E30, עם מנוע 4.4 ל' משופר בעל כ-330 כ"ס, גיר מקוצר ומשקל של פחות מטון. הרכב נקנה ביום של האימון המקדים לתחרות, עם כסא מקובע שהיה קרוב מדי לאדם ורחוק מדי לאפרת. למרות זאת הצליחו שניהם להתברג בין 16 המתמודדים (מתוך 80 נהגים!) בתחרות עצמה.
 
אפרת: "מסתבר שהיה לנו הרבה מזל באימון, כי בתחרות לא הצלחנו לעלות אפילו שלב אחד, למרות שהבחור שממנו קנינו את הרכב טיפל בכל הדברים הלוגיסטיים ואנחנו היינו בראש שקט".
אדם: "אבל זו הייתה רק ההתחלה. במרוץ השני כבר היינו לבד בשטח, והמסלול היה כ-4 שעות נסיעה מבודפשט. היינו צריכים להתארגן על הכל בעצמנו – רכב סיוע, טריילר, ערימות של צמיגים, ג'נטים חליפיים, ג'קים, כלים, חלקי חילוף, בגדים, אוכל, דלק..."
אפרת: "כן, בקשר לדלק – נשמע טריוויאלי, לא? הרכב צריך אוקטן 100 ואנחנו, מסתבר, די שכחנו למלא את המיכל. כשהוא לא הניע חשבנו שמשאבת הדלק נדפקה, וכשהמכונאי פירק אותה הוא הבין מה קרה. היינו צריכים להביא דלק מיוחד אבל גם לא היה לנו ג'ריקן, אז לקחנו 40 בקבוקי ליטר וחצי..."
אדם: "וזה לא הכל – ברכב הסיוע היה חור באגזוז והגזים נכנסו לתא הנוסעים. נסענו עם חלונות פתוחים כל הדרך מבודפשט, עם 4 מעלות בחוץ. בקיצור – זו הייתה חוויה".
מלבד כל הצרות הללו, בזמן האימונים למרוץ ההגה הפך לקשה מאוד עקב תקלה במסרק. אדם הצליח להתחרות ואפילו עלה ל-16 הראשונים, אך הפסיד בקרב הראשון (בתחרות מתחרים המתמודדדים אחד נגד השני בשיטת טורניר, כשהמפסיד נפסל והמנצח עולה שלב). אפרת אפילו לא עלתה להתחרות בגלל שההגה פשוט היה כבד מדי עבורה.
אפרת: "לתחרות השלישית באנו מסודרים הרבה יותר. היא הייתה חלק מאליפות אירופה, ואנחנו התחרינו בקטגוריית 'סמי פרו' שהיא מעל החובבנים ומתחת למקצוענים. אבל בשביל שאדם יתחרה במסגרת אליפות אירופה הוא היה צריך לקבל רישיון 'מקצועני', אז הוא נבחן בזמן האימונים לתחרות, מול 4000 איש בקהל, ועבר".
אדם: "הבחינה זה לרדוף אחרי מקצוען תוך כדי דריפט ולחקות את מה שהוא עושה. לא היה לי הרבה ניסיון אבל באתי עם רעל ונצמדתי אליו. אחר-כך במוקדמות עליתי ל-16 הראשונים, אבל שם כבר קיבלתי בראש".
התחרות הרביעית אירחה שוב את הסבב האירופאי וגם כאן חזר הסיפור – השניים עברו שלב במוקדמות, אך לא הצליחו להגיע להישגים בתחרות עצמה.
אדם: "במוקדמות דורגתי שביעי, אבל בקרב הראשון הייתי שחצן וכשהמתחרה שלי לקחה קו רחב ניסיתי לעקוף אותה והתנגשתי בה בקטנה. היא המשיכה לנסוע אבל אני עצרתי ונפסלתי מיד".
אפרת: "גם אני הסתבכתי – מזג האוויר התחלף מיבש לגשום ובחזרה ולא הצלחתי להתאפס על זה מנטלית. התחרות החמישית והאחרונה הייתה אפילו יותר גרועה – לא עברתי את המוקדמות ואדם נפל כבר בקרב הראשון כי זה שהתמודד מולו פשוט ברח לו".
אדם: "למדנו מזה לקח – לבוא עם צמיגים מתאימים, להיות מוכנים לוגיסטית, לא להתפשר על המצב של הרכב לפני התחרות ובעיקר להתאמן המון".
והמאמץ החל להשתלם. את עונת 2010 החלו השניים כשהם ורכבם מחוזקים ומוכנים הרבה יותר – והתוצאות לא איחרו להגיע. בתחרות הראשונה, שהתקיימה בתחילת מאי, דורג אדם שני במוקדמות של קטגוריית המקצוענים, ואת התחרות עצמה סיים במקום הרביעי. אפרת תתחרה במסגרת אליפות אירופה, ובמקביל ממשיכים שניהם להריץ קורסים לנהיגת דריפט תחת השם myway, בעיקר עבור ישראלים. אנחנו מאחלים להם הצלחה ונמשיך לעקוב.