הארלי דייוידסון אינו רק מותג האופנועים הוותיק בעולם; ככל הנראה מדובר
במותג שהמשתמשים בדגמים הנושאים את שמו – אופיים, תדמיתם וההוויה סביבם –
מפורסמים לא פחות ולמעשה מהווים חלק עיקרי מהשם הכה ידוע. אופנועי
ה'קרוזר' האמריקאים לא נועדו להפגנת ביצועים או להשחזת רגליות בפניות
מפותלות (על-פי רוב...) אלא יותר לשמש כסמל סטטוס, הפגנת דרך חיים ומקור
להרבה גאווה שבטית. מועדוני הארלי דייוידסון הנם ככל הנראה הגדולים
והנפוצים מבין כל מועדוני מותגי האופנועים בעולם, ודי להזכיר את 'מלאכי
הגיהנום', כנופיות רוכבים על טהרת הארלי דייוידסון שסניפים שלהם מפוזרים
על-פני כל הגלובוס והידועים לא פעם בעיסוקם בתחביביהם שלא תמיד נחשבים
חוקיים...
כעומק השריטה כך גם היצע הביזאר והמוזרויות הקשור בהארלי; ואם בעסקי זצ"ל עסקינן, כפי שבוודאי הבנתם מיד מהתמונה בפתיחה, אז כן – מזה שנים רבות מוצעות דרכים רבות ומגוונות לרדת אל אמא אדמה בסטייל עבור כל חובב הארלי: החל בצינות צד ('סירה') מסוגים שונים וכלה בנגררים (ראו תמונות) – הכל מחובר להארלי דייוידסון ראוי, כמעט מכל סוג ומין. יוזמות קבורה כגון אלו כאמור קיימות שנים רבות אך לצאת לדרך האחרונה על הארלי, ממש על האופנוע ולא על נגרר או מחובר לצד, לא עלו עד כה יפה, בעיקר לנוכח מצבו של חתן השמחה שלא ממש מצא מקום ראוי על המושב האחורי או שיתף פעולה באופן יעיל.
אז זהו, מזל שיש גם בניו זילנד מועדון הארלי דייוידסון רציני. נאמן לתפיסה שהדבר האחרון שכל רוכב הארלי באמת היה רוצה לעשות הוא לרכוב עוד קצת, קם מהנדס הרכב חובב ההארלי המקומי מייק פרייס ועשה מעשה; בזמנו הפנוי האריך שלדת הארלי דיוידסון, חיזק היכן שצריך והתקין אוכף נוסף מאחור לעוד רוכב מטעמי שיווי משקל ובטיחות (ולוודא שהכבודה לא תיפול, ח"וח), כך שבבסיס הגלגלים הארוך ניתן להניח ארון קבורה ראוי, במשקל של עד 200 ק"ג. המנוע הוא V2 של הארלי, כמובן, בנפח 1,350 סמ"ק. הארון הכבד נכנס ויוצא ממקומו בקלות באמצעות מערכת הידראולית הנשלטת בלחיצת כפתור. אין ספק שרוכבי הארלי רבים – לבטח בניו זילנד בשלב זה – רוכבים עתה בלב רגוע ושקט הרבה יותר אל עבר השקיעה, בידיעה שדרכם האחרונה, לכשתגיע, תיעשה בשיא הסטיל...
עוד על הארלי דייוידסון באוטו:
