סקודה אוקטביה: חוות דעת מקוצרת לא צפיתי את זה. שיוויתי בנפשי עוד נסיעת מבחן מהשורה עם מכונית שהיא "בסדר". אבל עם חלוף הקילומטרים הלכה והתגבשה אצלי ההרגשה שמכל היצע הגוונים של המשפחתיות שקיים היום על פלטת היבואנים, עם ה-TSI הזו הייתי ממשיך הביתה בלי שמץ חרטה. האוקטביה הזו – בניגוד להרבה "מקררים ממונעים" בהיצע המשפחתיות – פשוט מכילה בתוכה את המהות שאנו אוהבים במכוניות.
שיתוף
סקודה אוקטביה, כמקובל בקונצרן, מתבססת על מאגר הרכיבים הענק של החברה האם
פולקסווגן, וכך גם החידוש העיקרי בגרסה שלנו – תיבת DSG עם שבעה הילוכים ומנוע 1.8 ליטר TSI (מגדש טורבו והזרקה ישירה). המנוע מציג נתונים יפים מאוד: 160 כ"ס ו-25 קג"מ בטווח שבין 1,500 ל-4,500 סל"ד. יחד עם תיבת ההילוכים מרובת יחסי ההעברה, זמינות כוח ממש לא אמורה להיות בעיה.
רכב המבחן הגיע אלינו ברמת האבזור הגבוהה ביותר ('אלגנס') אשר כוללת ריפודי עור, מערכת שמע עם מסך מגע (בהתקנה מקומית), גג שמש ועוד פריטי אבזור רבים אשר מרימים את המחיר לאזור ה-150,000 שקלים (הגרסה הבסיסית, 'אמביאנט', עולה 138,000 שקלים). מוזר היה לקבל ברמת האבזור הזו חישוקי "15 אינץ' קטנים יחסית.
ליטוף
סביבת הנהג הדו-גונית מאוד מהודרת. אהבתי את תנוחת הישיבה הגבוהה שניתן להגיע אליה עם המושבים – הידניים – ומהר מאוד מתקבלת תחושה של אחדות עם המכונית. שדה הראיה טוב מאד לשני הכיוונים ותוכלו להסתייע במצלמת חניה – מהתקנה מקומית – כדי שלא לפגוע במקרר שחונה מאחוריכם בחניון. סידור הדשבורד אופייני לקונצרן עם פתחי אוורור שתחתם מערכת מולטימדיה ועוד מתחת מערכת בקרת האקלים המפוצלת שמאל/ימין. לגלגל ההגה ארבעה חישורים, ציפוי עור ומיתוג לשליטה בבקרת השיוט והשמע. מאחור מציעה
סקודה אוקטביה מושבים נוחים, משענת יד אמצעית, מרווח טוב לראש וסביר לרגליים. עוד יותר מאחור יתגלה תא מטען אדיר ממדים בנפח 560 ליטר.
מתיחת הפנים האחרונה הכתיבה חרטום חדש – ולא בטוח שיפה יותר מהקודם. השאר לא עבר עדכון מהותי, אבל מספיק כדי לרענן את ההופעה.
צילום: תומר פדר,יצרן
ראשון עד שלישי
מטרים ראשונים מחוץ לבית
סקודה ואני שומע את הקליקים העדינים של תיבת ה-DSG הרובוטית. עם שיא מומנט כבר מ-1,500 סל"ד והמון יחסי העברה לבחור מהם, זמינות הכוח וחדות התגובה ממש ראויים לשבח. כמעט בכל רגע נתון יש מספיק כוח מתחת לדוושת התאוצה להאיץ קדימה מבלי להוריד הילוכים. התיבה הרובוטית מתקשה מעט בזחילת חניונים על גבול הפרדת המצמד, וכדאי לזכור שזינוק בעליה כדאי לעשות בזריזות (אבל בעדינות, כדי לא לפרפר) – ללא רגל על הגז האוטו יתדרדר לאחור גם ב-D.
התחושה הקלילה של ההגה המחושמל ניכרת גם כאן, ויחד עם ראות מצוינת החוצה וקוטר סיבוב טוב, קל מאוד להשתחל בעיר. אם אהיה חייב להלין על משהו, יהיה זה על נוחות הנסיעה: לאוקטביה כיול מוצק מאוד – "גרמני" בלשון ההדיוטות – ולמרות חישוקי גלגלים קטנים וצמיגים בחתך גבוה-יחסית, בידוד התא משיבושים ושברי כביש לא מצטיין. יתרה מזאת, רכב ההדגמה שעבר כבר כ-34 אלפי קילומטרים (נצח במונחי רכבי הדגמה), מראה סימני עייפות ותא הנוסעים מקרקש בתגובה לשיבושים הללו.
שלישי עד שביעי
מחוץ לעיר
סקודה אוקטביה פורחת. מה שקנה אותי היה האופן חסר המאמץ לכאורה שבו היא זורמת על פני הכביש. מחוץ לעיר בעיית הנוחות פחות אקוטית ורק לעיתים רחוקות מרגישים את הנוקשות. ריסון המרכב טוב וההגה המתקשח משדר קצת יותר מידע לידיים. האוקטביה רחוקה מלהיות מכונית נהיגה טהורה, וגם בקבוצת המשפחתיות יש סכינים חדות יותר (מאזדה 3 2.0 ליטר, למשל), אבל הקצב מאוד נעים ורחוק מהיות משעמם. כשתגיעו לקטע כביש שהונח בפתלתלות על פני גבעות, תוכלו להסיט את ידית ההילוכים למצב ספורט או להעביר הילוכים בעצמכם.
בקצב מאוד מהיר, הראשונים להיכנע יהיו הצמיגים הצנועים. הם יודיעו בחריקה איומה על כוונתם לאבד אחיזה ושבריר שנייה אחר-כך יאבד המשקל של ההגה, החרטום יפסע לפנים בתת היגוי ובקרת היציבות תתערב. עד לאותו שלב – וסט ספורטיבי יותר של צמיגים בטח ירחיק את המגבלות – התנהגות השלדה היא למופת.
במרחבים, בשיוט על סל"ד קבוע ובהילוך הגבוה, צריכת הדלק ממש קמצנית. נסיעת המבחן הזו רשמה צריכת דלק של 14 ק"מ/לליטר וזה קרה בשילוב של קטעי נהיגה מאוד נמרצים יחד עם שיוט ארוך-אך-מהיר על כביש 6. צריך כמובן לזכור שכמו כל מנוע טורבו, אם תבחרו לנצל את הביצועים עד הסוף ותשהו קבוע בטורים גבוהים, תשלמו בצריכת דלק גבוהה משמעותית.
ושוב נסגרת הרשימה עם טרוניה – רעשי רוח הופיעו ממסגרת דלת הנהג כבר ב-100 קמ"ש, והרחש הלך והתגבר (ונבע בעיקר מחלון השמש) במהירות גבוהה יותר.
צילום: תומר פדר,יצרן
תארוז לי קומבי
למחרת נסיעת המבחן מצאתי תירוץ לנסוע על הבוקר לחיפה. האוקטביה 1.8 TSI עשתה לי את מה שאף משפחתית עממית לא עשתה מזמן – גרמה לי לרצות לנהוג עוד ועוד. נוקשות הנסיעה הפריעה לי פחות ממה שהטרידה כמה מעמיתיי, מה גם שזה הרבה עניין של הרגל וטעם.
ככל שנקפו הקילומטרים האוקטביה הלכה ושכנעה אותי שהנה מצאתי את המכונית משפחתית האידיאלית שלי בהיצע המקומי. שילוב של אבזור עשיר, יכולת דינאמית גבוהה, צריכת דלק נמוכה ואיכות כוללת טובה. רשמו לי אחת סטיישן עם אופניים על הגג, בבקשה.
