אני רוצה לספר לכם על המאבק שבו אני ועשרות אלפי חברי נמצאים. מאבק עיקש, קשה, מול גופים אטומים, דורסניים, קשי עורף, שרק טובת חברות מסחריות בבעלות פרטית נמצאת לנגד עיניהם. המאבק של רוכבי האופנועים והקטנועים בשערורייה ששמה הוא "העלאת תעריפי ביטוח החובה לכלי רכב דו-גלגליים", פרי מוחו הקודח של פקיד אחד באוצר. הפקיד הזה החליט שכמתנת פרידה לתקופת כהונתו הוא ישאיר לנו, ציבור רוכבי הדו"ג, מתנה צורמת וכואבת. העלאה גורפת, חד-צדדית, של תעריפי ביטוח החובה שאנחנו משלמים. העלאה שחברות הביטוח בעצמן לא ביקשו, ואפילו לא חלמו לקבל.
אתם מבינים, הכל התחיל עם חוק הפלת"ד – חוק הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים – וקבע שכל אדם שנפגע כתוצאה מכל סוג של תאונת דרכים, יקבל טיפול רפואי מלא, ללא פשרות, בכיסוי גבוה מאוד (בין הגבוהים בעולם). הפלת"ד הוא חוק של No fault, כלומר – ללא אשמה. לא משנה מי אשם בתאונה – כל נפגע יכוסה על ידי הביטוח שלו (החריג הוא הולכי רגל ורוכבי אופניים – להם משלם ביטוח הרכב המעורב בתאונה).
העובדה שמדובר בביטוח חובה מתייחס לעובדה שכל משתמש דרך הנוהג בכלי רכב מנועי, חייב לבטח את עצמו כחוק. אין לו ברירה, והכיסוי היחיד שהוא יכול לבחור לרכוש, הוא כיסוי מלא. אין אופציות. יתרה מזאת, המדינה, בחוקקה חוק זה, נתנה מתנה למספר מצומצם של חברות ביטוח, ובעצם סיפקה להן רישיון להדפיס כסף. והרבה ממנו. התנאי היחיד הוא שהחברות יעמדו בסט מסויים של רגולציות, ושישמרו בצד הון מספיק על מנת לכסות את כל ההתחייבויות שלהן.
חברות הביטוח זכו בפיס, כל שנה מחדש. מאז שנת 2001 הרוויחו חברות הביטוח הון מה"זכות" הזו להדפיס כסף – למעלה מ-6 מיליארד ש"ח ב-7 השנים האחרונות. רווח נקי, אחרי הוצאות ואחרי מס, וכל זה רק משוק ביטוח החובה בלבד, ללא קשר לשאר סוגי הפוליסות שהן מוכרות ולשאר עסקיהן.
חברות הביטוח נהנות מהרווחים העצומים שלהן, אבל משהו מפריע להן בעין. ישנו מספר מועט של נהגים שחברות הביטוח מסרבות לבטח מסיבות כאלה ואחרות (לרוב – כמות עבירות, שלילות בעבר, תאונות וכו'). אבל כיוון שהמחוקק חייב אותן לבטח את כולם, אין להן ברירה, ולכן הן מתאגדות ליצירת מאגר. "פול". הן מכניסות כסף לקופה של הפול, ממנות דירקטוריון ויו"ר, ויוצרות "קופת מצורעים" עם תעריפים גבוהים יותר. מקום שאליו נזרקים כל אלה שלא מבוטחים בדרך הטבע.
רגע, אבל יש עוד משהו שמפריע לחברות הביטוח. רוכבי דו"ג. אופנוענים וקטנוענים נמצאים בסיכון, שכן הם נפגעים יחסית יותר מנהגי מכוניות, וחומרת הפציעות שלהן גדולה יותר, יחסית. אז חברות הביטוח מחליטות פה אחד – רוכבי הדו"ג ייזרקו לפול! לבור! אנחנו לא נבטח אנשים כאלה! הם עולים לנו יותר מדי כסף!
צילום: רונן טופלברג
ביטוח "הליכה ברגל חובה"
לא מבינים? אני רוצה לתת לכם דוגמה פשוטה וקלה להבנה: מה היה קורה לו היינו ניצבים בפני מצב שבו המדינה, בחוק סוציאלי מובהק (הפלת"ד הוא חוק סוציאלי), היתה מחייבת כל אדם שיוצא מן הבית (ע"ע הולך רגל) לעשות על עצמו ביטוח "הליכה ברגל חובה". נניח. ונניח שאתה ואשתך הייתם גרים ביישוב שנמצא בגזרת עוטף עזה. מכיוון שהייתם רוצים לצאת פה ושם מהבית, וכאזרחים שומרי חוק הייתם כמובן מעוניינים לעשות את אותו ביטוח "הליכה ברגל חובה". הייתם ניגשים לחברת ביטוח, לא משנה איזו, ומבקשים לעשות ביטוח, והייתם מגלים לתדהמתכם שחברת הביטוח מסרבת לבטח אתכם. לא בגלל שאתם פושעים, לא בגלל שפעם נפלתם על המדרכה, לא בגלל ששוטר שלל לכם את הזכות ללכת ברגל, אלא סתם בגלל שאתם חיים בעוטף עזה. חברת הביטוח היתה אומרת שזה מסוכן, ושאתם עולים לה הרבה מאוד, ושלא הגיוני שהיא תפסיד, ואז אתם פשוט מסורבים. לא באחת, אלא בכל חברות הביטוח. אני מזכיר, אתם לא פושעים, מעולם לא תבעתם את הביטוח, סתם, בא לכם לעשות ביטוח כי נמאס לכם להישאר בבית.
אתה, אשתך, וכל בני הישוב שלך וכל בני כל הישובים בסביבה נשלחים, כמו העבריינים לעשות ביטוח באותו "פול", מאגר. ושם, בפול, בקופת המצורעים, התעריפים גבוהים יותר, ומפוקחים ע"י פקיד מן האוצר. הוא קובע את תעריפי הביטוח, וזאת ע"מ לא להביא למצב שבו המבוטחים שם לא יוכלו לעמוד בתעריפים הגבוהים. אבל אל תתבלבלו. מדובר עדיין בסכומים של פי 3, פי 4 ואפילו פי 5 ממה שמשלם אדם רגיל עבור "ביטוח הליכה ברגל חובה" בחברת ביטוח רגילה.
המפקח חרד לשלומן של חברות הביטוח
חברות הביטוח נאלצות לבלוע את הגלולה המרה, ומפרישות כספים מקופתן בכל שנה כדי לכסות את ההפסדים של הפול. אבל גלולה זו יורדת מהר מאוד בגרון כששוטפים אותה עם מיליארדי ש"ח, עם מאות מיליונים של רווחים מדי שנה. חב' הביטוח מוכנות להפסיד 200 מיליון ש"ח בשנה (בצורה קולקטיבית) על מנת שהן תרווחנה מאות מיליונים. גם אני הייתי מוכן לעסקה כזו...
אחרי שנה, שנתיים, אחרי 7 שנים, פתאום אתם קוראים בעיתון שהמפקח על הביטוח, נציג המדינה שאמור להגן על האזרחים מפני תאבת בצע מוגזמת בתחום כה חשוב, חרד לגורלן של חברות הביטוח. האם פתאום מתה הפרה החולבת? האם התפגרה האווזה שמטילה ביצי זהב? האם שוק ביטוח החובה גורם לחב' הביטוח להפסיד? לא. ממש לא. 900 מליון ו-700 מליון ש"ח רווחים בשנתיים האחרונות!!!
המפקח החרד, לא לשלום הציבור אלא לשלומן של חברות הביטוח, רואה שיש ירידה ביכולת של חב' הביטוח להדפיס כסף. הוא רואה שבגלל "חברת הביטוח למצורעים", חב' הביטוח לא מרוויחות כמה שהן יכולות להרוויח, אלא טיפה פחות. 200 מיליון ש"ח בשנה פחות. אז המפקח אומר לעצמו – אני רוצה לאזן את המאזנים של החברה הזו, אני לא רוצה לראות מינוסים!
במקום לראות את כל התמונה התחבורתית, את כל המבוטחים, המפקח על הביטוח לוקח את המגזר הזה, שבו כאמור יש אנשים שהוכנסו לשם בעל כורחם ו(יש הטוענים) שבניגוד לחוק, והופה! יש פתרון. בוא נחייב אותם לשלם פי 4, פי 5 מאשר הולך רגל אחר. זהו, העניין סגור. המצורעים הם קבוצה סגורה, עכשיו הם לא ספרות אדומות בדו"ח על שולחנו של איזה מנכ"ל, עכשיו הכל מסודר.
צילום: רונן טופלברג
פקיד אחד, אפור, קטן, לא מרשים במיוחד
חב' הביטוח והמפקח על הביטוח לא נותנים לנו אופציה. הם מחייבים אותנו לרכוש ביטוח יקר מאוד. הם לא נותנים לנו את הזכות לבחור לעצמנו כיסוי אחר, ומחייבים אותנו לרכוש רק את הכיסוי המלא, ה-סופר יקר. הם קוראים לנו פושעים, עבריינים, למרות שמעולם לא נשללנו ומעולם לא תבענו. הם גזענים, כי הם מכלילים עלינו סטריאוטיפים של עבריינים סדרתיים.
הם לא נותנים לנו את האפשרות להתנייד כפי שאנחנו בוחרים. המפקח על הביטוח עושק את הציבור, ולא למטרת קופת המדינה, אלא רק כדי שחברת ביטוח תרוויח עוד כסף. הכסף הזה לא יוצא או נכנס לתקציב המדינה. הוא לא חוסך כסף עבור הנזקקים, הוא לא מעביר אותו לסל הבריאות... הוא דואג אך ורק לקופתן המלאה והמדושנת של חברות מסחריות בבעלות פרטית של בעלי ההון בישראל.
והטיעון הפופוליסטי שבראש ההסברה, אותו "סבסוד" של נהגי המכוניות את האופנוענים? מעניין שהפקיד האפור, שנלחם כאריה להעלות את תעריפי הביטוח לאופנוענים, מתעלם מסבסוד גדול בהרבה בהיקפו – הסבסוד של נהגי המכוניות את חברות הביטוח, בהיקף גדול פי שלוש וארבע מה"סבסוד" לאופנוענים...
כזה הוא הפקיד. פקיד אחד, אפור, קטן, לא מרשים במיוחד, לא משהו ש"שווה לכתוב עליו הביתה". אולי דווקא בגלל זה, הפקיד הזה החליט שכמתנת פרידה לתקופת כהונתו הוא ישאיר לנו, ציבור רוכבי הדו"ג, מתנה צורמת וכואבת. העלאה גורפת, חד-צדדית, של תעריפי ביטוח החובה שאנחנו משלמים. העלאה שחברות הביטוח בעצמן לא ביקשו, ואפילו לא חלמו לקבל. וכל זאת, דקה ורבע לפני שהוא מסיים את תפקידו באוצר ועובר, כמו במטה של קסם, לעבוד כסמנכ"ל באחת מהחברות להן הוא כה דאג.
זה נראה לכם הגיוני?
