יונדאי i10 חשמלית בתערוכת אוטומוטור (אילוסטרציה)"חשמל זורם בכפות ידך..." שרה רותי נבון. כמה יפה ניחשה נבון את הבעיה שתטריד את העולם המוטורי בעשור הראשון של האלף השלישי, ושרה לנו את הפתרון. אחח... אם רק היו הדברים פשוטים כל כך. אין ספק שההנעה החשמלית בשלה היום לחלוטין – היא מביאה לנו מכוניות עירוניות קטנות המנצלות עד תום את החופש התכנוני שמאפשרת ההנעה החשמלית; מכוניות ספורט מלהיבות שנהנות מעקומת המומנט השטוחה לחלוטין של המנועים החשמליים לטובת עקירת צווארם של נהגים ונוסעים תמימים, וכמובן, השקט החשמלי מתאים כמו כפפת עור נאפה משובחת לקטגורית מכוניות הפאר. מושלם, לא? כמעט. כי בינינו לבין האוטופיה עומדת הבעיה הקטנה, זעירה ממש, של איך לסחוב את החשמל הדרוש איתנו.

כל אחד יכול לבנות מכונית חשמלית, באמת שלא נדרשת יכולת הנדסית או תכנונית מיוחדת כדי ליצור מכונית חשמלית נוסעת, אולם היכולת להקנות לה טווח נסיעה סביר – מבלי למלא את כל הרכב בסוללות – היא בעיה שעדיין מתסכלת את טובי המהנדסים בחברות הגדולות והעשירות ביותר. וגם אחרי שיפתרו את בעיית אחסון החשמל, עדיין תעמוד בפניהם שאלת ה"תדלוק". כיצד לחדש את מאגר האנרגיה במהירות ובפשטות, והקרב בין סוללות לתאי דלק עדיין לא הוכרע, גם אם כרגע יד הסוללות נראית על העליונה.

השאלות הללו, כך נראה, עמדות במרכזי תערוכת הרכב האחרונות (תערוכת פרנקפורט, תערוכת דטרויט, תערוכת ז'נבה ואחרות) למרות שגם ראשי התעשייה האופטימיים ביותר לא צופים נתח שוק של יותר מאחוזים בודדים לרכב החשמלי בעשור הקרוב. צו האופנה או תחרות על תואר החברה המתקדמת בעיני הציבור? לא ברור. מה שכן ברור הוא שככל הנראה בנותיי עדיין ילמדו נהיגה על רכב מונע במנוע בערה פנימית. מעניין אם משרד הרישוי יגדיר קטגורית רישוי חדשה, כמו שיצר לרכב אוטומטי, עבור כלי רכב חשמליים. אפשר גם לפתוח הימור על היום שבו יצאו מנועי הבעירה הפנימית מספר התיאוריה. הניחוש שלי הוא איפה שהוא באזור שנת 2100. זה נראה לי טווח זמן סביר למדי עבור משרד שספר התיאוריה שהוא מוציא עדיין טוען שמנועי שתי פעימות נפוצים באופנועים. 40 או 50 שנה אחרי שמנועי ארבע פעימות השתלטו על התחום, ויותר מ-20 שנה מאז שהפכו למצרך נדיר עד כדי הכחדה באופנועי כביש...