ה-SX4 של סוזוקי הגיע לארץ הרבה אחרי שהוצגה בעולם – ודווקא בגרסת הסדאן גדולת הבגאז', ולא בגרסת חמש הדלתות המקורית, זו שפותחה יחד עם פיאט כקרוס-אובר כפול הנעה. במבחן שערכנו לגרסת הסדאן התלוננו על כך שהישבן הגדול אומנם הציע שפע מקום למטען, אך גם החריב לחלוטין את העיצוב הנאה של גרסת חמש הדלתות. במכשירי תנועה שעו לתלונתנו והחליטו להציע בארץ גם את גרסת ההאצ'בק, אולם עדיין עם הנעה קדמית בלבד. הסיבה, כך ראשי החברה, היא תמחור – גרסת ההנעה הכפולה היתה נאלצת להתחרות ברכבי פנאי גדולים וחזקים יותר מבחינת המחיר, ותחזית המכירות לא הצדיקה את המאמץ.עם ההנעה הכפולה איבדה ה-SX4 גם את איפור השטח – הכאילו מיגונים והפגושים התפוחים – אבל נשארה עם הצללית הגבוהה ועם צמיגים גבוהי חתך, כך שהמראה עדיין קורץ לכיוון השטח. בניגוד לאחותה גדולת הישבן, היא בהחלט נאה, בעיקר באדום-כתום המטאלי בו התייצב רכב המבחן. היא אולי לא תסובב ראשים בטיילת, אבל גם אין שום סיבה להחנות אותה רחוק כשמגיעים לשמחה המשפחתית.
הגרסה קצוצת הזנב מגיעה אלינו היום לאחר שעברה מתיחת פנים קלילה – צבעים חדשים למושבים; לוח מחוונים חדש עם צמד מחוונים כחלחלים בגודל שווה במקום מחוון מהירות דומיננטי; מערכת שמע מקורית מובנית עם שליטה מההגה (קוראת MP3, אבל ללא חיבור למקור חיצוני), ולא פחות חשוב (בעצם, יותר): בקרת יציבות שעד עכשיו נעדרה משום מה מגרסת ההאצ'בק. עוד שינוי קופץ אלינו מהמפרט – הספק המנוע צמח בכ-12 סוסים לכמעט 120, מיישר קו עם החזקות שבמשפחתיות היום. התיבה, לעומת זאת, לא עברה שינוי משמעותי ועדיין מציעה ארבעה הילוכים בלבד, עם תפעול מסילה משוננת ולא טיפטרוניק.
למרות הרענון שעבר תא הנוסעים, הוא עדיין לא ישאיר אתכם פעורי פה או יגרום לכם לשלוח יד לליטוף מעריך. אבל אם כבר תשלחו יד, תגלו חומרים מוצקים אך פשוטים והתאמה בינונית כשמספר פריטים, כגון תא הכפפות, משאירים תחושה זולה ממש. לפחות הממשקים העיקריים – הגה וידית הילוכים – בגודל נכון ומרקמם נעים. ההגה האמור מתכוונן רק לגובה, וזה חבל, כי היה קשה למצוא תנוחה אופטימלית מבחינת מרחק מהדוושות ומההגה. התנוחה הבסיסית גבוהה מאוד, כמצופה מרכב שהחל חייו כקרוס-אובר, ומרווחת במפתיע בהתחשב בממדים החיצוניים הצנועים יחסית. הראות החוצה טובה, מלבד בנקודה הקריטית ביותר – הפינות – בגלל קורה A מפוצלת ומשופעת מאוד. גם מאחור הישיבה גבוהה מאוד, ונמוכי קומה עלולים למצוא עצמם עם רגליים תלויות באוויר. זה אומנם פותר לחלוטין את בעיית מרווח הרגליים שהיתה עלולה להתעורר ברכב קצר בסיס גלגלים, אבל יוצר בעיית מרווח לראש. אם אתה בגובה 1.80 ומעלה, צפה לחיכוכים בפדחת על בסיס קבוע.
עוד קצת אחורה, והגענו לתא המטען. הוא מחולק לשניים על ידי רצפה גבוהה שמיועדת לישר קו עם המושבים כאשר הם מקופלים, ומחביאה תחתיה נפח משמעותי. מעליה, לעומת זאת, יש נפח מצומצם למדי. מספיק לזוג שיוצא לפקניק רומנטי או חוזר עם קניות צנועות מהסופר, אבל לא יספיק לקניות החיתולים-מזון תינוקות-מים מינראליים של משפחה ממוצעת. ובלי קשר למצב המשפחתי – סף ההטענה הגבוה לא ממש נוח.

יאללה, בילינו כבר מספיק במגרש החניה, וחם. נכנסים לאוטו – לא צריך להוציא את השלט מהכיס! לחיצה אחת על הכפתור שבידית הדלת והיא נפתחת. עוד אחת וגם שאר הדלתות נפתחות. נחמד, וחבל רק שהשלט האין-מפתח גדול ומסורבל יחסית. המזגן מצליח לקרר במהירות את חלל הרכב, ובקרת האקלים שומרת על הכל תחת שליטה. התלונה היחידה היא לגבי הרעש שמייצרת מערכת האוורור מאמצע הסקאלה ומעלה. רמזור ראשון, והדוושה נלחצת עד הסוף. אנחנו כאלו שלא יודעים לדחות סיפוקים, והרי הבטיחו לנו מנוע חדש וחזק, אז לא נבדוק? סוזוקי תמיד ידעו לייצר מכוניות שמגיבות בזריזות לפקודת הדוושה, וה-SX4 הזו לא בוגדת במסורת. היציאה מהמקום מהירה ונחושה, והמחוג מטפס במהירות למהירויות בין עירוניות. אולם למרות מערכת תזמון השסתומים המשתנה הוא מפגין חוסר רצון בטיפוס לקצה מד הסל"ד – אם כי לא מוחה על כך בצליל לא נעים או מיוסר במיוחד. פשוט התאוצה מתמתנת במידה מורגשת באלף הסל"ד האחרונים. מי שינסה לטפס למהירויות "מי מכיר עורך דין טוב לעניני תעבורה" יגלה שה-SX4 לא ממש בקטע. לא ברור אם הסוסים התעייפו או שזו האווירודינמיות הלוקה של רכב קצר וגבוה, אבל המכונית הזו לא ממש אוהבת להעפיל למרומי מד המהירות. עוד ביקורת אחת לגבי יחידת ההנעה – התיבה מסרבת להוריד לראשון בכל מהירות מלבד זחילה איטית, כך שניסיון להאיץ ממהירות 30 קמ"ש – מתאר עירוני קלאסי כשאתה תקוע מאחורי איזו דודה שמחפשת חניה – נתקל במנוע שנאבק להאיץ את הרכב בסל"ד בו עדיין לא הגיע לשיא המומנט.
ובעצם, עוד לפני שמד המהירות הזוחל יגרום לכם לוותר על ניסיון שבירת שיא המהירות האישי, יעשו זאת האוזניים. רעשי כביש נוכחים בכל מהירות, והולכים ומתגברים עם עלות הקצב, כשברקע מנגנים הרוח והמנוע כינור שני, אבל משמעותי. במהירויות נמוכות יותר המנוע, שגם מעביר תחושה מחוספסת דרך הדוושה והרצפה, דומיננטי יותר, והרוח מצטרפת לסימפוניה ככל שעולה המהירות. ואגב סימפוניה – הרדיו מצויד בחיישן המגביר את עוצמת השמע בהתאם לרעש הסביבתי במכונית. אלא שהוא עושה זאת בצורה מעט קופצנית ולא לינארית, ובפעמים הראשונות שהשדרנים בגלגל"צ צועקים עליך פתאום ברגע שלחצת על הגז, זה יכול להקפיץ אותך במושבך.
אבל בלי קשר למהירות, ה-SX4 נוקשה. מאוד נוקשה. היא לא אוהבת שיבושים חדים או גדולים, ורק על שיבושים קטנים, חיספוסי אספלט למיניהם, היא מצליחה לספק נוחות סבירה, כנראה בזכות הצמיגים גבוהי החתך. בניגוד למקובל במכוניות קשות מתלים, הספיגה לא משתפרת עם עלות המהירות, ושיבושים גליים כמו אלו שבחיבור מהאיילון לכביש 1 ירקידו ויקפיצו את הרכב ויושביו, בעוד פסי חיבור כמו אלו שעל הגשר שבהמשך אותו כביש יחבטו בנהג ובנוסעים בחדות. המושבים, בקונטרס חד, דווקא נוחים לאורך זמן ואוחזים, כך שגם אם תסבלו מהטלטלות, לפחות לא תסבלו מכאבי גב.
נו, מתלים קשים ותאוצות חזקות? אז בטח יהיה כיף בכביש המפותל, חשבתי לעצמי. הרי האחות עם הבליטה מאחור דווקא הפתיעה לטובה בנושא, והסוויפט הקטנה יותר מציעה הגה נעים והתנהגות שובבה. אז הצפנתי לי לאחד מכבישי הנהיגה החביבים עלי בשעת לילה נטולת תנועה והתחלתי לטפס בתקווה. אבל הגה ושלדה אילמים לחלוטין והתנהגות שנוטה בכבדות לתת–היגוי עד לרגע בו הזנב יוצא מהר ובלי התרעה הם לא המתכון החביב עלי. לא טרחתי אפילו להשלים את הכביש עד סופו לפני שהסתובבתי וחזרתי הביתה. לפחות הבלמים הראו עוצמה טובה ונשיכה חדה בדרך למטה, אם כי לא ממש אתגרתי את עמידותם.

לזכות ה-SX4 האצ'בק עומדים עיצוב נעים, תנוחת ישיבה גבוהה מהסוג שחיבב רכבי פנאי ומיניוואנים על נהגים רבים, מרווח טוב לנוסעים ביחס לאורך וביצועים זריזים ומלאי חיים ברוב המצבים. לחובתה תלויים מתלים קשים וחובטים, חוסר עידון ולמקרה שזה עוד מעניין אתכם, גם חוסר מוחלט בחדוות חיים דינאמית. בעצם, יש עוד דבר שעומד לזכותה, וזה החוסר הכמעט מוחלט במתחרים ישירים. אומנם הסופרמיני הגדולות כדוגמת הגרנדה-פונטו מציעות ממדים שאינם קטנים בהרבה, אך הן נתפסות כ"קטנות". משפחתיות מן השורה מציעות יותר מרווח ועידון במחיר גבוה אך במעט, אך יש רבים שאינם רוצים מכונית "גדולה". עבור אלו, ובמיוחד אם הם אוהבים את תנוחת הישיבה הגבוהה ורוצים "רק יפנית", הסוזוקי מציעה חבילה ייחודית. אולם לטעמנו הייחודיות לא מספיקה כדי לכסות על בעיית הנוחות והעידון, למרות המנוע החזק.