האמת היא שהלו"ז המפורט שהכין ניצן לנסיעה לגרמניה וצרפת, לא כלל סיור במוזיאון המכוניות החדש של פורשה. פנינו היו מועדות לאזור אלזס לוריין שבצרפת, שם עמדנו לבחון את הבוגאטי ויירון. אבל כשיש לאנשים כמונו חצי יום לשרוף ברור שהוא יכלול פעילות מוטורית כלשהי, ומכיוון שלא היה לנו אוטו מעניין מספיק כדי להצפין עימו לנורבורגרינג והדרך ממינכן לאלזס עוברת ממש ליד שטוטגארט, מצאנו את עצמנו בשער הכניסה למוזיאון, מרחק קצרצר ממפעל הייצור המככב בחלומותיהם של חובבי רכב באשר הם.יום א' הוא יום חופש בגרמניה ואזור המוזיאון שוקק אדם. לא מצאנו מקום חנייה פנוי בקרבת המוזיאון, אז החלטנו להיות "לארג'ים" ולהיכנס לחניון המקורה שמתחתיו. וכאן נתקלנו לראשונה בתופעה הנעימה המכונה מוזיאון פורשה: החנייה בחניון המסודר והנוצץ לא עולה אגורה. בפורשה מניחים מן הסתם שדי בכך שאתה מגיע אליהם ורוכש כרטיס כניסה למוזיאון – ואין צורך לגבות תשלום נוסף. יפה. חבל לנסות אפילו להשוות את מחיר החנייה שם לזה השערורייתי שנגבה בחניון המבורדק של מוזיאון תל אביב, למשל...
ואם חשבתם שמחיר החניה מגולם במחירו היקר של הכרטיס למוזיאון, טעות בידכם – מחיר הכניסה למוזיאון הוא כזה שמזמין אנשים להיכנס ולא דוחק אותם לחשוב פעמיים או שלוש אם הביקור יהיה או לא יהיה שווה את הכסף ואם כדאי או לא כדאי להביא גם את הזאטוטים. כמה? 4 יורו בלבד לתקופת ההשקה, כאשר ילדים ונוער עד גיל 14 נכנסים חינם (בליווי מבוגרים). בקרוב המחיר אמור לעלות ל-8 יורו – וזה עדיין מחיר שווה לכל כיס שבהחלט מצדיק את ההשקעה.
על פניו נראה כי אין לפורשה הרבה מה להציג במוזיאון. זו הרי חברה צעירה למדי והיא לא ייצרה הרבה דגמים במהלך שנותיה. אחרי שנוסדה ב-1931, עסקה החברה בהנדסת מכוניות עבור חברות אחרות, תכנון ובניית מנועים ומכוניות מרוץ, שריוניות, טנקים, טרקטורים – וגם את אב הטיפוס אשר לפיו נבנתה החיפושית האגדית. חלק מיצירות אלו (כולל הטרקטור) נמצאות היום במוזיאון. אבל לא על תקופה זו נבנתה אגדת פורשה, אלא על התקופה שהחלה ב-1948, שנה בה פורשה הציגה את מכונית הספורט הראשונה שלה – ה-356. לא כולם יודעים, אך באבטיפוס של ה-356 הותקן מנוע מרכזי ולא אחורי. לא ממש ברור למה הותקן לבסוף המנוע מאחור בגרסה הסדרתית (ואני אישית שמעתי מדוברי פורשה שתי גרסאות שונות לכך), אולם התצורה הזו הפכה לסימן ההיכר במכוניות הספורט של פורשה מאז ועד היום (למרות שהיום, מתוך חמישה דגמים, רק ל-911 עדיין יש מנוע אחורי).
במוזיאון תמצאו עשרות גרסאות של דגמי 356. פתוחות, סגורות, מכוניות מירוץ מנצחות ועוד. ביניהן מוצבות עשרות רבות של מכוניות מרוץ מקטגוריות ופורמולות שונות, מכוניות שגרפו עבור פורשה מאות תארים שונים.

1963 הייתה שנה מאוד מיוחדת עבור פורשה. בשנה זו התגלגל לבוץ הטרקטור האחרון מיצורה (לא לצחוק, 120,000 כאלו יוצרו) והוצגה ה-911 הראשונה. האמת שהיא הוצגה בכלל בתור 901, אולם אנשי פיג'ו טענו לבלעדיות על מספרים בני שלוש ספרות עם אפס באמצע, ופורשה "חטפה" את המספר 911 – שהפך לאייקון. המוזיאון מקדיש אזור מיוחד להתפתחות ה-911 כשהוא מציב דגם אחר דגם, שנה אחר שנה של המכונית שרק השתבחה עם השנים. אחרי שחלפנו על פניהן של יותר 911 מאשר מאזדות בחניון של חברת היי-טק ישראלית, הגיע גם תורה של הבוקסטר וממשיכתה הקיימן, שגם להן מוקדש במוזיאון מקום (צנוע), לצד דגמים משניים מהעבר – 914, 924, 928 ועוד – ושלל ורסיות מיוחדות ומכוניות קונספט שונות ומשונות. אגב, בסוף הדרך ממש, בקומה העליונה, מוצג גם קאיין אחד בודד וחף ממבקרים - ללמדכם איזו חשיבות היסטורית נותנים בחברה לרכב הפנאי הכעור שהיה ליצרן הרווח הגדול ביותר שלה.
זהו מוזיאון בו מעט מכוניות נוסעים, הרבה מכוניות מרוץ מדהימות, ותצוגות של פריצות הדרך הטכנולוגיות של החברה. ליד כל מוצג יש שילוט באנגלית ובגרמנית (לא, אין עדיין בעברית) המסביר לכל צופה בדיוק מה הוא רואה. אבל יש כאן משהו שהוא גדול יותר מסך מוצגיו. יש במוזיאון איזו אווירה מיוחדת, אווירה המשרה נינוחות גם על מבקריו הרבים. כאמור, ביקרנו שם ביום א' אחר הצהריים, יום של משפחות וילדים. ולמרות זאת ועל אף הפיתוי הנורא – לא ראיתי מקרה אחד בו מבוגר או ילד נכנסו לתוך אחת ממכוניות המרוץ האגדתיות, פתחו דלת של 911 היסטורית או נגעו במוצג שאסור לגעת בו. מוזר איך מוצגים כאלו יכולים לעמוד כה קרוב לקהל מבלי שעשרות שומרים יאלצו להדוף קהל שלוח רסן ושולח ידיים... אוי, כמה שאנחנו רחוקים משם. אוי, כמה שחסרה לי כאן בארץ קצת תרבות מוטורית כזו.