כמעט כל טייס שתדברו איתו יזיל ריר למראה מטוס חדיש ומאובזר. אבל כולם גם יודעים כי ההתחלות צנועות הרבה יותר, שכן בשלבי לימוד הטיסה אתם פחות מתעניינים בחידושים ויותר מעוניינים בללמוד את טכניקת ההטסה הבסיסית. זה נכון שעל פי התקנות אתם יכולים ללמוד לטוס גם על בואינג 747, רוב האנשים לא בוחרים באופציה הזו. תחת זאת הם בוחרים במטוס קטן, פשוט, סלחני לשגיאות, וקל להטסה. ה"מאמנים" המוכרים והנפוצים הם משפחת ססנה: 152 ו-172. למיטב זכרוני כמעט ואין בנמצא חברת תעופה לה אין מטוס שכזה. הם זולים יחסית להטסה ולכן רבים הם הטייסים הבוחרים להמשיך ולטוס עליהם במחיר סביר גם כשהרישיון בכיסם אך הממון לא. מטוס אחד שכזה, "מאמן" מתוצרת דאימונד האוסטרית, חונה בחיפה ומשמש את חברי "מועדון טייסי חיפה" במקום ססנה 152 מזדקנת שהגיע זמנה לצאת לגמלאות. יתכן וחלקכם זוכרים את המועדון הזה שכן לפני מספר חודשים הם עזרו לנו להכיר את האח הגדול במשפחה, ה-DA40 (ראו גלריה משמאל) וכעת הגיע הזמן להכיר את האח הקטן במשפחה, ה-DA20, הדו מושבי שתוכנן ויועד בעיקר לאימוני טיסה ולטיסות פרטיות בעלות סבירה.עיר עשנה
הימים שלפני המפגש לא בישרו טובות - רוחות חזקות, אובך וראות גרועה, הבטיחו "טיסה חוויתית", בעיקר לצלם. אנחנו נפגשים בשעות הצהריים בשדה התעופה של חיפה ולאחר תדריך קצר, יוצאים לשטח האווירי. המטוס "שלנו" חונה בין שלל מטוסי תעופה קלה בחניה האזרחית של השדה וכבר מרחוק הוא מתבלט בזכות קוטנו ובזכות המבנה הייחודי שלו הכולל כנף תחתית, חופת בועה וזנב מאוד-מאוד ארוך עם מיצב גובה בצורת T. מי שיראה, ואי אפשר שלא, את הדמיון בין המטוס הזה לבין דאון, לא יטעה בהרבה. כלי הטיס הראשונים של החברה, לפני שנכנסה ליצור מטוסים ממונעים, היו דאונים, ומשעברה החברה ליצור מטוסים, נשמר המבנה המסורתי עליו הייתה אמונה החברה. מאוחר יותר, כשנתאמן בהקפות ונחיתות, נראה גם שהוא מתנהג כדאון - ממש לא בא לו לרדת למטה. מארחנו, אלון דוד - מייסד ומנהל מועדון הטייסים - הוא גם מדריך טיסה בהכשרתו, ואנו חווים את המטוס כשיעור טיסה לכל דבר. שחרורי קשירות, הורדת כיסוי (חומרים מרוכבים שונאים שמש ישראלית ולכן המטוס מכוסה בכיסוי בד לשם הגנה), וכמו לפני כל טיסה אנו מתחילים בבדיקות החיצוניות - שלמות מבנה, מדחף, שמן דלק ועוד כמה דברים שנועדו להבטיח שהמטוס במצב ראוי לטיסה.

מישוש
את הזמן בו אלון והטייס המלווה מסתנכרנים עם הצלם על הזוויות הנדרשות, אני מנצל להכרות אינטימית עם המטוס. מכיוון שכאן אין דלתות צד, אלא חופה הנפתחת לאחור ולמעלה, לא נכנסים למטוס, מטפסים עליו וצוללים פנימה. אני מתמקם במושב ושולח ידיים. למרות הממדים הקטנים הקוקפיט מרווח וגם גדולי ממדים (עד גבול מסוים) ימצאו בו מקום. לשמחתי הדיאטה שעברה עלי בחודשים האחרונים, במסגרתה השלתי 20 ק"ג ממשקלי, מוכיחה את עצמה ולמעט שפשופים קלים באזור המרפקים שלי ושל אלון, לא נרשמו תלונות. אחד מהדברים הנוספים בהם מתייחדים מטוסיה של דאימונד הוא מיקום הסטיק - מוט הבולט בין הרגלים מקדמת המושב, כמו במטוסי קרב אם תרצו. למרות שהמיקום הוא מיקום טבעי לכל גבר, עדיין נדרשת קצת הסתגלות למי שרגיל להטיס מטוסים עם יוק (הגה חצי עגול הבולט מלוח המחוונים). בגלל המיקום גם אין אפשרות להזיז את המושב, וההתאמה לממדי הטייס מתבצעת בעזרת הזזת דוושות הרגלים קדימה-אחורה. אנחנו נקשרים, מבצעים בדיקות חיוניות לפני הנעה ,סוגרים את החופה בכדי שזרם האוויר מהמדחף לא יתלוש אותה ממקומה, מוודאים זאת בעזרת נוריות ביקורת האמורות לכבות כשהחופה סגורה ומניעים. אחד הדברים הבודדים ששונים מהמטוסים עליהם אני רגיל לטוס, היא העובדה כי בשל תצורת הכנף - תחתית - הדלק לא זורם בעזרת כוח הכובד (כמו בכנף עלית) אלא הוא מגיע למנוע בסיועה של משאבה אותה יש להעביר למצב ON. גם תיחול המנוע (הזרמת דלק ידנית בטרם הנעה) מתבצע כאן בלחיצת כפתור חשמלי ולא בפמפום ידני. אנו מסיעים לתחילת המסלול, בדיקות לפני המראה, ולאחר קבלת אישור ממגדל הפיקוח, מתיישרים וממריאים. קצב איסוף המהירות מרשים, ובמהירות של 44 קשרים (כ-80 קמ"ש) אנו מרימים אף, המטוס מנתק כמעט מיד ומתחיל לטפס תוך שמירה על מהירות מומלצת של 58 קשרים (כ-110 קמ"ש). למרות הרוחות החזקות התחושה יציבה. כאחד שפחות חובב כנף תחתית בשל העובדה שהיא מסתירה את הנוף, אני לא יכול שלא להתרשם שבדומה לאח הגדול (DA40), גם כאן הסידור של החופה מאפשר ראות מדהימה. זו האחרונה, בשילוב השקט בקוקפיט והנוף התמיד מרשים של מפרץ חיפה, הגנים הבהאיים ועכו, הנקודה הצפונית ביותר בטיול שלנו, מבטיחים לנו חוויה מרשימה. בשלב הצילומים ניתן לחוש בקלות בהבדל בנינינו לבין מטוס הצילום שלנו, הססנה 152. המבנה האווירודינאמי שלנו בשילוב מנוע חזק (בהשוואה ל-152) מחייב את אלון להביא את המטוס למצב זחילה כדי שה-152 תוכל לעמוד בקצב שלנו. תוך כדי צילומים אלון משכיל אותי בנתוני המטוס ובמיני הערות, וכשמסתיימים הצילומים, אני לוקח פיקוד.

סטיק ביד
שניות מעטות של הסתגלות למיקום הסטיק, ואני מגלה שהשליטה במטוס מאוד נוחה וקלה. גלגול ימינה ואחד שמאלה, פניות בזוויות הטיה שונות, והמטוס מתמסר כמו חתלתול. הקיזוז החשמלי, מתג "כובע" על הסטיק, רגיש מעט ואני נדרש לכמה ניסיונות עד שאני מצליח לקזז את המטוס כהלכה. לאחר שלב ההסתגלות אנחנו חוזרים לנחיתה בשדה. אלון משאיר את הפיקוד על המטוס בידי ומודיע לי כי אני אהיה זה שאנחית (למודאגים: א' הוא כאמור מדריך טיסה. ב'. בקרוב אני מסיים את שלב הלימוד ומקבל רישיון טיסה, כך שיש לי קצת ניסיון). אלון לוקח על עצמו את ביצוע הבד"ח, שאינו מוכר לי, ומשאיר בידי את השליטה על ההגאים והמנוע. גם במהירויות נמוכות המטוס ממשיך להיות קל לשליטה ו"הבעיה" היחידה בה אני נתקל היא שבהשוואה ל-172 עליה אני טס, ל-DA20 כושר גלישה מעולה, ולכן, ומכיוון שאני לא סוגר מספיק מנוע בהקפה, אנחנו לא מאבדים מספיק גובה. כמה הוראות בסגנון "סגור עוד מנוע. עוד. עוד. עוד. עוד!" (בווליום מתגבר) מצד אלון מסדרות את המצב. התחשבות ברוח הצד מחייבת גישה "באלכסון" עם אף לרוח, ואני מנגיע את המטוס במסלול, די ברכות - לדעתי. "רוצה עוד סיבוב?" שואל אלון ומבלי לחכות לתשובה מורה לי לפתוח מנוע. שמירה על ציר מסלול, איסוף מהירות ושוב אנו באוויר. למוד ניסיון אני סוגר מנוע הרבה יותר מוקדם ובהתאם לכך מתייצב על הגובה הנכון במהלך הגישה לנחיתה. עוד הצפה עוד הנגעה והפעם אני בולם את המטוס ומסיע לרחבת החנייה. בדומה למרבית המטוסים החדשים כיום, גם לדאימונד שלנו גלגל אף חופשי שאינו נהגה על ידי הדוושות (בסלנג המקצועי הוא מכונה "עגלת תה" - לאן שתכוונו את העגלה/מטוס, לשם הוא יפנה) ולכן ההיגוי הקרקעי מתבצע על ידי שימוש בבלמים של הגלגלים הראשיים (במהירות נמוכה) או הגה הגובה במהירויות גבוהות - אמצע ריצת ההמראה או הנחיתה. בשל כך, ומכיוון שזו פעם ראשונה שאני מסיע, אלון לוקח פיקוד על ההסעה בכדי שלא "אטחן" יותר מדי את הבלמים ואשרוף אותם - בעיה מוכרת במטוסים עם גלגל אף שכזה בשל שימוש יתר בבלמים. המנוע מדומם, החופה נפתחת מעלינו והחיוך ממלא את הפנים. "חמוד". זו המילה הראשונה שקופצת לי לראש.

חופן כנפיים
יש לו ל-DA20 את כל התכונות הנדרשות ממטוס ללימוד טיסה, ולטעמי הוא גם הרבה יותר מהנה ממקבילו לבית ססנה, ה-152 – הוא פשוט, נוח וגם מהנה להטסה. מי שהתרגל לטוס על מטוסים וותיקים ימצא בו מטוס חדיש יותר ומתקדם יותר, אך לא ברמה העלולה להפחיד או להקשות על מתלמד או טייס לא מנוסה. כושר דאייה טוב ואופי סלחני הופכים אותו לכלי אידיאלי לחניכי טיסה ולטייסים מעוטי שעות. לצד כל זה נהנה הדיאמונד ממראה אלגנטי ומושך ואיכות כללית מעולה. הוא מרושיין לקטגוריה יוטיליטי הקשוחה, יכול לתרגל סיחרורים ועם מנוע של 125 כ"ס הוא מסוגל לטפס באלף רגל לדקה ולשייט ב-138 קשרים מהירים והוא היה מרשים מספיק כדי להיבחר כמטוס הראשון של קורס הטיס בחיל האוויר האמריקאי. כל הטוב הזה יהיה שלכם בתמורה לכ-175,000 דולר בלבד (בארה"ב) ללא איבזור או אויוניקה נוספת ויש רשימה ארוכה לבחור ממנה.