שילוב המילים "פלטפורמה מודולרית" הפך בעשורים האחרונים (נדמה לי שפיאט
המציאו את השילוב, בהשקת הטיפו ב-88') לבאז וורד של עולם ה
רכב, שמתאר
פלטפורמה מכאנית שיכולה לתת מענה לדגמים רבים. מאותו היום, העולם הבין שאין
שום סיבה לפתח כל דגם מאפס בצורה פרטנית. לא צריך. כי הטיפו, למשל, ידעה
להיות גם לנצ'יה מכאן ואלפא משם, פלטפורמה למשפחתית או בסיס לקומפקטית.
פולקסוואגן לקחו את המתודה והפכו אותה לאומנות. או אם תרצו "מקטן ועד
גדול, גולף פה הכול". אבל מה שטוב ליצרני הכמויות האפורות, הרג והורג את
אלו שכל זכות קיומם היתה הקידמה הטכנולגית והיכולת ההנדסית.
אפשר להגיד שמאז הצגת ה-XM וכולל אותה,
סיטרואן החלה לאבד את הזהות שלה.
כשהיצרן הצרפתי דיבר אז על להלחם במכוניות הסאלון הגרמניות במגרשן והיום
על פלחי שוק וסגמנטציה, יש הרגשה שממשיכי דרכו של אנדרה סיטרואן קצת
איבדו את הדרך. וסיטרואן היום, אחרי דישדוש ממושך בעידן החדש, מנסה למצוא
את הנתח שלה תוך שימוש בפלטפורמות קיימות. וזה לא מעשה פשוט, הרבה יותר
מעשה קוסמות ממעשה שירטוט.
מזל טוב
השנה חוגגת סיטרואן 90 שנות קיום ומשיקה תדמית חדשה, סמל חדש ואת ה-C3 החדשה שאמורה לבשר על התדמית החדשה של סיטרואן. דף חלק הוא לא משהו שקיים היום התעשיית הרכב. וכמו כל יצרן אחר, בבואה לתכנן את הסופרמיני החדשה, סיטרואן משתמשת בחלקים מהמדף. במקרה הזה פיג'ו 207. בסיס טוב להתחיל איתו. סיטרואן ניסו להשיג מראה דינאמי ומודרני יותר מה-
C3 הקודמת. קווי המתאר של הגג מזכירים עוד את המוחלפת, אבל כל השאר גדל, תפח והתעצם. בתי הגלגלים, יחידות התאורה, קו המותן המודגש - כל אלו מעניקים לה נוכחות רבה. אבל לטעמי התוצאה רחוקה מלהיות מוצלחת. היא נראית עמוסה, מצועצעת לפעמים. פשוט מוגזמת. קו המתאר של החלונות עגול, חלק וזורם, ומנגד מני בליטות, תפיחות, שקעים וחיתוכים בעבודת הגוף. הפנסים הגדולים האלו, הגריל הקדמי שנראה כאילו מסתיר מאחוריו את המנוע של סבסטיאן לואב, עיטורי הכרום. מסר מאוד לא אחיד, לא הרמוני. מבפנים היא נראית טוב יותר, עדיין עמוסה אבל בנויה היטב, וההרגשה בתא ייחודית ונעימה. הפלסטיקים הקשיחים מקבלים כאן טיפול צבע ולקה שמזכירים את טיפול המשטחים ב-500 של פיאט.
גאוות אנשי סיטרואן היא על ניצול חלל הפנים – לרווחת הנוסעים דואגת דיאטה חריפה שעברו המושבים הקדמיים. אלו עתה רזים יותר ואמורים לאפשר מרווח ברכיים טוב משמעותית ליושבים מאחור. גם תא הכפפות נדחף עמוק יותר לכיוון המנוע עם אותה מטרה. ואם נגענו במימדים, סיטרואן לא התפתו למלחמת סנטימטרים במכונית החדשה: אורכה 3.94 מ' רוחבה 1.73 מ' וגובהה 1.52 מ'. היא אומנם ארוכה יותר מהדגם המוחלף, אך היא לא מתחרה על ראשות הקטגוריה, שכבר חוצה את קו ארבעת המטרים. יחידות ההנעה המוכרות מציעות שלוש בחירות לדיזל (מ-70 כ"ס ועד ל-110 כ"ס) וארבעה מנועי בנזין, הבכיר שביניהם 1.6 ל' 120 כ"ס אותו אפשר למצוא גם 207 ובמיני. כולם משודכים נכון להיום לתיבות ידניות (בעלות חמישה או שישה יחסי העברה בהתאם לדגם), ובעתיד יקבל מנוע הבנזין החזק את התיבה האוטומטית המיוחלת שתהפוך אותו לרלוונטי גם אלינו. סיטרואן העמיסו כל טוב על ה-C3, אבל גאוותם על ה"זניט". משיכת מנוף והנפת חלקו הקידמי של הדיפון יפתח מעל ראשי הנהג והנוסע גג זכוכית, מטר שלושים וחמישה ס"מ של זכוכית שמתחילים במכסה המנוע ונגמרים הרחק מאחורי ראש הנהג. יצירה זו מציבה מכשולים הנדסיים רבים, אבל הם עמדו באתגר בהצלחה. אתם גם יכולים להסיר מלבכם כל דאגה בהקשר הבטיחותי, מבטיחים לנו בכירי החברה. אפרופו בלמים, מלפנים נמצא דיסקים מאווררים מקובלים ומאחור תוף בגרסת הדיזל שבהשקה, דיסקים בגרסת הבנזין החזקה. מחירים וזמן הגעה יוודעו עם תחילת ייצור הגרסה האוטומטית.
אין הפתעות
גשם כבד קיבל את הטסים בטיסת אליטליה שנחתו ברומא. אפילו הדיילות החייכניות של סיטרואן לא הצליחו להסיט את מחשבותינו מהכביש הרטוב ומהמסלול הקצר, הרחב והסלול היטב שהציע ספר הדרך. גם האיטלקי האמיץ מכולם מוריד את הרגל מהגז והתנועה זורמת בעייפות, כך שיש זמן להתרשם מסביבת הנהג. הרושם מבפנים מושפע לטובה מהאווריריות, מהטיפול הנכון בפלסטיקה ומעיצוב שהוא לפעמים עמוס אבל תמיד מודרני. ה-C3 מרווחת במפתיע. יש כאן מקום מספק לכל כיוון מלפנים. מאחור ענקים ילינו על מרווח בירכיים אבל אנשים בעלי מידות נורמאליות לא ישמיעו זעקות שבר. אלו שמלפנים ואלו שמאחור יתלוננו על מושבים קטני מידות, חסרי עומק ותמיכה. כאלו שמנסים לזרוק אותך החוצה במקום לחבק אותך באהבה. כל עמיתי בעלי מידות הגוף השונות התלוננו על מבנה המושבים והנוחות הלקויה שלהם – מי אמר שדיאטה זה דבר טוב?! עוד שני ריג'קטים הקשורים בעיקר לנוהג – סידור מתגי המערכת והמזגן המקשה מאוד על התמצאות; מיקום הדוושות מקשה על מציאת תנוחת נהיגה טובה ומדרס רגל שמאל מתאים רק לנעליים קטנות במיוחד. בחזית המכונית שלנו מצוי מנוע בנזין עם 120 כ"ס. התיבה ידנית והקצב משביע רצון. לא יותר מזה. המנוע הזה טוב, עושה עבודתו ביעילות אבל לא מזריק שמחת חיים לסיטרואן הזו. שיוט נינוח על הכביש המהיר שקט למדי למעט רעשים מבתי הגלגלים. המנוע סב בכ-3,000 סל"ד ואינו נוכח יתר על המידה בתא. בתנאים הללו היא מרגישה בהחלט טוב. בשיוט מהיר יותר יחלו רעשי הכביש ויחידת ההנעה להפוך לנוכחים הרבה יותר. אני מנצל את הנסיעה לבדיקה המסורתית של איכות ההרכבה של הפנים. על מכונית המבחן כ-5,000 ק"מ, איכות ההרכבה טובה, גם אם לא מושלמת. והנה כבר נגמר חלקה הראשון של ההשקה הזו. זמן הנהיגה קוצר תודות לזלעפות אבל שיכנעתי את אנשי סיטרואן האדיבים בנחיצותו של סיבוב נוסף. נסעתי לבד. רציתי לגלות מה מסתתר מתחת למראה הבולבוסי. ניסיתי להבין מה הסיפור של הסיטרואן הזו והתשובה לא איחרה להגיע. מול הכיול הקשה של הבסיס (207) ה-C3 הזו עברה ריכוך מסיבי מאוד של הקפיצים והיא מחסלת את מהלך המתלה מהר מאוד. ריסון המתלים לוקה בחסר גם כן, ונדרש מעט מאוד עומס כדי להגיע לסגירת מתלים, שנפתחים בחדות שפוגעת ביציבות בכניסה לפניות. ההגה לא עוזר – הוא מוגבר חשמלית, משנה את משקלו בפיתאומיות ומגלה תחושות אלסטיות לא נעימות ולא משרות ביטחון במרכזו. אם היא רכה, היא בוודאי נוחה, לא? לא ממש – המכוניות בהשקה היו מצוידת בגומי דל חתך ועתיר סוליה שפגם מאוד בנוחות בעיר. אולי עם מידות "שפויות" יותר הסיטרואן הקטנה תוכל להקרא נוחה. חוויה חיובית למחצה רושם לטובתו גג ה"זניט'". חיובית כי תחושת המרחב והשמיים הנגלים מעל לראש הנהג והנוסע בהחלט משפרים את האווירה בתא. למחצה כי החלק הנייד מעל לראש הנהג והנוסע, זה שניתן להזיח ובאמצעותו לחסום או לחשוף את תקרת הזכוכית הזו, לא מבוצע כהלכה. זה מרגיש רופף ולא ננעל כראוי במצב הסגור וכשהוא פתוח הוא פוגע במרווח הראש של היושבים מלפנים.
בערב, במסיבת העיתונאים, אפשר להבין שסיטרואן מתייחסים בכובד ראש לקטנה החדשה הזו. אבל הם מתרגשים עוד יותר מהצגתה הקרובה של ה-DS3. הם מדברים עליה כממתיקי סוד. כאילו אומרים חכו, תראו למה אנחנו מסוגלים. אנחנו על סיפו של עידן חדש. היא תמוצב בין המיני מיינור לפיאט 500, ואמורה להחזיר עטרה ליושנה. למהלך כזה תהיה השפעה חיובית מאוד על סיטרואן. אך היא חייבת לבצע אותו כהלכה.
צילום: יצרן
בסופו של יום הטרידה אותי הבעיה של סיטרואן הרבה יותר מסך הבעיות של המכונית החדשה שאך הושקה. בשנים האחרונות סיטרואן התקשתה בגיבוש זהות אמיתית למותג שלה. חשוב על סיטרואן ומה היא ייצגה לפני שני עשורים ותראה שאין לך מושג מה סיטרואן מייצגת היום. אם תרצה, חשוב על ההצלחות של החברה בראלי ונסה למצוא את הקורלציה בינן לבין ליין הדגמים שאותו היא מייצרת. אין כזו. יש לי הרגשה שגם סיטרואן מודעים לבעיה הזו. הם הולכים לתת לנו תצוגה אמיתית עם סדרת ה-DS שלהם וכולי תקווה שהסדרה הזו תיצוק תוכן למותג המפואר הזה. אבל אנחנו כאן בשביל ה-C3, והיא לא מצליחה לשכנע בכל הקשור לנוחות, ניהוג, ביצועים ומראה. נצטרך לחכות למבחן בתצורה ישראלית על כבישי הארץ בשביל לברר לעומק אם היא תצליח להציג חבילה מושכת יותר לצרכן הישראלי מקודמתה. כמובן שגם פרטים כמו שיווק ותמחור ישפיעו על הצלחתה בישראל. כי אם יש משהו שיכול להתעלות על בינוניות הנדסית זו גאונות שיווקית.
