באופן מעניין
שוק הקטנות הספורטיביות בארץ שייך ל
סיאט. ניתן אפילו לומר כי ללא המותג הספרדי, הוא כמעט אינו קיים. עד כדי כך קצב המכירות של המתחרות זניח. גם בשנים הרעות של סיאט, היא הצליחה למכור כאן בעשרות וזאת כאשר המתחרות רשמו ב"בודדות".
זה כמובן הופך את בואן של הגרסאות החמות החדשות ל
איביזה למהותיות לשוק. וכאשר מדובר במותג שרושם גידול מאסיבי במכירות, משיק עצמו השנה מחדש ובונה עצמו באופן מודגש סביב אופי צעיר וספורטיבי, חשיבות ה-FR והקופרה החדשות ברורה. זו גם הסיבה, שרמי חזן, ראש המותג החדש, מדבר על מכירת 150 כלים כאלה ב-2010 (מספר גדול בהרבה
מהיקף השוק כולו השנה).
כמו בעבר, האיביזה הספורטיבית מתייצבת בארץ בגרסת ה-FR החמימה ובקופרה הלוהטת. לשתיהן מנוע 1.4 ליטר כפול המגדשים (מגדש על וטורבו) ותיבת DSG חדשה (7 הילוכים), אך לראשונה 150 כ"ס ולשנייה 180 כ"ס כמו גם כיול מתלים שונה והנמכה כללית של 0.5 ס"מ. אם לא די בכך, נוספת למבחר גרסת ה
בוקהנגרה, שהינה מחווה לקופה של סיאט מ-1976. מדובר בחבילת אבזור על בסיס השתיים האחרות שמתאפיינת בייחוד בחזית שחורה כמו שרומז השם בספרדית (פה שחור).
לטעימה המקומית התייצבה האיביזה בשתי גרסאות: FR וקופרה ברמת אבזור בוקהנגרה. כבר ממבט ראשון היה ברור שלעומת המראה המוחצן של הבוקהנגרה, ה-FR הלבנה נראתה מעט תמימה. כמעט רגילה. ולמרות ששתיהן נועלות חישוקי 17", אלה של הקופרה נראים קרביים יותר. זה מוסיף למראה ממש כמו המפלט הטראפזי במרכז ה
רכב, הפגושים ופנסי ערפל שונים.
צילום: רונן טופלברג
גם בתא הנוסעים ההבדל בין כלי ה
רכב מורגש. אם התרגלנו שהקטנות החמות משלבות לרוב גם רמת הידור גבוהה, הרי שה-FR נראית קצת פשוטה ברגע הראשון. זה בולט בפרטים קטנים, החל מחלקה המרכזי של סביבת הנהג הקודרת ופתחי האוורור הזולים למראה, דרך הריפוד הפשוט למושבים, ודיפון פלסטי לדלתות. הקופרה-נגרה מצליחה לשפר משהו מהרושם, עם שימוש בגוונים מעט שונים וגם בזכות מושבים ייעודיים יותר.
יוצאים לדרך
אבל אני לא מתכוון לבזבז את הזמן הקצר במחקר טיב החומרים, אלא מעדיף לגבש תנוחת נהיגה טובה וללחוץ על המצערת. זו חושפת ביצועים טובים ביותר בשתי המכוניות. עם 212 קמ"ש, ו-7.7 ש' למאה ה-FR היא בפירוש מהירה והפער לעומת הקופרה אינו מרגיש עצום (במיוחד כאשר לא נהגתי בשתיהן אחת אחרי השנייה). המנוע הקטן של פולקסווגן מציע משיכה מצוינת כמעט מכל מצב, ופשוט לייצר עימו קצב מהיר. ואולם הרושם הראשוני, במיוחד ב-FR, הוא שחסרה לו "תחושת האירוע". הצליל אינו נעים במיוחד, ומסירת הכוח קצת ליניארית מדי ולי, שמרני שכמוני, גם חסרה תיבה ידנית כמו פעם. בכל מקרה, קשה להאמין שמישהו יתלונן על הקצב.
הקופרה כמובן מהירה יותר: 225 קמ"ש ו-7.2 ש' למאה. התחושה היא שבזכות מערכת פליטה מעט שונה הצליל מעניין יותר (גם אם נשמעו ויברציות לא מחמיאות), ולמנוע יש קצת יותר עוקץ.
הספרדיה תמיד הייתה מהירה בקו ישר ולכן השיפור הברור הוא בהתנהגות. הרושם הראשוני אומר שמדובר במכוניות נעימות בהרבה – כאלה שלא ישברו את גבך בעיר – וזו כבר התחלה טובה. פניה ראשונה והקופרה מפתיעה עם ניהוג מאוד בטוח, כאשר האחיזה הגבוהה מעניקה שפע ביטחון. קל מאוד לצלוח עימה פניות במהירויות דמיוניות, בין היתר כנראה בגלל סיוע ה- XDS (דימוי של דיפרנציאל מוגבל החלקה בעזרת ה-ESP). זה אולי אפילו קל ובטוח מדי. כי התחושה הראשונית היא שחסרה לאיביזה את אותה תגובה להרפיות מהמצערת. אותן פסיעות מהנות מאחור ואותה דרמה. גם ההגה, לפחות בהכרות הראשונית, מרגיש מנותק מדי. ומה בנוגע ל-FR? ובכן גם כאן התחושה היא של קצת פחות עוקץ מבעבר.
צילום: רונן טופלברג
סיכום
מה שברור מהטעימה הראשונה הוא שהאיביזה עלתה כיתה לעומת קודמתה, ושעם תגי מחיר של 150,000 ו-165,000 שקלים (בהתאמה) היא עדיין מציעה חבילת ביצועים תחרותית. עבור רמת אבזור בוקנגרה תאלצו בשני המקרים, להוסיף עוד 10,000 שקלים. חבל שאין גרסה ידנית שהייתה יכולה להיות זולה יותר. אבל זו רק ההכרות הראשונית ואנחנו כמובן נצא לבדוק לעומק את גודל השיפור בקרוב.
