כשהיינו ילדים, לפני שקנו לנו את האופניים של הבר-מצווה והרבה לפני שיכולנו לנהוג ברכב מנועי (אלא אם אתה מושבניקים/קיבוצניקים, ואז כנראה נהגתם ברכב מנועי עוד לפני גן חובה) כבר ידענו לנצל את אמא גרוויטציה להפקת מהירות מרטיטת לב. אם זה בעזרת שקיות על שלג או דשא רטוב במדרון, עגלות מיסבים או סתם קרטון בכניסה למקלט השכונתי (זוכרים את הכניסות המשופעות שפעם ניקדו את ערי ישראל?). כבר אז ידענו שמהירות זה כיף, ושהדרך הפשוטה ביותר לייצר אותה היא לעבור ממקום גבוה למקום נמוך, בדרך הכי קצרה שיש.
מגיש: ניצן אביבי צילום ועריכה: דימה קונופליוב
זה, בעצם, גם העיקרון שעומד בבסיס תחרויות ה... איך קוראים לזה בעצם בעברית? השם הלועזי הוא – soapbox cars, על שם ארגזי הסבון שמהם היו הילדים בניכר בונים את הכלים הללו. בארץ הדבר הקרוב ביותר הוא עגלות מיסבים, שעברו הרבה מאוד שנים מאז ראיתי לאחרונה (מלבד זו שבנה רוני נאק לטובת כתבה ב"שטח"). לוקחים כמה גלגלים, מחברים אותם ביחד עם שלדה מאולתרת כדי שיהיה איפה לשבת, מארגנים היגוי והמחמירים (או חכמים, תלוי בנקודת המבט) מארגנים גם אמצעי בלימה כלשהו. וזהו פחות או יותר. התוצר הסופי יכול להראות כמו יצירת מופת הנדסית, עם מיטב הטכנולוגיה המודרנית. לפני כמה שנים העסק הגיע לשיא מגוחך-משהו באנגליה, עם תחרות אגו בין כמה מחברות הרכב הגדולות, ענין שהפיק יצירות מדהימות מחומרים מרוכבים וטכנולוגית חלל – ומחירי עתק. אבל בדרך כלל זה נראה כמו תוצאת התנגשות בין משטח עץ לעגלת ילדים וזוג אופניים.
האירוע של רד-בול, שנערך אתמול (יום ד') בירושלים, לא היה יוצא דופן מהבחינה הזו – היו שם יצירות מוקפדות-טכנולוגית כגון זו של HIT (המכון הטכנולוגי בחולון) עם שלדה אלגנטית, מכלולי אופני כביש ועבודה מוקפדת; מהצד השני היו שם כמה כלים שהייתי בטוח שיתפרקו כבר בירידה מרמפת הזינוק (בסוף התברר שאני פסימיסט גדול. רב הכלים הגיעו בלי בעיות לסיום, שורדים אפילו את המקפצה הקטנה שכלל המסלול). אלא שרד-בול טרחו והוסיפו, כמקובל אצלם, את אלמנט הקרנבל לתחרות – סתם מכונית טובה, שתגיע מהר לקו הסיום לא הספיקה כדי לנצח. אגב, וחלקן רשמו מהירות ממוצעת של מעל 30 קמ"ש, בעוד אחרות מזדחלות בפחות מעשרה קמ"ש. הצוותים קיבלו ניקוד גם על מופע קצר שהיו צריכים להציג בפני השופטים וכמובן על היצירתיות בעיצוב המכונית. כך זכינו לראות שם את הבית של עמי ותמי, גמל עם צוות בגלביות, רובוטריק, כרכרת דלעת, האף של פינוקיו ועוד ועוד. חגיגה צבעונית של יצירתיות, רוח שטות וחיוכים (לשני האחרונים תרמו לא מעט מזנוני הוודקה-רד בול שהעמידו המארגנים לרשות המתחרים...).
הקהל הרב שהגיע הוכיח, שוב, את הצמא שיש בארץ לאירועי ספורט מוטורי (כן, סיפחנו את הענף, למרות העדר המנוע) עממיים וצבעוניים – ונקווה שבבא היום גם ספורט מוטורי לכלים עם מנוע יזכה לשיתוף פעולה חם כמו זה שלו זכו אנשי רד-בול מצד עיריית ירושלים (ניר ברקת, ראש העיר, לו עבר מוטורי מפואר, הבטיח שכן. עכשיו רק נשאר לחכות לחקיקה שתושלם).
בסופו של יום, אחרי ריקודים והתרסקויות, קפיצות ודחיפות, היו גם מנצחים. למרות שהיה נראה שמבחינת רב המשתתפים ניצחון היה רק הדובדבן על קצפת ההשתתפות באירוע ופריקת היצירתיות בשלבי הבניה. אנחנו בהחלט מבינים אותם.
תוצאות מרוץ רד-בול soapbox בירושלים:
מקום ראשון – קבוצת פאוור רינג'רס מהפקולטה לעיצוב המכון הטכנולוגי HIT חולון
מקום שני – קבוצת טום וג'רי
מקום שלישי – קבוצת האחים רייד
