כשהיינו קטנים, משהו כמו בגיל בית-ספר יסודי, אני זוכר בטלוויזיה סדרה של תוכניות בהן העריכה קבוצה של מדענים איך יראו פני העתיד. הם דיברו והעלו השערות על כל תחומי החיים ("במטבח יהיה תנור שיחמם את האוכל בשניות!" – וצדקו). אבל, מה שאותי עניין היה התחום התחבורתי. הם דיברו שם על כלי-רכב אישיים וקטנים שינועו גם במישור האנכי ויתרוממו למעלה. לעבודה אפשר יהיה להגיע בטיסה זריזה עם מנוע סילון קטן שמוצמד לגב; בטח כבר יצא לכם לראות כאלו פה ושם, לא?
כשמנחה התוכנית ביקש מהם לרדת לקרקע (תרתי משמע), דובר שם בין היתר על כלים עם 3 גלגלים, דמויי-אופנוע, אבל סגורים כמו קפסולות מוזרות שינועו הרבה, הרבה יותר מהר מהתנועה. תחשבו על ווספה ישנה עם קופסת קרטון ענקית על הכסא שהכילה את הרוכב – ככה בערך זה נראה, כי אם עוסקים בפנטזיות סביב שולחן באולפן טלוויזיה, אזי הכל אפשרי.
בהרבה תחומים הם החמיצו (יש 3 גלגלים אבל זה לא הסטנדרט) אבל דווקא פה הם קצת הצליחו לחזות את פני העתיד. בהשוואה לווספות של שנות ה-70 וה-80, הקטנועים של היום נראים עתידניים מאד. אלו שמגיעים בנפח 400 סמ"ק ומעלה גם פורעים את הצ'ק ומספקים ביצועים שאז היו דמיוניים לגמרי ונחלתם של אופנועים בלבד. לא צריך להיות היום אופנוען מורעל מלידה עם מכנסיים מוכתמים בשמן ומעיל עור דהוי, כדי לעלות על אחד כזה ולשייט ב-140 כאילו זה היה הדבר הכי טבעי שבעולם. בעצם, פה בדיוק נעוץ הכוח של הקטגוריה הזו – עד כמה קל לטוס מהר מאד עם הקטנועים המודרניים הללו.
המערה החשמלית
למשפחת המג'סטי של ימאהה יש פינה של כבוד בסיפור מהפכת הקטנועים, לאור היותה מהראשונות שהציגו את קונספט קטנוע המנהלים, קונספט שהיום הפך למיין-סטרים לגמרי. ה-400 מוכר אצלנו בארץ כבר כמה שנים ובמבחנים השוואתיים שלנו הצטיין והצליח לתת תמורה מלאה למחיר, בנוסף להיותו קטנוע מוצלח מאד אבסולוטית. בסוף השנה שעברה הציגה ימאהה במילאנו דגם חדש. על פניו אין בו הרבה חידושים (פנסי חזית אחרים ומשקף אחר, זנב שונה מעט ועוד) אבל כמה מהם – בעיקר אלו שמתחת לפני השטח (שיפורים בווריאטור, בעיקר) – מבטיחים קטנוע טוב יותר.
אם אתם חסידים של פוזת הרגליים-קדימה, המג'סטי הוא מקום טוב להיות בו. אם אני חושב על זה, צריך להיות ממש קריטריון כזה לקטנועים: אפשר למתוח רגלים לפנים – כן/לא. במג'סטי המחודש, בדומה לדגם היוצא, לא חסר מקום גם להזיז אותם קצת לצדדים. מצד שני, כשמורידים אותן לקרקע נזכרים עד כמה המדרס רחב ונדרש פיסוק כדי לתמוך בו בעמידה. לא סימפטי במיוחד. המושב עצמו משובח ותומך היטב את הרוכב (הרבה פחות את המורכב) ומה שנשאר זה להתחיל את סריקת המערכות שלפניכם. קחו אוויר – זו רשימה לא קצרה.
לוח השעונים וסביבת הרוכב לא שונו מהותית. צמד שעוני צוללת גדולים מספרים על מהירות המנוע והקטנוע, ובאמצע צג דיגיטאלי עם כל שאר הפרטים – מדי מרחק מתאפסים, מד דלק, טמפרטורה ושעון זמן. את צמד ידיות הבלמים אפשר לכוון (לא דבר מובן מאליו בקטנועים), ואילו על הכידון בצד שמאל ישנו גם את בלם החניה. הוא ממוקם כך שכמעט בלתי אפשרי לשכוח אותו משוך. חכם.
נתחיל להעמיס את המג'סטי בציוד: הארנק ייכנס בתא האחסון הקטן מימין, מתחת לכידון, ואילו שאר הפרטים האישיים ייכנסו בשמאלי הגדול יותר, שהוא גם ננעל. הכנסת המפתח לסוויץ' וסיבובו שמאלה משחררת את חציו הקדמי של המושב הענק. הוא מתרומם ומתחתיו נכנסת קסדה שלמה, ואילו את השנייה אפשר להכניס במערה שנחשפת מתחת לחצי השני של המושב, החצי של המורכב. כשמתרגלים זה הגיוני, אבל באמת שלא היינו מתנגדים לפתיחה שגרתית יותר של כל המושב – לטובת קלות העמסה. בצידי הקסדות נותר עוד מקום, למקרה שזה לא מספיק לכם. אחרי שהכנסתם את הקסדות תוציאו אותם בבקשה בחזרה, כי אי אפשר הרי לרכב בלי קסדות, נכון?
עסק משפחתי
אחת הביקורות נגד הדגם היוצא הייתה הויברציות שייצרה הבוכנה הגדולה (והיחידה) שלו, או שבכלל האשמה נתונה בווריאטור. כך או כך, את ההבדל מרגישים כבר אחרי הסטרטר הראשון: המנוע מעט חלק ונעים יותר. זה עדיין רחוק מלהיות הזמזום החשמלי המרוחק דוגמת מנוע הטווין של הסילברווינג למשל, אבל ישנו שיפור בתחום. עוד שיפור נרשם בתזוזה מהמקום: הווריאטור עובד חלק ונכון יותר, ובהשתחלות בפקקים העבודה שלו גם יותר מדויקת.
לבלות בעיר עדיף לעשות עם קטנוע קטן יותר אבל למג'סטי אין שום בעיה לעשות גם את זה. זווית הצידוד של הכידון מספקת, והתמסורת המשופרת, שבתזוזה מהמקום הרגישה חלק יותר, עכשיו במהירויות זחילה איטיות – עושה את החיים קלים ועובדת טוב. המתלים, שהם אמנם על הצד הקשה של החיים, מסתדרים בסדר גם עם כביש גרוע. תחושת המשקל והסרבול לכאורה שמשרה הסיפון הגדול והמושב הרחב נעלמים ברגע שנתתם קצת גז והמג'סטי מתחיל להתגלגל. גם הרעידות בזמן הרכיבה, שלא חסרו בדגם הקודם, התמעטו ותפגשו אותן בעיקר בסגירות גז באזור ה-40-50 קמ"ש למשל, ואולי בעוד כמה סיטואציות. הם מורגשות גם בשיוט אבל זה כבר קצת פחות אישיו מאשר בדגם היוצא.
אבל אם נתתם לא קצת גז אלא הרבה – או! כאן הוא מדבר, ומזכיר לכם שיש לו אח שקוראים לו "טימקס" (למרות שבפועל הם שני כלים שונים בתכלית) וביצועים אצלם זה עסק משפחתי. המג'סטי זז חזק מאד מהמקום, והתאוצה נמשכת ואף מתגברת עד לרמזור הראשון שיעצור את הקרקס הכייפי הזה. זה בעצם לא הרמזור, אלו יהיו הדיסקים, שלושה במספר, שעושים עבודה טובה מאד. השניים הקדמיים מספקים המון כוח ואילו האחורי הבודד הוא זה שייתן לכם קצת יותר רגש וירגיש מאד מהודק ובטוח בידית. ביחד הם יתנו לכם את האישור ברמזור הבא שוב לתת גז, כי אתם יודעים שיש מי שיחרוק את הצמיגים עד לעמידה במקום. אם דיברנו בהתחלה על אותה תוכנית שחזתה את העתיד – זוכרים איך הווספה של פעם הייתה (לא) עוצרת?
אריזה קשיחה
400 סמ"ק הם לא בשביל אבן-גבירול, דרך נמיר או אפילו נתיבי איילון, הם בשביל בין-עירוני אמיתי. לצאת לכביש מהיר ולייצב את מד המהירות על ערך מכובד מעל מהירות שאר הרכבים. כאן כבר אין רמזורים ואפשר לתת למנוע למשוך בחופשיות למעלה. מהר מאד עוברים את המהירות החוקית וה-GPS שלנו נעצר על בדיוק 152 קמ"ש (השעון הראה 160), מה שאומר שמהירות שיוט של 130 קמ"ש אמיתיים היא הגיונית גם לאורך זמן. מיגון הרוח בסדר גמור ואותם 130 קמ"ש מהווים את המגבלה העליונה פחות או יותר לרכיבה עם משקף פתוח; המורכב אגב, יחטוף הכל ישר בפנים. המתלים (המעט קשיחים, כאמור) שומרים את הקטנוע יציב מאד ורגוע גם במהירות גבוהה.
איפה שהמתלים הקשיחים באמת נותנים את הטון זה בכביש מפותל. למעשה, אפילו במעבר זריז בין נתיבים מורגשת הקשיחות הכללית של המג'סטי ועד כמה הוא לוקח ברצינות תהומית את התנהגות הכביש שלו. הכל כמובן יחסי ולא מדובר באופנוע ספורט, אבל הוא איזה מדרגה או שתיים מעל המקובל. שמירת הקו שלו בפניות נעשית בקנאות, הוא ממעט להתנדנד ואפילו פידבק סביר יש בכידון וגם בישבן. דחיפה עם הכידון והוא נוטה הצידה ומתאמץ לשמור על הזווית. ביחד עם מנוע חי וחזק, מתקבלת פה אריזה שהיא לא רק מאד יעילה – היא גם סופר מהנה. כיף של קטנוע.
במישור האנכי
הסיכום שלנו מאד פשוט.
המג'סטי היה ונשאר קטנוע מצוין. מתיחת הפנים שעבר הדגם החדש מעניקה לו חזות טיפה'לה מודרנית יותר, אבל בפועל לא משנה בהרבה את התמונה הכוללת. השיפור שעברה התמסורת והורדת רמת הויברציות לעומת זאת, מתקבלים בברכה. הוא עדיין רועד ומווברץ פה ושם, אכן, ואגב, היינו גם שמחים להעמיס את המערה מתחת למושב בדרך שגרתית יותר (אם המושב היה נפתח במלואו), אבל זהו בערך.
מחירו של המג'סטי ממשיך להיות אטרקטיבי, מה שרק הולך והופך אותו לנפוץ יותר. הוא אמנם לא נע במישור האנכי ואי אפשר לדלג איתו מעל התנועה, אבל במגבלות הטכנולוגיות הקיימות כיום – הוא עושה את זה כנראה הכי קרוב שאפשר. לגבי מה יהיה עוד עשרים שנה, ובכן, נחכה ונראה – חכו למבחן הדרכים של 2029!
לאתר פול גז לחצו
כאן
