אין ספק – רנו, שחרטה על דגלה את נושא הבטיחות, מנסה להוסיף לדגלה פן ירקרק כצו האופנה וקרסו, יבואנית רנו, תכננה לרכב על הגל החשמלי העדכני. אלא שכעת מתברר אחרת – לפחות בשלוש השנים הקרובות הגרסה החשמלית של רנו פלואנס, מחליפת המגאן סדאן, תיובא ע"י מיזם בטר פלייס ברשותו של שי אגסי ולא ע"י קרסו. כן, אחרי שנכנסה לתחום האלקטרוניקה עם פיתוח תקן לשקעי חשמל למכונית, לתחום הנדל"ן עם הקמת עמדות טעינה, לתחום הליסינג עם שת"פ שיבחן את התאמת המכונית החשמלית לציי הרכב, בטר פלייס פורסת זרוע תמנון נוספת והופכת ליבואנית רכב. בערך, שכן זיכיון היבוא של דגמי רנו יישאר בידי קרסו, אבל זיכיון היבוא למכונית החשמלית של רנו יעבור לבטר פלייס כאשר קרסו תציע את התשתית הארצית.

השינוי הבולט ביותר בפרופורציות מתבטא בתוספת של כמה סנטימטרים טובים לממד האורך שכזכור אינו קטן לכשעצמו בפלואנס החדשה. בכך אולי ניתן לראות קיפצת קטגוריה של הפלואנס מקבוצת המשפחתיות לקבוצת ה"מנהלים" בה מתחרות מאזדה6, הונדה אקורד, פורד מונדיאו ואחרות. אבל זו לא היתה מטרתה של רנו, היא בסה"כ ביקשה להקנות למצברי המכונית החשמלית מקום ראוי שלא יבוא על חשבון תא המטען. באופן מעניין המצברים ימוקמו אנכית בצמוד לגב המושב האחורי ולא לאורכה של רצפת המכונית. מדובר בשינוי מהותי לעומת מודל תחנות הטעינה שבבטר פלייס הציגה לאחרונה ביפן וגם לעומת המכונית החשמלית של ניסאן, ה'ליף' (Leaf, עלה) שהוצגה בתחילת אוגוסט. כזכור רנו מחזיקה בכ-44.4% ממניות השליטה של ניסאן, כאשר מנגד ניסאן אוחזת ב-15% ממניות רנו, כך שאולי מוזר לגלות כי שתי החברות פועלות במישורים שונים כאשר מדובר במכונית חשמלית. אגב, בהקשר הזה מעניין לציין כי המנוע החשמלי של ניסאן חזק יותר מזה של רנו: 80 קילוואט (כ-109 כ"ס) בליף לעומת 69 קילווואט (כ-93 כ"ס) בפלואנס החשמלית.
