יש משהו מטריד, אינהרנטית, בצירוף המלים "אופנוע" ו"אוטומטי". אופנוע הוא הרי המהות והתמצית של חיבור בין הרוכב למכונה; בגלל התנועה ביותר ממימד אחד – לא רק סבסוב ימינה-שמאלה כמו מכונית, אלא גם גלגול סביב ציר אורכי – ובגלל החשיפה לסביבה ללא קירות מתכת ופלסטיק, בגלל אופן התפעול המיוחד, עם הגוף וכל הגפיים, לפעמים עם הפרדה בין מה שעושה יד למה שעושות אצבעותיה-שלה. לבטל חלק מהממשק המיוחד הזה שעוזר לנו להרגיש כל-כך, אנא עארף, חיים כשאנחנו על האופנוע – באותה מידה אפשר כבר לשים את הרוכב על קטנוע. או, רחמנא ליצלן, מכונית. זה פשוט מוציא את העוקץ מהאופנוענות, בדיוק כמו שלא יעלה על הדעת להתקין תיבה אוטומטית על קייטרהם 7 או לוטוס אליס. הדעת אינה סובלת.
כך חשבתי כאשר קראתי בפעם הראשונה על אופנוע אוטומטי – וזה היה אפילו לפני שהוצאתי רשיון, בשנות ה-70. אותו האופנוע היה ה-CB750A "הונדמטיק". מתוצרת הונדה, כמובן. זה היה נסיון, מאוד יוצא-דופן בתעשייה הדו-גלגלית, לייצר אופנוע עם תיבה אוטומטית, וקצת אחריו ניסתה הונדה את מזלה גם עם גרסה אוטומטית של ה-CB400. בשני המקרים מדובר היה באופנועים שהשיגו הצלחה שיווקית ענקית בגרסותיהם המקוריות, הידניות. האוטומטיים, לעומת זאת, נכשלו כשלון חרוץ. אולי זו הסיבה לכך שאף יצרן אופנועים גדול לא ניסה מאז למכור לציבור דגם אוטומטי, במשך קרוב ל-30 שנה. למעשה, האופנועים האוטומטיים היחידים שהצליחו מסחרית היו אופנועי שטח: בשנות ה-80 היה חלק ניכר מהיצע דגמי הוסקוורנה – יצרנית שוודית (דאז) שהתמחתה בלעדית באופנועי מוטוקרוס ואנדורו – מצוייד בתיבה אוטומטית. חלק מאותם אופנועים אף מצאו את דרכם לשירות בצה"ל, אגב. כאשר סוף-סוף העזה הונדה להוציא לשוק אופנוע אוטומטי בשנה שעברה, היה זה לא יותר מאשר קוריוז: ה-DN-01 (שהגיע גם לישראל), אופנוע-קאסטום בעל מראה יוצא-דופן, תג מחיר יוצא דופן אפילו יותר ותיבה אוטומטית מתקדמת. העולם, יש לציין, ממש לא התעלף.
אבל אופנוע אוטומטי מעולם לא היה חלק מהמיינסטרים. עד עתה. קבלו בבקשה את האפריליה מאנה 850, אופנוע אמצע-הדרך המהווה חלק מדגמי העידן-החדש של המותג האיטלקי הזה – עידן שהחל עם רכישת אפריליה על-ידי פיאג'ו ב-2004. זהו גם הדגם הראשון של אפריליה שמגיע אלינו למבחן לאחר שיבוא המותג לישראל החל לא מכבר על-ידי חברת עופר-אבניר, יבואנית פיאג'ו.
לב של דרקון
בליבו של המאנה פועם מנוע V-טווין – תצורה שאין ראויה ממנה באופנוע איטלקי, לדעתו הצנועה של הח"מ – בנפח 839 סמ"ק, וזה מצידו משודך לתיבת ואריאטור/רציפה. בדיוק כמו בקטנועים, ולהבדיל מתיבות ממיר-מומנט פלנטריות שיש ברוב המכוניות. אבל כמו במכוניות מודרניות עם תיבה מהסוג הזה (הונדה ג'אז, טויוטה אוונסיס, מיצובישי לאנסר וכו') אפשר גם לתפעל את התיבה במצב ידני, ואז היא מחולקת ל-7 יחסים נפרדים. המנוע המוזרק מסתפק בגל זיזים עילי יחיד לכל צילינדר ומנפק תפוקה צנועה של 76 כ"ס עם מומנט של 7.45 קג"מ, כאשר האופנוע שוקל 189 ק"ג. אף אחד, אני מניח, לא מצפה כאן לביצועים חורכי-כביש. לשם השוואה, מנוע ה-750 של אפריליה כפי שמופיע בדגמים אחרים של היצרן הוא הרבה יותר ספורטיבי, עם גלי-זיזים עיליים כפולים, קוטר גדול יותר ומהלך קצר יותר, ומפיק 90 כ"ס.
אם נתוני מנוע המאנה הזה נראים לכם מוכרים, הרי זה מאחר וכבר נתקלנו בדיוק במנוע הזה בעבר – בדרקון-הקטנועים של ג'ילרה, ה-GP800 – נכון להיום הקטנוע החזק והמהיר ביותר עלי אדמות... אבל עדיין קטנוע. מה שכמובן מחזק את דעתם של אלה הטוענים כי אופנוע אוטומטי דינו כדין קטנוע גדול.
אז זהו שלא, הלכה למעשה. ממש לא. אבל לפני שנכנס לענין הזה, עוד קצת על מערכת ההנעה. הביצועים אולי לא מיועדים לכווץ לכם את הקרביים, אבל טכנולוגיה מתקדמת בהחלט תמצאו כאן, כזאת שמוכרת לנו מעולם המכוניות. התיבה האוטומטית תוכננה לתת לרוכב את כל האופציות האפשריות. כפתור בצד ימין של הכידון שולט על מודי הפעולה הבסיסיים, אוטומטי-רציף או ידני-טיפטרוניק, כאשר לחיצה ארוכה מחליפה ביניהם ולא משנה אם האופנוע עומד או נוסע. במצב אוטומטי, אותו כפתור משמש לבחירה בין שלושה מצבים: טורינג, ספורט וגשם. מצב טורינג האמצעי מיועד לנסיעה יומיומית; מצב גשם – שלפחות אצלנו לא יראה הרבה שימוש - מאריך את יחסי ההעברה (ומוריד את הסל"ד) במהירות נתונה, ואילו מצב ספורט מקצר את היחסים ומעלה את הסל"ד. במצב הידני, החלפת הילוכים סקוונסיאלית יכולה להתבצע באמצעות דוושה רגלית בצד שמאל – כמו באופנוע רגיל – או באמצעות שני מתגי +/- בצד שמאל של הכידון. כדי לשלוט ידנית על ההילוכים, אגב, אין צורך להעביר למוד ידני. גם במוד האוטומטי תגיב התיבה לפקודה מהדוושה – ותאמינו לי שזה יקרה לכם יותר מפעם אחת באופן בלתי-רצוני, עד שתתרגלו שלא צריך. אחרי שמתרגלים זה נוח מאד אם אתה נתקל במצב בו אתה רוצה, נניח, להכין את האופנוע לעקיפה זריזה ונותן לחיצה-שתיים למטה על הדוושה. בשלב מסויים תחזור התיבה בעצמה לפעולה אוטומטית, מה שלא יקרה אם בחרת במצב ידני.
מערכת ההנעה הזו מייצרת עוד כמה תכונות. למשל: אין מצב ניוטרל לתיבת ההילוכים, מה שאומר שאם תניע ומייד תתן גז המצמד הצנטריפוגלי ישתלב והאופנוע יעוף קדימה. זה לא יעשה בעיה לאף אחד שרגיל לרכב על קטנוע, אבל בכל זאת נקטה אפריליה באמצעי זהירות המראים על מחשבה תחילה. צריך ללחוץ על הבלם כדי שניתן יהיה להתניע – ואם האופנוע נשען על מעמד-הצד שלו, סיטואציית-התנעה נפוצה, הרי שהאופנוע יסרב לקבל פתיחת מצערת ופשוט ידומם את המנוע. בכך נמנעים מצבים מביכים-בפוטנציה לאלו ששוכחים איזו תיבה יש להם כאן.
עוד מוזרויות? למאנה אין מד-סל"ד. נכון שעם תיבה רציפה אין אולי צורך בו, אבל אם כבר נתתם אופציה ידנית אז נו, באמת. לעומת זאת יש Shift lights, סדרת נוריות ירוקות (ובסופו של דבר אדומה) הנדלקות בזו אחר זו כאשר מתקרבים לאזור מנתק ההצתה, מה שמהווה תחליף חלקי בלבד – אבל די מגניב – למד הסל"ד.
הצרת היקפים
עיצובית, למאנה יש הופעה יוצאת-דופן. לא קרבית ולטעמי גם לא ממש יפה אבל מאוד, מאוד מודרנית. התחושה מהמושב כמעט נורמלית, למעט המנוף החסר בצד שמאל של הכידון – ועוד הבדל שלי אישית קצת הפריע: התיבה יוצאת-הדופן החבויה בין המנוע לגלגל האחורי יוצרת מימד רוחב מוגזם. מנועי V-טווין מצטיינים בדרך כלל בממדים צרים, אבל היתרון הזה קצת הולך לאיבוד כאן. במלים פשוטות, המותניים של האופנוע הזה רחבים מדי.
יאללה, יוצאים לדרך. אני משאיר את התיבה על מצב טורינג כדי להתרגל באיזי לעסק. נורא מוזר הענין הזה של אין-מנוף-קלאץ', ורעש המנוע שלא נשבר על-ידי החלפות ההילוכים. זה מוזר כי בניגוד לטיעונים של מתנגדי האוטומטיזציה, המאנה ממש לא מרגיש כמו קטנוע. הוא מרגיש כמו אופנוע – מבחינת תנוחת הישיבה, מבחינת התגובות, מבחינת ההיגוי, מבחינת המתלים. צא לכביש הפתוח והתחושה כמעט ואינה שונה משל כל אופנוע כביש מתון-עירום עם תיבה רגילה אחרי שהגעת להילוך הגבוה.
במצב 'טורינג' התיבה אינה נותנת לסל"ד לטפס גבוה מדי בשלב ההאצה, וכל העסק מתנהג למופת עם פעימות נעימות מהמנוע וקצב צבירת מהירות סביר בהחלט. מספיק כדי להשאיר מאחור כל מכונית שתפגוש דרומה לאימפרזה מוגדשת, ולבצע עקיפות בהינף מצערת קליל. הקטע שהיה לי קשה להתרגל אליו בתיבה היה בעת האטה לקראת פניות, במיוחד בשלב הבלימה: שוב ושוב שלחתי את יד שמאל לעבר מנוף המצמד החסר. מבחינת התנהגות על הכביש – ובכן בדיוק מה שהייתם מצפים מכל אופנוע כביש רב-תכליתי: המאנה צפוי, נוסך בטחון, משרטט קוי פניה עגולים עם יציבות כיוונית נאה מבלי שההיגוי יהיה כבד יתר על המידה, ומצליח אפילו להרגיש קצת ספורטיבי פה ושם. לא מספיק כדי לדרבן את הרוכב להשחיז רגליות על ימין ועל שמאל, אבל מספיק כדי להרגיש בבית גם כשהקצב עולה בכבישים מפותלים. המתלים עושים את העבודה מצויין על כבישינו המשובשים, כך שהמאנה נוח מבלי להיות רופס (אבל אל תנסו ללחוץ יותר מדי, כי זה לא כר המרעה הטבעי שלו). במלים אחרות, המאנה מתנהג בדיוק כפי שהייתי מצפה מאופנוע כביש אמצע-הדרך, אוטומטי או לא.
אוקיי, עוברים לשלב הניסויים. מעבירים את התיבה למצב "ספורט" ו... המממ. לא. המאנה פשוט הופך לבלתי-נעים. הסל"ד עולה באופן דרמטי, המנוע מרעיש יותר... לא, לא. אם אתה כבר מתלהב מכביש כזה או אחר ורוצה להרגיש קצת קרבי, עדיף בהרבה פשוט להעביר למוד ידני ולשחק עם מתגי ההילוכים על הכידון. לא כי זה יותר טוב מעבודה רגלית אלא כי זה משהו שונה ומרענן, וגם מהווה דוגמה ומופת להנדסת אנוש נכונה. הרי לכם דוגמה נהדרת לתכנון נכון, כזה ששם את המתגים בדיוק בקצות האצבעות כך שלא צריך לעשות שום דבר חוץ מאשר ללחוץ. כמה נוח, כמה פשוט... מצויין. ההילוכים, אגב, מתחלפים במהירות הבזק במצב הידני, והתיבה לא תעלה הילוך גם אם תשים את המנוע על מנתק ההצתה – אירוע שאין כל סיבה שיתרחש, כי תחושות הבטן יאמרו לך להחליף הרבה קודם. אם תאט יתר על המידה, לעומת זאת, התיבה כן תוריד הילוך אבל זה יקרה בשלב שבו היית אמור להוריד בעצמך. להבא שים לב יותר, כן? בסך הכל התיבה מקבלת ממני צל"ש.
פחות מצויינת – עבורי – היתה תנוחת הרכיבה, שמציבה את הרגליים אחורה מדי יחסית לכידון הגבוה והישיבה הזקופה שהוא מכתיב. מסיבה זו גם מצאתי עצמי גולש קדימה במושב כל הזמן, לעבר האזור הצר והפחות-נוח שלו. אני מודה שגם לא התלהבתי מפתח מילוי הדלק שנמצא תחת המושב ומחייב פתיחתו לשם תדלוק, וגם לא מתכולת המיכל הצנועה יחסית של 16 ל' על הנייר – והרבה פחות כאשר נורת האזהרה אומרת שצריך לתדלק. הצריכה הממוצעת גם היא היתה רחוקה מלהיות מזהירה, כ-15 ק"מ/ל' ברכיבה מתונה למדי. זה אולי צפוי עם תיבה אוטומטית, אך בכל זאת מחייב תדלוקים תכופים, מדי 200 ק"מ בערך.
מאנה > קטנוע
לא, לא, לא. אם עוד לא היה ברור – המאנה אינו קרוב אפילו להיות קטנוע בעיצוב אופנוע. למעט הענין הזה של הפעלת מצמד והחלפת הילוכים מכנית, הוא מרגיש כמו אופנוע. הוא פשוט נותן אופציה ליהנות מעולם האופנועים עבור אלו שמתעצלים להחליף בעצמם הילוכים, או שאולי קשה להם בגלל מגבלה פיזיולוגית, או... מה זה משנה, בעצם? העיקר שיש אפשרות, במחיר שפוי של כ-90,000 ש"ח. לא רוצים אוטומטי? יש מספיק אופציות בשוק. עכשיו יש גם אופציה שהיא כן אוטומטית, ואני אומר – ברוך הבא.
