שתי שיטות הביצוע המוכרות ביותר בפולקלור הישראלי הן שיטת המקל והגזר ושיטת הסלאמי. אבל בשנים האחרונות פיתח האוצר שיטה שלישית וייחודית, לביצוע גזירות מס בתחום הרכב, שכוללת רכיבים משתי השיטות האחרות: שיטת המקל והסלאמי.
הרעיון פשוט: מבטלים את הגזר, משאירים את המקל, אבל במקום לחבוט בו על ראשו של השוק במכה אחת ניצחת, משתמשים בו כל פעם לחבטות קצרות וכואבות, טיפין-טיפין. בדרך זו השוק כל-כך עסוק בהסתגלות למכה שזה עתה נחתה עליו עד, שהוא בכלל לא מתחיל לחשוב על הבאות בתור.
השיטה הזו יושמה הצלחה ברפורמת הסולר של 2005 לאחר מכן במתווה העדכון ההדרגתי, של שווי השימוש, שסוכם עם הכנסת באוגוסט 2007. גם החודש פגשנו שוב בשיטת המקל והסלאמי. במסגרת רפורמת המיסוי הירוק. בעוד כל השחקנים בשוק הרכב מנסים להסתגל ולהעריך את המשמעות של העלאת המס ל-92% באוגוסט, נחתה בחיקם עוד פצצת זמן קטנה ומתקתקת, שאמורה להיכנס לפעולה ב-1 בינואר 2010. מדובר במעבר לשיטת שווי שימוש רציף לצורך חישוב גובה המס שינוכה ממשכורתם של מקבלי רכב צמוד.
לכאורה רפורמה פרו-צרכנית
תיאורטית, מדובר ברפורמה פרו-צרכנית ממדרגה ראשונה, שמיועדת להחזיר את הכוח ללקוח הפרטי ולבטל את העיוותים הקשים, שיצרה שיטת קבוצות המחיר. נזכיר כי בעשור האחרון נקבע גובה הזקיפה החודשית על רכב צמוד בהתאם למנגנון של קבוצות מחיר, שעל-פיו סווגו כל כלי הרכב ל-7 קבוצות מחיר שונות. השיטה הזו אפשרה לחברות הליסינג ולחלק מיבואני הרכב לקבוע ביניהם את חוקי המשחק בכל הנוגע לתמחור כלי הרכב, על חשבון הלקוח הפרטי.
כדי להמחיש את העיוות ניקח למשל, מכונית משפחתית שנרכשה על-ידי היבואן בדולרים. בתחילת 2007 היא תומחרה ב-111 אלף שקלים ולפיכך שובצה בקבוצה 2. למרות שהשקל התחזק דרמטית באותה שנה ביחס לדולר, מה שאפשר ליבואן להוריד בתיאוריה את המחיר לצרכן, הוא נמנע לעשות זאת מכיוון שהיה לו נוח להיצמד לקצה העליון של קבוצת השווי הרלוונטית ומכיוון, שהורדת מחיר כזו הייתה מרגיזה מאד את חברות הליסינג, שהן הלקוחות המרכזיים שלו. את הרווחים הלא מבוטלים, שנגזרו מהפרשי השער, הפנה היבואן להגדלת רווחיות, להגדלת ההנחות לחברות הליסינג או שני הדברים גם יחד.
בתיאוריה, השיטה הרציפה מחסלת את הסף העליון של קבוצות המחיר הישנות, שהיה נוח להיצמד אליהן, ומעניקה ליבואנים מוטיבציה רבת עוצמה להעביר כל הנחה אפשרית למחיר המחירון הרשמי לצרכן, שממנו ייגזר גובה שווי השימוש ישירות. אם הרכב עולה 111 אלף שקל, ושווי השימוש החודשי שנגזר ממנו בשיטה הרציפה הוא 2,600 שקל לחודש (על-פי 2.35% מהמחיר לצרכן כפי שמציע האוצר), הרי שכל תיסוף במהלך השנה יאפשר ליבואן להוזיל את המחיר בכמה אלפי שקלים ולפיכך להציע עסקה תחרותית יותר ללקוח הליסינג.
בתנאים אידיאליים המיסוי הרציף משתלב היטב גם עם שיטת המיסוי הירוק. מכיוון שמשפחתית ירוקה מקבלת בונוס גדול יותר, מחירה לצרכן יורד ובהתאם גם שווי השימוש החודשי בגינה. לפיכך היא הופכת אטרקטיבית יותר לרכישה על-ידי השוק המוסדי.
בתיאוריה זו אכן רפורמה צרכנית חשובה והיינו מקבלים אותה בתשואות רמות אלמלא היא הגיעה אלינו, כשהיא ארוזה היטב בחבילה של גזירות ולצידה מקל מסיבי בדמות העלאת מסים על כלי הרכב.
המסים מנטרלים זה את זה
כאמור כדי להעביר לצרכן את היתרונות של המעבר לשיטת שווי שימוש רציפה, החל מה-1 בינואר היבואנים יצטרכו להוריד את מחירי הרכב הרשמיים לצרכן. אבל מסתבר, בפני הורדת המחיר ניצבת שורה של מחסומים, שלא רק מונעת הורדת מחירים אלא אף מנטרלת במידה לא מבוטלת את הבונוסים הירוקים, שיקבלו מעט המכוניות הנקיות, שזכאיות להם.
הגורם הראשון הוא העלאת המע"מ ב-1%, שצפויה לקבל אישור בעוד מספר ימים בכנסת. ברכב של 111 אלף שקל מדובר בייקור אוטומטי של 1,100 שקל. זה לא נשמע סכום דרמטי אך הוא בוודאי לא יסייע להורדת מחירים בשוק וגם לא לכוח המינוף של השיטה הרציפה.
הגורם השני הוא תקנה חדשה, שעתידה לחייב התקנה של מערכת בקרת יציבות (ESP) בכל כלי הרכב החדשים הנמכרים בישראל החל מינואר 2010. מחירה של מערכת כזו ליבואן הוא כמה מאות דולרים וכדי לעודד את התקנתה מוענקת כיום ליבואנים הטבת מס קצובה בגובה 2,400 שקל.
רוב כלי הרכב בקטגוריה המשפחתית ומעלה כבר מגיעים כיום כשהם מצוידים במערכת הזו. מי שעדיין לא מצויד בה הם רוב הדגמים הקטנים, שהם דווקא אלה שאת מחירם לצרכן אמור להוזיל המיסוי הירוק. אלא שהוספת העלות של מערכת בקרת יציבות למחיר הרכב בתחילת ינואר עתידה לקזז במקרה הטוב את רוב או כל הורדת המחיר שממנה הם היו אמורים ליהנות בשל היותם ירוקים.
ולמה במקרה הטוב? בגלל שתי סיבות. האחת היא, שהקפיצה במס הקנייה על רכב ל-92%, החל מאוגוסט, תחל גם על כל המערכות הבטיחותיות ברכב ולפיכך העלות הכוללת של מערכת ה-ESP צפויה לזנק. הסיבה השנייה היא שעל-פי הלוגיקה העקבית של רשות המסים, אין מקום להעניק הטבות מס לרכיב בטיחותי, שממילא מחויב בהתקנה על-פי חוק. לפיכך לא נופתע אם כל הטבת המס הקיימת על מערכת ה-ESP תיעלם, וזה כבר יביא להתייקרות של כמעט כל כלי הרכב ולא רק הזולים והירוקים מביניהם.
זינוק בביקוש
אם הגורמים שצוינו לעיל ימנעו הוזלת מחירים בינואר, או אולי אף יפעלו בכיוון ההפוך, המשמעות תהיה עלייה לא מבוטלת בשווי השימוש החודשי לעובד בדגמים רבים. שווי השימוש החודשי של לקוח ליסינג, שיחדש החל מינואר את החוזה שלו עבור רכב, שמחירו לצרכן 111 אלף שקל, יהיה גבוה ב-500 שקל לחודש ברוטו לעומת שיטת הקבוצות הקיימת, שתהיה בתוקף עד סוף דצמבר. בשנה השנייה והשלישית של הליסינג אף יתרחב הפער.
לפיכך, בהנחה שאלה יהיו המספרים הסופיים של השיטה הרציפה, צופים בענף זינוק משמעותי בביקוש לקראת סוף השנה של לקוחות שירצו לשמר את שווי השימוש הנוכחי עד 2013. "יהיו הרבה פתרונות יצירתיים", מעריך בכיר בענף הליסינג. "אנחנו צופים, למשל, לגל של לקוחות, שישברו חוזי ליסינג קיימים, שנותרו להם עוד כמה חודשים, כדי לחדש את החוזה על-פי שיטת הקבוצות הקיימת. לא נופתע אם חברות הליסינג יתחילו להציע גם חוזי ליסינג לארבע שנים". כמובן, שכדי לספק את הביקוש הזה יצטרכו היבואנים להמר על הבאת מלאי גדול לפני סוף השנה, ואחרי טראומת המלאים של סוף 2008, ההימור ידרוש עצבים חזקים.
המספרים הסופיים של רפורמת שווי השימוש נמצאים עדיין במיקוח פוליטי אבל בדבר אחד אפשר להיות בטוחים. הניסיון לחזות את הערך הכלכלי של כלי הרכב החדשים בישראל, או כל מוצר, שירות וערך לוואי שנגזר מהם, עתיד להיות מסובך יותר מתמיד בשנים הקרובות.
