סכום הפיצוי לבעלי הרכב ישן עומד על 3,000 שקל בלבד, שהם חמישית מהסכום שמקדישות לכך מדינות מערביות. למעשה, הערך הריאלי של הסכום אף נמוך יותר ביחס לעולם אם לוקחים בחשבון שהמיסוי הגבוה על רכב חדש בישראל מנפח מלאכותית את שוויין של המשומשות.
עידוד ממשלתי לגריטת כלי רכב ישנים ומזהמים הוא אחד הצעדים הסביבתיים האקטיביים ביותר שממשלה יכול לנקוט בתחום הרכב. לא מדובר במס או קנס על זיהום אוויר, וגם לא ב"פרס" בדמות ניכוי ממסים. זהו צעד שבו הממשלה עצמה מכניסה את היד לכיסה ומשלמת מתקציבה כסף מזומן לבעלי רכב ישן, כדי שיורידו אותם מהכביש.
בצעד כזה יש רווח כפול למדינה בטווח הארוך: פעם אחת כשהיא מסירה מהכביש מפגע סביבתי ובטיחותי, שתורם לזיהום האוויר כמו עשר מכוניות עדכניות; בפעם השנייה היא מרוויחה מהכנסות מיסוי, בשל התמריץ שהיא נותנת להחלפת כלי רכב משומשים. ייתכן שבעל ה"טרנטה" עצמו לא יוכל לרכוש רכב "מהניילונים", אבל גם אם הוא ירכוש מאזרח ב' משומשת "טרייה" ואותו אזרח ב' ירכוש בתורו מכונית חדשה, אפקט המרצת השוק עדיין יעיל.
שיטת התשלום כנגד גריטת רכב הוכיחה את עצמה לא פעם במקומות רבים בעולם. באחרונה ראינו את האפקטיביות שלה בשוק הגרמני. הממשלה השקיעה כ-5 מיליארד אירו בתוכנית גריטה, ויצרה זינוק מיידי של 40% במכירות רכב חדש, תוך שהיא מצילה את שוק הרכב המקומי מהתמוטטות בלב המשבר הכלכלי.
בשבועות האחרונים הודיעו עוד שלוש מדינות בעולם כי הן מאמצות את השיטה. הראשונה הייתה בריטניה, שהודיעה באמצע מאי כי תשקיע כ-300 מיליון ליש"ט יחד עם תעשיית הרכב, שתשקיע סכום דומה. במסגרת תוכניתה יוענקו 2,000 ליש"ט מתנה למי שיגרוט רכב בן עשר שנים ומעלה בעת קניית רכב חדש.
המדינה השנייה הייתה ארצות-הברית, שבה גובשה השבוע בקונגרס עסקה לפיה יוענקו "תלושי בונוס" בגובה 3,500 עד 4,500 דולר למי שיגרוט את רכבו הישן בעת רכישת חדש. עלות התוכנית לממשל נאמדת בעשרות מיליארדים.
המדינה השלישית, שהודיעה השבוע על תוכנית דומה, היא ישראל. במסגרת הכרזת "המיסוי הירוק" התבשרנו בגאווה, כי מאוגוסט גם ישראל תתחיל לעודד גריטת מכוניות מזהמות. אבל, בטרם נזקוף את קומתנו בגאווה כדאי לבדוק את הפרטים הקטנים, ובראשם את סכום הפיצוי לבעלי הרכב הישן: 3,000 שקל בלבד, שהם שליש עד חמישית מהסכום שמקדישות לכך מדינות מערביות. למעשה, הערך הריאלי של הסכום הזה אף נמוך יותר ביחס לעולם אם לוקחים בחשבון, שהמיסוי הגבוה על רכב חדש בישראל מנפח מלאכותית את שוויין של המשומשות.
הפרט הבעייתי השני הוא גיל הרכב: רק רכב בן 20 שנה ומעלה יהיה זכאי להטבת הגריטה, למרות שגם מכוניות בנות 15 ו-12 שנה לא עומדות אפילו בתקינת היורו הבסיסית ביותר, ותרומתן לזיהום משמעותית לא פחות.
הפרט השלישי והנסתר הוא התקציב שמקצה המדינה לנושא: כלומר, כמה המדינה מוכנה לשלם עבור הורדת מכוניות ישנות שהזיהום שלהן "גדול פי עשרה ממכונית מודרנית". לא התעצלנו ובדקנו במסמכי המכרז לבחירת מגרשי גריטה שפרסם המשרד לאיכות הסביבה. מצאנו שם את המשפט המרתק הבא: "על-פי הערכת המשרד ועל-פי המסגרת התקציבית שאושרה ליישום התוכנית, מעריך המשרד כי תתבצע גריטה כלל ארצית של כ-6,000 כלי רכב בשנה". במילים אחרות, לא רק שהסכום לכל מכונית קטנטן ביחס לעולם, לא רק שקריטריון גיל המכוניות מותיר על הכביש הרבה גרוטאות, אלא גם שהמדינה מקציבה לכל נושא לא יותר מ-18 מיליון שקל - פרומיל ממה שיכניס לקופתה "המיסוי הירוק". יותר טוב מכלום? אין ספק, רק אל תציגו את זה כהישג.
