בלב ים החולות הגדול על הכביש הסגור של הצבא המצרי הבנו כי הכביש הצר,
השביל והדיונות להם ציפינו הם אכזריות שבעתיים מהמתוכנן מראש. כאן במדבר זה אתה
הרוכב והאופנוע – והמדבר לא סולח לך, אפילו לא על הטעות הקטנה ביותר.
הטיול המהיר עם 21 סוזוקים לאורך מאות קילומטרים ובמהירות ממוצעת של 140
קמ"ש לאורך כבישי מצרים הפך למסע מלא דילמות וגדוש אתגרים והרפתקאות אך
אופנועי הטורינג שתפו פעולה, הפגינו יכולת גם בשטח ובעיקר אנו הרוכבים נדרשנו
להפגין את חוסננו.
מכל מיני דיבורים במועדון הויסטרום (V-Strom) על
טיול לחו"ל הוחלט לבסוף לבחור באופציה ההרפתקנית ביותר – מסע למצרים עם
האופנועים מהארץ! כך שחודש וחצי לאחר ההחלטה נעמדנו 21 סוזוקים ועוד 4 בחורות
שאקליות בהרכבה במעבר הגבול בטאבה. קצת בירוקרטיה, טפסים, תשלומים ו'בקשישים'
מצאנו עצמנו מטפסים למרכז סיני כשבשיירה שלנו 3 רכבי משטרה ועוד 3 רכבי ליווי מצריים
שכולם דואגים לרווחתנו. חצינו מאסיה לאפריקה במנהרה מתחת לתעלת סואץ ונכנסנו לקהיר
מלווים במשמר נשיאותי החוסם עבורנו את הכבישים והצמתים.
לאחר בידוק בטחוני קפדני מאשרים לנו המצרים להכניס את האופנועים למתחם
הפירמידות וכך פאר היצירה היפנית מודל 2000 ומעלה נעמד לצד פירמידות מודל מינוס
2000 – מרשים!
המשכנו צפונה עד לים התיכון ולמוזיאון באל עלמין – כאן נבלמו הנאצים בדרכם
לכבוש את המזרח התיכון מדרום – וסיימנו את היום לאחר 450 ק"מ של רכיבה במרסא
מתרוח, לא רחוק מהגבול הלובי.
צילום: רונן טופלברג
ירדנו לסיווה על כביש שומם באורך של 310 ק"מ והגענו לנאת מדבר מבודדת
בה חיים הסיוותים – שהם בעצם נובים – אנשי מזרח מדבר הסהרה. הבנייה המסורתית
בסיווה, המשמשת עד היום משפחות רבות, היא מבוץ ועצי דקל. ומסביב לאזור המגורים
מטעי דקלים אין סופיים ושני אגמי מים מליחים. כאן בסיווה ישב האורקל של העולם
העתיק וזה שלעצמנו משרה אווירה של קסם על המקום.
בבוקר העזיבה של סיווה, במטרה לחצות את הכביש הצבאי הסגור לכיוון באחרייה
החלפנו את הליווי המשטרתי בליווי של קציני צבא מצרי ויצאנו לדרך של 460 ק"מ
ללב ים החולות. כביש אחד בלבד מחבר בין סיווה לבאחרייה והכביש הוא בשליטת הצבא –
כך שאין יוצא ואין בא אלא אם קיבל אישור מיוחד. הכביש צר וזרוע מהמורות אך ההפתעה
האמיתי מגיעה לאחר שעה של רכיבה: הכביש הצר נעלם לגמרי ובמקומו נחה דיונת ענק שאין
ברירה אלא לחצות מעליה. קצת ניסיונות וקצת נפילות מביאים אותנו להבנה כי עם ויסטרום
חוצים את הדיונה לאט-לאט ועם תמיכה של הרגליים.
השעות נוקפות ואנו מתקדמים לאט מאוד ללב המדבר. הערב יורד ואנו רחוקים עוד
250 ק"מ מהסיום. רכיבה של שעה לתוך הלילה ואז מתקבלת ההחלטה – נשארים הלילה
לישון במדבר ולמחרת עם נץ החמה נשלים עוד 200 ק"מ עד לבאחרייה.
צילום: רונן טופלברג השיקול נכון והמדבר מקסים בלילה, רוח חמימה מאפשרת לנו להימרח על החול
ולשקוע בתנומה הטובה ביותר עד היום. למחרת כבר קמנו רוכבים מנוסים יותר ואת 200
ק"מ הנותרים גמענו בקלות יחסית.
מגיעים לבאחרייה – שהיא נאת המדבר הגדולה ביותר במצרים ולמחרת מצפינים
ונוסעים מזרחה לקהיר. קשה לקבוע מה מסוכן יותר – כביש ראשי ועליו מפוזרות לבנות
בטון שנפלו ממשאית ופרוסות כמוקשים לאורך עשרות קילומטרים? חול ושמן המכסה באופן
תדיר את כבישי המדינה הענקית? נהגים הנוהגים לעקוף בין שני אופנועים תוך כדי שפשוף
הכידון? או דיונות חול אכזריות שהשתלטו על הכביש ואפילו לא השאירו זכר לאספלט? בכל
מצב יש להיזהר – מדובר במדינה ערבית בה קוד הנהיגה שונה ב-180 מעלות מהנהוג
בישראל. כאן "כל דאלים גבר" וכל הפתעה היא מתבקשת...
צילום: רונן טופלברג מה שברור הוא שטיול
למצרים אינו דבר של מה בכך אלא מסע אתגרי אפילו לאופנועי טורינג שרב זמנם מבלים על
הכביש. לאחר שהחבורה השלימה כ-3,000 ק"מ ברחבי מצרים, היא חזרה לארץ בריאה ושלמה. מומלץ להיכנס לגלריית התמונות משמאל אותן צילם רונן טופלברג שהתלווה למסע (שאת רובו עשה גם הוא על גב אופנוע...). להתראות במסע הבא!
לאתר השטח הישראלי, לחץ
כאן
