החורף לא היה יום גשום מזה. וזה היה היום המושלם לטפס בו לרמת הגולן כדי לתפוס מאותו ריח "רמת גולני בחורף" ייחודי, ולהיות חלק מאותה אווירה חורפית, קרה, רטובה, ערפילית וקודרת, שבכל הקשר אחר עדיף היה לבלות אותה מכורבל על שטיח פרוות דוב מול אח ענקית יחד עם הפולניה והסקוטי האהובים עלי. הגשם ליווה אותנו בלי לנוח לרגע לכל אורך הדרך הארוכה לגולן וגם שם הוא לא הירפה, אפילו התחזק, כשהטיפוס מעלה הכניס אותנו בינות לעבים עצמם ולערפל כה סמיך שאפשר היה לטעום אותו בפה. זה בדיוק המצב שבו רכב פנאי כפול-הנעה הוא כלי הרכב העדיף. ההנעה הכפולה, אמצעי בקרת האחיזה והיציבות המשוכללים, שלדת כביש מוצקה ומדויקת, גלגלים גדולים ומרווח מורם. כך, כשהגענו לציר הנפט והכניסה אליו הוצפה בזרם מים ער למדי – ושקוף להפליא – לא חששתי להיכנס לנהר ולחצותו לעבר הכביש המשובש שנמתח ונעלם לתוך הערפל.
Eרוzיה
כבר דשנו בעבר במראה של ה-XC60 ואיני רוצה לחזור שוב על כל המסה. אקצר עם העובדה שה-XC60 נאמן למראה המשפחתי החדש של וולוו ובהחלט שמצליח להיות מזוהה היטב עם קו המוצרים כולו. זה נכון משבכת החרטום והפנסים, קו המותניים המדורג והאחוריים הזקורים. אפילו שיפוע השמשה הקדמית וצללית הגג מחוברים היטב לדור החדש של וולוו.
אז עכשיו, אחרי שברור לנו של מי הילד הזה, אפשר להסתכל על הקנקן כולו. ואתם יודעים מה? הוא לא גרוע בכלל. ארכיטקטורה מודרנית המשלבת הטיה לפנים של קווים וניפוח עגלגל של אזורים אחרים יוצרים מראה שרירי-אך-אלגנטי, נקי-אך-מתוחכם מבלי ליפול למלכודת ההדיוטות שנקראת "עיצוב סקנדינבי". בשתי מילים: אוטו כוסי ובשלוש: אוטו כוסי לאללה.
רכב המבחן הגיע מצויד ברמת האבזור ה"בסיסית" יחסית, שאינה כוללת כמה פריטים בולטים כמו ריפודי עור מלאים ומערכת מולטי-מדיה מקורית ועוד פריטים כמו בוסטר מקורי או גג פנוראמי. ובכל זאת הפנים מרשים מאוד. ראשית הוא מרשים באדריכלות שלו. בעיקר שבתה את ליבי הקונסולה המרכזית ה"צפה" שבתוכה משולבים אינסרטים מאלומיניום מכורסם ומוברש. קיימת אופציה שהקונסולה תהיה מעץ בטקסטורה כמעט-גסה – מקסים. הקונסולה הזו היא הרחבה ופיתוח של קונספט הקונסולה הצפה שהופיעה לראשונה ב-S40 בהשראת Bang&Olufsen. לוח המחוונים מכוסה קשת אלגנטית המצלה על החיווי וזה עצמו משלב מחוגים אנלוגיים לסל"ד ומהירות שבטבורם צגי-מידע דיגיטאליים מתחלפים. גלגל ההגה גדל-קוטר ועתיר-מיתוג בחזיתו.
שורת המושבים השנייה מתקפלת 40/20/40 ובמצבה ה"שוכב" היא מיישרת את המפלס לתא המטען. שם מאחור תמצאו גם שקע מתח ואוזני קשירה שימושיים מאוד. מערכת ההנעה מתחילה ממנוע ה-T6 החדש בנפח 3.0 ל' המפיק 285 כ"ס ו-40.8 קג"מ בעזרת מגדש טורבו. המנוע הטורי בן ששת הצילינדרים,קומפקטי דיו כדי להיות מותקן לרוחב השלדה (ממש כמו ב-S80 עליה ה-XC60 מתבסס) עם יתרונות ברורים לבטיחות וניצול חלל פנים.
תיבת הילוכים אוטומטית-פלנטרית עם שישה יחסי העברה מורידה את הכוח למערכת הנעה כפולה מבוססת מצמד האלדקס. זה הדור הרביעי של המערכת הזו, שדפקה הופעת בכורה ב-XC70 לפני עשור בערך, ואמורה להיות הרבה יותר זריזה וחלקה בשילוב ההנעה לגלגלים האחוריים. למען הסר ספק אין ל-XC60 דיפ' מרכזי, כאשר במצב של אחיזה טובה (והגה ישר) ההנעה תהיה 95% קדמית עם שילוב הדרגתי של הדיפ' האחורי עד לחלוקת מומנט שווה.
בין המערכות הרבות שאפשר לקבל ב-XC60 אציין את בקרת ההגלישה במורד, את בקרת השיוט האקטיבית, את מערכת City Safety המשתמשת בחיישן אופטי, יחד עם מערכת לכיסוי שטחים מתים, התראה על סטייה מנתיב, התראת התנגשות, עזרה בייצוב נגרר ובטח ששכחתי עוד משהו (אולי התראה שנגמר החלב במקרר?). כל זה חוץ משכבות השריון הרבות שמיועדות לשמור עליך בחיים במידה וכל האלקטרוניקה נכשלה. זה הופך את ה-XC60 לאחת המכוניות הבטוחות ביותר שיש היום בישראל – אם לא אחת הפרנואידיות שבהן.
Oוצmה
אחרי שמסתדרים מאחרי גלגל ההגה העתיר ומתחילים להתגלגל, שני דברים הופכים מייד לבולטים מאוד. הראשון: זמינות הכוח ונדיבותו שנשפכים ממערכת ההנעה כמו מפל מים בהפשרת שלגים סקנדינאבית. השני: המוצקות של המכונית. מוצקות גרמנית למדי באופייה אך מעט פחות מענישה.
וזה הופך יוממות עירונית לאוננות ישבנית, כשהוולוו החטוב מקפיץ את רוכבו, הקפץ היטב, בתגובה לאספלט משובש. הכלי הזה לא אוהב כביש שבור והוא דואג ליידע אותך היטב. זה בלט יותר על שברים חדים ורבועים ופחות על גלים, שקעים ו"ניפוחים" שלעיתים מגיעים ממש ברצף. לעומת זאת, פסי האטה נספגים יפה והמרכב מפגין ריסון למופת. התמרון בעיר קל מאוד דרך ההגה נטול התנגדות, וההילוכים בתיבה חולפים מעדנות יחד עם הרמזורים בדרך להרים.
הכביש הרטוב והגשם הסוחף לא באמת הטרידו אותי. התנועה סביבי האטה לקצב זחילה כמעט, אבל אצלי – בוולוו – המגבים מענטזים בעליזות מסלקים את המים מהשמשה המשופעת, שלוליות לא מאוד מטרידות אותי עם מרווח גחון של 23 ס"מ וחימום עדין המכוון לרגליים שומר את הבהונות הקטנות של רגליי חמימות ונעימות. רמת האחיזה של הכלי הזה מדהימה, לא פחות. בקו ישר או בפניה, הוולוו נטוע וחש מאוד בטוח, אפילו ברטוב הזה. מבעד לחבטות הברד, קשה היה להבחין אם בוולוו פתרו את בעיית רעשי הרוח בה נתקלנו בהשקה. אבל מלבד רעשי מזג-האוויר, הנסיעה היתה חרישית ונעימה. בוודאי שהייתה אוושת מנוע בהאצה חזקה, אבל זה טבעי ונכון.
יכולת השטח מאוד מפתיעה. הרבה מעבר לטענה של מרבית המתחרים, מסוגל ה-XC60 להשאיר את האספלט הרבה מאחור. הקרדיט ליכולת הטובה הזו מגיע ראשית למרווח הגחון הגדול ולזוויות המרכב הנדיבות וכמובן למערכת ההנעה החדשה. אחד השינויים המרכזיים – ואולי המפתח לשיפור המהותי מהדור הקודם – הוא שינוי ברירת המחדל של מצמד ההאלדקס מ"פתוח" ל"נעול". כך שבעצם בכל זינוק מהמקום תזנקו עם הנעה כפולה. במידה והמערכת לא תזהה החלקה – או אז ישתחררו הגלגלים האחוריים מעול ההנעה. היתרונות ברורים, בעיקר על שטח דל אחיזה או טובעני ובוודאי על הכביש הרטוב שעליו התקיימה נהיגת המבחן הזו.
פרק השטח לקח אותנו לבוץ של הגולן ולכמה מעלות ומורדות תלולים שעם כולם – יש לציין – הוולוו התמודד טוב במפתיע. בקרת המשיכה יעילה מתמיד כמו גם הגבלת המהירות במורד שהופכת כל מתלול מבהיל לתרגיל פשוט של לחיצת מתג.
אבל אל תטעו, לא מדובר כאן בדיפנדר מוקטן, וחשוב לזכור את המגבלות של הגחון המוגן במיגון מינימאלי בלבד, את הצמיגים דקי הדופן ורדודי הסוליה שנסתמים במהירות בבוץ וגם המתלים לא אוהבים חריצי-רוחב ואבנים שתולות. מצד שני, מצאו דרך עפר כבושה ופתוחה והוולוו יכול לתת לך כנפיים. עם כלכך הרבה כוח זמין מתחת לדוושת התאוצה, התקשיתי להתאפק שלא לסחרר את הגלגלים עד שמהצמיגים יוותרו רק רצועות גומי מדלדלות. אז לא התאפקתי, ונהניתי מאוד – מעוצמת המנוע, ומהתגובה העליזה של השלדה. שטח הוא ממש לא מילה גסה בלקסיקון של וולוו ויפה שעה אחת קודם – זה פשוט ניצול טוב יותר של כמעט 300,000 שקלים.
sפורtיבי
זה שוולוו מסוגלת ליצר מכוניות חזקות, אנחנו כבר יודעים מזמן. גם העובדה שהם מתאמצים נורא, כבר כמעט עשור, להשיל את הדימוי המבוגר של המותג גם זה ידוע. וה-XC60 מביא למיצוי את שניהם. גרסת ה-T6 חזקה מאוד ויחסית חסכונית, והמכונית רחוקה מלהיות אקזמפלאר ממגרש החניה של פרוטיאה בכפר. בהחלט משהו שאשתי, בטוחני, תשמח להראות בו.
מהצד של המקל אציין את נוחות הנסיעה הלא מושלמת וגלגל ההגה שגדול באופן מופרך ופוגם בממשק עם המכונית. בקצב מהיר צריכת הדלק משמעותית מאוד, אך עם רגל עדינה אפשר "לרדת" ל-8.0 ק"מ/ל'. מצד הגזר, המחיר מצוין, המוצר טוב מאוד וחבילת הבטיחות בו מקיפה כפי שאין באף כלי אחר בארץ. אמנם 300 אלף שקלים זה לא מחיר שווה לכל נפש, אך אפשר להתייחס ל-XC60 ככלי של וולוו למלחמה בתאונות הדרכים. ואם אפשר ליהנות על הדרך, אדרבא.
מלכת הבטיחות?
וולוו, מימים ימימה, בנתה לעצמה מוניטין של בטיחות. ולא מדובר במוניטין ריק - החברה השבדית משקיעה מאמצים חריגים בנושא, אם זה בפיתוח ואם בחקר תאונות, ועל שמה רשומים לא מעט חידושים בתחום. בהשקת ה–XC60 הכריז נציג החברה כי זו המכונית הבטוחה ביותר של וולוו - ומכאן שזו אחת המכוניות הבטוחות בעולם.
אלא שלא מדובר בבטיחות הפאסיבית בלבד, כפי שהיא נבחנת במבחני הריסוק האירופאים (או אחרים) - שם קיבלה ה–XC60 ציון נאה ביותר (%94 בהגנה על מבוגרים, %79 בהגנה על ילדים, במתאר המבחן החדש), אבל לא ממש פורץ גבולות. הגליק בוולוו הזו, כך היצרן, הוא ביכולת להימנע מתאונות, ולא רק להגן היטב על יושביה לאחר שקרתה. ולא מדובר בבטיחות האקטיבית הקלאסית, של היגוי מדויק, אחיזת כביש גבוהה ובלמים חזקים, אלא של מערכות אלקטרוניות שתפקידן להוות חבר מלאכי רעים המשגיחים על הנהג ומנסים למנוע ממנו לטעות, ואם טעה - לתקן או לצמצם את הנזק.
אצלנו, רמות האבזור התקניות לא כוללות את כל שפע המערכות (ובעצם רובן נשארו מחוץ לתפריט) בגלל שיקולי מחיר, וחבל, אבל גרסה מאובזרת לחלוטין בכל זאת הובאה לארץ לצורך הדגמות (אפשר כמובן להזמין כל אחת מהמערכות בהזמנה מיוחדת): מערכת סטייה מנתיב, מערכת שטחים מתים, בקרת שיוט אקטיבית עם מערכת CWAB , בקרת שמירת מרחק, מערכת סיטי–סייפטי ואפילו מערכת המעודדת את הנהג לעצור להתרעננות כאשר היא מזהה מאפייני נהיגה של נהג עייף.
כאשר יצרן רכב בא לפתח מערכות כאלו, הוא עומד בפני הדילמה שעומדת בפני כל הורה לילד צעיר (אולי חוץ מפולניות) – איך עוזרים מבלי להתערב יותר מדי ולהפריע. לקחנו את גרסת ה-full-safty לנהיגת התרשמות קצרה, כדי לראות אם בוולוו הצליחו למצוא את האיזון.
בפועל
מערכת שמירת המרחק ניזונה מחיישני בקרת השיוט האקטיבית (שכוללים שילוב של מערכת רדאר וראיה ממוחשבת). היא נותנת אתרעה למרחק קצר מדי למכונית מלפנים, בעזרת נוריות לד המשתקפות בחלון הקדמי, כמו גם אתרעה מפני קצב התקרבות גבוה מדי למכונית מלפנים ("קצב סגירה" בלשון הטייסים). אתרעה זו כוללת עוד נוריות לד וחיווי קולי. הוספת חיישן הראיה הממוחשבת למערך, חיזקה את ביטחון אנשי וולוו במערכת במידה כזו שהם הוסיפו למערכת האתרעה גם אופציית בלימה עצמאית במקרה של זיהוי סכנת התנגשות ברכב אחר, CWAB (ויש גם אלמנטים נסתרים מהעין כגון דריכת הבלמים).
עוצמת הבלימה המרבית שמייצרת המערכת היא חצי G – חזק אך לא בלימת חירום – בגלל הצורך לאזן בין הרצון למנוע את התאונה, או להקטין את נזקיה, לבין הרצון להימנע מבלימות חירום ללא סיבה במקרה של אזעקת שווא. המערכת עובדת יפה מאוד, גם אם מתכנניה היו מתפלצים כנראה משמירת המרחק המקובלת בארץ (אורות שמירת המרחק דלקו כמעט קבוע כאשר שמרתי על מרחקים מקובלים). היא אומנם מעט דאגנית, ותצפצף כמעט בכל רמזור, אבל בפקקים הוכיחה את עצמה כיעילה מאוד כאשר עשיתי חיקוי של נהיגת פקקים קלאסית - משמע התעסקתי עם הרדיו, הפלאפון ושאר התנהגויות נלוזות.
את המערכת מבוססת הרדאר/ראיה ממחושבת משלימה מערכת City Safety, שמבוססת על חיישני לייזר ופועלת במהירות נמוכה יותר. עד 15 קמ"ש היא אמורה למנוע כליל תאונה, ועד 30 קמ"ש להקטין את נזקיה. מבדיקות עם הבלון של וולוו היא מסוגלת למנוע התנגשות – לפחות על כביש יבש – גם במהירות שגבוהה מ-15 קמ"ש. בדיקה במציאות היא קצת מפחידה – המערכת בולמת הרבה אחרי הנקודה בה נהג נורמלי היה בולם. יש בזה הגיון – כך המכונית לא מפתיעה נהג ערני, ותפעל באמת רק במצבים בהם הנהג חולם והתאונה כמעט בלתי נמנעת. איזון מוצלח. אגב, מערכת ה-CWAB פועלת כבר משבעה קמ"ש (ועד 210 קמ"ש) - כך שיש תחום חפיפה די רחב, אם שתי המערכות מותקנות.
מערכת השטחים המתים, BLIS, מתריעה בעזרת נורות ליד מראות הצד על נוכחות רכב שעלול להפריע בעקיפה. המערכת היא על הצד ההיסטרי של הסקאלה - הנורה נדלקת גם כאשר הרכב מאחור רחוק מאוד - והאמת היא שעם המראות המעולות שב-XC60 היא מעט מיותרת.
מערכת הסטייה מנתיב יודעת לזהות את סימוני הכביש - רציפים או מקווקווים - ולהתריע בפני הנהג כאשר הוא חוצה אותם ללא איתות (בתפיסה השבדית, אם עברת נתיב בלי לאותת זה בטח בטעות...). כאן האיתות הוא קולי בלבד – רם אך לא מציק ויעיל מאוד בתנאי חוסר תשומת לב (כן, עשיתי עוד סימולציית "טלפון/רדיו/רשימת קניות"). אומנם ניכר כי המתכננים היו מודעים לסכנת ההצקה שבמערכת – ולכן היא לא פועלת במהירויות עירוניות (עד 65 קמ"ש) - אלא שלמרות זאת המערכת יכולה להיות מעט מציקה לעיתים – בעיקר בקטעי כביש בעבודה בהם יש ריבוי סימונים והנתיבים צרים יחסית. עדיין, כנראה שמערכת כזו הייתה מונעת לא מעט תאונות מהסוג שהדיווח עליהן הוא בסגנון של "מסיבה שאינה ידועה סטה הנהג לשוליים/נתיב נגדי", מבלי להיות בלתי נסבלת.
בקרת הסטייה מנתיב האמורה גם מהווה בסיס להתרעת הקפה - איור קטן של ספל קפה שמופיע בלוח השעונים כאשר מאפייני הנהיגה, בדגש על שמירת הנתיב, גורמים למערכת לחשוד שהנהג עייף או לא מרוכז. המערכת אומנם עובדת – הצלחנו להפעיל אותה לאחר כמה דקות של מאמץ מרוכז – אולם ההתרעה מינורית כל כך שקל להתעלם ממנה והיא לא עקשנית מספיק – לנהג עייף צריך, לדעתי, לנדנד קצת עד שיעצור לנוח. כך שמבחינתי המערכת הזו היא יותר גימיק משעשע מאשר מערכת בטיחות משמעותית.
שדה כוח
ה-XC60 מדגימה היטב כמה רחוק הגיעה כבר האלקטרוניקה בשיפור בטיחות הרכב דרך פיקוח ועזרה לנהג (וזה לפני שמנינו את בקרות המשיכה, יציבות, יציבות נגרר וכו'). אומנם היא לא כוללת את כל המערכות האפשריות – אין בה מערכת ראית לילה, למשל, או תצוגה עלית – אבל היא מציגה חבילה משכנעת למדי של מערכות שאם היו מותקנות בכל כלי רכב, בוודאי היו מצילות לא מעט חיים וחוסכות לא מעט נזקים ברכוש.
