תעלת מים עמוקה חתכה את מסלול נסיעתנו בתשעים מעלות, עומקה כמטר ושמונים והקרקעית מכוסה בקנים, מים ובוץ. "סע! אין שום בעיה!" צועק לי עידו מהגדה השנייה. אני מכוון את חרטום ה"זיבר" לפנים, יורד על דוושת הבלם ומניח את הגלגלים הקדמיים על הקרקעית. "מזל שיש כאן חגורות עם חמש נקודות עיגון", אני חושב לעצמי בעודי תלוי עליהן, פניי מכוונות לאדמה וגפיים מתנפנפות באוויר. עוד התקדמות עדינה לפנים והגלגלים הקדמיים כבר פוגשים את הדופן השנייה... מכת גז, האגזוז משחרר נהמת שמונה צילנדרים עמוקה וה"זיבר" מתעופף אל מעבר לתעלה, משאיר אותי המום למדי מהקלות הבלתי נתפסת של המעבר. בעודי מתקנא בעידו בכל פעם שאני מגיע אל הסדנה הקטנה בפרדס חנה, שמתי עיני על ה"זיבר" הזהוב החונה בצד הדרך. נכנס למשרד ופוגש את עידו לפני ארוחת הצהריים. "סע לצלם מה שאתה צריך ותאסוף אותי אחרי האוכל" כך הוא אומר ואני לא מתמהמה! האמת, לא השתוללנו בפרק הזמן הזה כשהיינו לבד,למרות שהיינו יכולים. בכל זאת רציתי לחלוק את ההתלהבות שלי עם עידו – אני מכיר אותו הרבה שנים, ויודע כמה הוא אוהב את זה, את ההתלהבות של אחרים מפרי יצירותיו.
על הפיתוח
בשנת 2002, פונה הצבא לעידו בחיפוש אחר פתרון יצירתי לבעיית "קו-התפר" או יותר נכון, לסיורים לאורכו. בפנייתם, מבקשים אנשי יחידת הלוגיסטיקה בצבא לקבל הצעות לפיתוח כלי חדש – רכב סיור מהיר, שיידע להתמודד עם תוואי שטח לא אחידים, בעל תגובה מהירה ועבירות ללא פשרות, לא על חשבון יכולת נשיאת חיילים וציוד. הדרישות מועברות ובד-בבד – נדרש עידו ללוח זמנים בלתי אפשרי – חודשיים בלבד להצגת רכב לבדיקה ומבחן! עידו בודק את מלאי החלקים העומדים לרשותו ממדפי האפסנאות הצבאית ומקבל סרנים, תיבת הילוכים ותיבת העברה של אביר ומנוע של סופה. חודשיים מאוחר יותר הוא כבר בסיבוב הדגמה עם האלוף אודי אדם כשהם רכובים על ה"זיבר" הראשון. לאחר תצוגת התכלית המשכנעת, הוזמנו שני כלים נוספים, אלה משמשים גם היום יחידות מיוחדות למגוון משימות. ביצועי הכלים יוצאי דופן, ברמה שהצבא אינו מכיר. במקביל, מתקיים תהליך של פיתוח ושיפור מתמיד בתקווה להתגבר על בעיות אמינות נוכח השימוש במכלולים מיושנים.
הדרישות משתנות
לאחר הניסיון המוצלח בחלקו עם הצבא – הכלים שניתנו לצבא עדיין עושים עבודה מצוינת לאורך גבולות המדינה, אך הצבא אינו מתכוון להזמין נוספים – פונה עידו לקהל הרחב והמוסדי – בארץ ובעיקר בחו"ל. עם כוונה לבנות פלטפורמה זולה יחסית לרכב סיור יוצא דופן. את המכלולים האוטומוטיביים, יוכל כל רוכש להתאים לעצמו, בארץ מוצאו או לפי תקציבו. ואכן, אחת הפעולות הראשונות של עידו היא בניית "תיק מוצר" הנדסי שישמש את המפעל בארה"ב עימו יצר את שיתוף הפעולה, לבניית שלדות בפס ייצור סדרתי. ה"זיבר" פורק לגורמים ונבנה מחדש. במהלך הבנייה עובר "סדרת עידון" הכרחית בה הוא מקבל חזות ואיכות המזכירים רכב בייצור סדרתי, חלונות, כיסוי ברזנט מסוגנן, לוח מחוונים מפורט ואביזרי "נוחות" בסיסיים כמו מראות. ה"זיבר" סימן 2, נראה ככלי שנלקח היישר מתחרויות עבירות האקסטרים בערוצי הספורט בארה"ב. שלדת צינורות, צללית נמוכה וגלגלי ענק – הס מלהזכיר האמר, זה מאוד מרגיז את עידו! סרני DANA 70 מפלצתיים בתוכם סובבות ציריות חסונות במיוחד של חברת "דיינה טראק", צלבי הנעה של "סופר ג'וינט" (אהמ...), ונעילות דיפרנציאל של ARB המוכרת לכל עכבר שטח. מערכת המתלים מבוססת על מבנה של חמישה חיבורים מלפנים ומאחור, קפיצי "קוייל אובר" ארוכי מהלך, ושני בולמי זעזועים בכל פינה: אחד"בילשטיין" ועוד אחד "קינג-שוקס". מפרקי המתלים של חברת "ג'וני ג'וינט" ותפוח זרוע "איי" של "מקסי דרייב" משלימים את מערכת המתלים המופלאה והחסונה המספקת כ-45 ס"מ של מהלך בכל פינה! שרשרת העברת הכוח מתחילה במנוע GM בתצורת 8V ובנפח של 5.7 ל'. ההספק צנוע יחסית אבל עדיין עומד על כ-220 כ"ס בריאים. המנוע משודך לתיבת הילוכים סטנדרטית של GM מפוקדת אלקטרונית וזו מעבירה את הכוח לתיבת העברה ATLAS של "אדבנס-אדפטור". יחס העברה בסרנים הוא 5:13 ל-1 המאפשרים הנעה נטולת חשש לצמיגי ה MTR בקוטר של 40 אינץ'. נתוני העבירות היבשים מבשרים על היכולות הרצויות: זווית גישה של כ-88 מעלות, וזווית נטישה של כ-65 מעלות. בתכנון ניכרת החשיבה על פרטים קטנים. למשל הגישה למחשב ניהול המנוע וצמת החשמל העיקרית, פשוטה ונוחה ללא צורך בפירוק לוח המחוונים. כך גם מיקום והגישה למסנן האוויר שאינה דורשת פתיחת מכסה מנוע, ולמעשה גם אינה דורשת שימוש ב"שנורקל". המצבר ומדחס האוויר ממוקמים בצורה מצוינת מתחת למושבים כך שהגישה אליהם תהיה נוחה ומיידית. החלונות הקדמיים מתפרקים בקלות, כך ששימוש באמצעי ראיית לילה לנהיגה, מתאפשרת ללא בעיה. מיכל הדלק ממוקם מאחור ומכיל 200 ל', מה שיאפשר טווח נסיעה של עד 800 ק"מ – תלוי מי נוהג ובאיזה תוואי.
מתנהג
הנדסת האנוש שופרה מאוד ביחס לכלי הראשון – אפילו המושבים ניתנים לכוון בטווח סביר וכך גם גלגל ההגה – ולוח המחוונים קריא וברור. דגש הושם על בידוד רעשים וחום, דבר שנוכחנו לדעת שתורם לא במעט לתחושת הנהיגה הנוחה. כסוי הברזנט החדש משרה אווירה נעימה ומוכרת של "ג'יפ" אמיתי ולא באגי שכונתי. התנעה מהירה והמוזיקה מתנגנת! אין דבר הדומה לצלילי V8 אמיתי הבוקעים מצינור מפלט פתוח למחצה המציץ לפני הגלגל האחורי – תענוג צרוף. תגובת הדוושה מיידית ומשכרת, מאלצת אותי לשחרר כמה נהמות אדירות מהמפלט כמו ילד במגרש החנייה. שילוב אגרסיבי של ידית ההילוכים למצב 4 (D) והמומנט מועבר לגלגלים, מנדנד את הכלי קלות לפנים. הכנפיים הבולטות מלפנים מזכירות את ממדי הכלי וגובהו ומרגיעות אותי בתמרון בין המכוניות והמבנים ברחוב. דרוך כולי, מחכה לשטח הפתוח ומשחרר את המפלצת – הצליל הבוקע מהמפלט מדהים והכלי הגבוה שועט קדימה כגמל שאכל סביח חריף במיוחד – נכון שזה נשמע בלתי אפשרי? אבל כן, זהו כלי גמלוני וגם מהיר! ההיגוי אמריקאי למהדרין ונטול כל משוב או ציון מצב. הבלמים, לעומת זאת עושים עבודה מצוינת והכלי עוצר בנחישות וללא סטיות מדרך הישר. נסיעה קצרה בשבילים מהודקים מגלה נהיגה נינוחה וסבירה גם במהירויות גבוהות ולפרק זמן ארוך – שהרי לכך הוא נבנה. אך זה פחות מעניין. אני מפנה את החרטום לתעלת המים בצידי השביל, לוחץ את הדוושה ומוצא את עצמי בנסיעה על הדופן בשיפוע מעל 40 מעלות. באופן די מפתיע, זווית הגילגול אינה דרמטית והכלי נשאר צמוד לקרקע ללא מורא. עידו מחייך ואני לוחץ – יורד לקרקעית, עולה לדופן השנייה התלולה יותר – מערכת המתלים סופגת כל קפל קרקע ללא כל קושי ומשאירה את מלאכת השליטה בכלי נטולת כל מאמץ. אני נעצר בתוך הנחל, עומד בניצב לדופן התלולה – שני מפלסים של עלייה, מעל 40 מעלות של קרקע בוצית וחלקלקה. משלב למצב "נמוך", נועל את הדיפרנציאלים, מהדק את חגורת הבטיחות ונותן בגז... הכלי מטפס, מניף גלגלים במפלס הראשון, נוחת ומטפס למעלה ונכנע בגלגליו האחוריים לפני ההצלחה. עידו אומר שאני צריך להיות בהילוך שני – אני מסכים איתו ויורד שוב למטה! מציב את ידית ההילוכים במצב 2, לא מחכה יותר מידי ולוחץ על הדוושה – עד לעצר. ההילוך עובר כמעט מיד והכלי מקבל מומנט תנועה מדהים, מניף גלגלים באוויר ותוך שניות ניצב על הגדה המערבית של הנחל - איזה כיף. את המשך אחר הצהריים, בילינו בניסיונות עבירות כמעט בלתי אפשריים, תעלות ורטיקליות, הצלבות מהגיהנום, טיפוס קירות ומעברי מים מדהימים. פשוט כלי משחק יוצא דופן. התחושה מדהימה, הכלי מחוספס ומאסיבי ומעביר את המסר הבלתי מתפשר – כוון לאן שצריך וסע... יכולת התמרון סבירה נוכח הגלגלים הגדולים וזווית ההיגוי הצנועה. למרות זאת, לא התקשנו להעביר את ה"זיבר" בין העצים בחורשה הסבוכה, תוך טיפוס על מתלולים בלתי אפשריים וירידות אנכיות לחלוטין. בכל אתגר ה"זיבר" דחק את המונח "בלתי עביר" רחוק יותר – התחושה המתקבלת הינה שהמגבלה האמיתית של ה"זיבר" היא הנהג ולא הכלי. תחושת המוצקות והבשלות של הכלי ניכרות בכל מכלול - אין חשש משבר מכאני, נוחות הנהיגה והשליטה בכלי מעוררים פליאה נוכח הגודל והמאסיביות - פשוט כיף אמיתי ובעיקר, נוצרת התחושה שהכלי עושה את מה שתוכנן לעשות.
מבושל
ה"זיבר" 2 הינו כלי בשל, נכון, ובעיקר עומד בציפיות של יוצרו – עידו כהן. המחשבה היצירתית של עידו הבשילה לכלי שיכול כמעט לשנות מציאות – להתוות דרך ולקבוע סטנדרטים חדשים לכלי רכב שהוא בסופו של דבר מתוצרת בית. לא נותר לנו אלא להעריך את יכולותיו של עידו להעביר רעיון, מהפכני ככל שיהיה, לביצוע ומימוש אמיתיים. ועכשיו – איפה נותנים פה גז?
