סופרמיני, משפחתיות, משפחתיות-גדולות, סלון ופאר – כל הקטגוריות האלו כבר לא מתאימות לכם מאז שהצטרף הרכש האחרון להרכב המשפחתי שלכם והעלה את המניין הכולל מעל לספרה חמש.
במקרה שלנו, כנראה שאתם כבר שבעה, או לפחות ששה, כך שקרוב לוודאי שאתם זקוקים למשהו יותר גדול מהמיניוואנים–הקומפקטיים של קבוצת רישוי 4 – הם צפופים מדי לשבעה נוסעים, ובינינו, אתם יכולים להרשות לעצמכם יותר. אם אתם שייכים לפלח (המצומצם) הזה באוכלוסיה, קרוב לוודאי שכבר בחרתם ברכב המשפחתי שלכם: "ג'יפ" עם שבעה מושבים. אולם בהנחה הפרועה שאתם לא מוכנים להקריב את הפרקטיות, הנוחות והעלויות השוטפות שדורש רכב שטח בגודל מלא (שלא לדבר על המחיר המופקע), ומוכנים לוותר על יכולת השטח התיאורטית והצהרת הסטטוס בחניה – אתם צריכים מיניוואן בגודל מלא.
שורשים
כפי שכבר הבנתם מהפתיח המתפתל, מיניוואנים גדולים הפכו לקטגוריה די זניחה בישראל. בימים בהם ניתן לקבל מהעבודה מאזדה 5 או סיטרואן C4 פיקאסו בליסינג, ורכבי שטח מגודלים הם פריט אופנה הכרחי ביותר מדי בתים, המיניוואנים פשוט נפלו קצת בין (שבעת) הכיסאות. מבחר הדגמים מצומצם, מנעד המחירים גדול, ואין אחידות מבחינת ממדים, מנועים ורמות אבזור. בקיצור, הקטגוריה קטנה ומבולגנת. ועם זאת, אין לנו ספק מי היה המיניוואן הגדול הנבחר שלנו עד כה – פורד גלאקסי. האח הגדול של ה-S מקס המבריק מציע כמעט את אותה יכולת גבוהה, עם מרווח לשבעה נוסעים בוגרים ובמחיר אטרקטיבי. כעת נחת בארץ קרייזלר וויאג'ר באופן רשמי (עד עתה היה טפטוף לא מסודר של יחידות בודדות), שחקן ותיק ומוערך בפלח המיניוואנים הישראלי (ובכלל). כדי להבדילו מהאח העממי (דודג' ג'רני) הוא משווק כעת רק בגרסה הארוכה והמפוארת – גרנד-וויאג'ר (זו שבדור הקודם נקראה "טאון-אנד-קאונטרי") ובמחיר הולם: החל מ-235,000 ש''ח. ולמרות ההבדלים הגדולים בינו לבין הפורד (במנוע, בגודל ובאבזור), החלטנו להפגיש ביניהם – כדי שאם אתם שייכים לאותו פלח מצומצם באוכלוסיה אליו מכוונים השניים, תדעו מי טוב יותר. קרייזלר וויאג'ר הוא ממציא קטגוריית המיניוואנים (1983), כמו גם המיניוואן הנמכר ביותר בהיסטוריה (ואל תתנו לכמה צרפתים לבלבל אתכם; בלי קשר לענייני מכוניות). באיחור קל הגיע גם אלינו הדור האחרון של הוויאג'ר שהוצג ב-08' בעולם. כאמור, אין גרסה ארוכה וקצרה – יש רק ארוכה, 514 ס"מ ליתר דיוק, תוספת של 6 ס"מ בהשוואה לגרסה הארוכה שהוצעה בדור הקודם. ממד הרוחב דווקא צנח ב-5 ס"מ והגובה נשאר זהה לדור הקודם. בעולם קיימים כמה מנועים אבל אלינו מגיעה גרסה אחת, עם מנוע 3.8 ל' המספק 193 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית (6 הילוכים), המוצעת בשתי רמות אבזור: LX ב-235 אלף ש"ח ו-Touring בתמורה ל-273 אלף ש''ח. האבזור הבטיחותי מלא וכולל שש כריות אוויר ובקרת יציבות כסטנדרט, אך מבחן ריסוק של NCAP עדיין לא בוצע. הגלאקסי הוא המיניוואן האירופאי הגדול של פורד. הוא הוצג ב–06', הגיע אלינו ב–07' והספקנו כבר להתרשם ממנו בגיליון 265. הגלאקסי מוצע בארץ ברמת אבזור אחת עם שני מנועים – בנזין 2.3 ל' (161 כ"ס, 191 אלף ש"ח) ודיזל 2.0 ל' (130 כ"ס, 220 אלף ש"ח) כאשר שתיהן משודכות לתיבת הילוכים אוטומטית (6 הילוכים). הפורד מוצע כסטנדרט עם שבע כריות אוויר ובקרת יציבות, ובעל ציון ריסוק של 5 כוכבים מ-E-NCAP.
חדר משפחתי
קרייזלר ביצעו צעד די מוזר עם הדור החדש של הוויאג'ר, נסיגה עיצובית לאחור. בעוד לדור הקודם היה עיצוב עגלגל–מודרני (בהתאם לקו העיצובי של קרייזלר דאז), לדור החדש עיצוב מרובע ושמרני למדי, עם מוטיבים כוחניים שתואמים את הסגנון הנוכחי של היצרן. אבל מה שלא עושה העיצוב, עושים הסנטימטרים. ולמרות שלא מדובר ברכב בעל קווים מושכים, אין ספק שיש לו נוכחות בכביש (בין השאר הודות לגריל המגודל). אבל העיקר במיניוואנים הוא תא הנוסעים שלהם, והגרסה המאובזרת (Touring) של רכב ההדגמה מקבלת אותנו עם פתיחה חשמלית של דלתות הצד ודלת תא המטען מהשלט (או מתא הנוסעים), תוספת שבדומה לריפודי העור הנאים איננה קיימת ברמת הגימור הבסיסית של הגרנד-וויאג'ר. כניסה למושב הנהג הגבוה נוחה והמושב הרך והמגודל נעים גם בנהיגה ארוכה. המרווח מלפנים מצוין בכל המדדים, אבל תנוחת הנהיגה אינה מצטיינת בגלל הגה שאינו מתכוונן לעומק. כתחליף, מציעה קרייזלר (בשיטה האמריקאית המסורתית, ממש כמו בלם החניה הרגלי), דוושות המתכווננות חשמלית. אולם אלו נמצאו כגבוהות מדי (גם במצבן הנמוך) לכל הבוחנים, ואינן משפרות את בעיית המרחק מההגה. העיצוב של הדשבורד אינו מודרני במיוחד, אבל שילוב צבעים בהירים, קונסולה מוכספת ונגיעות דמוי-עץ מותירים רושם נעים בסך הכל. אולם ברגע שנוגעים בפלסטיקה הרושם משתנה מיד, בשל שימוש בחומרים דקים ונוקשים. זה מתחיל עם הקונסולה, עובר לתא המגודל והפונקציונלי בין המושבים (שעשוי מחומרים זולים ובעל מנגנון הזחה שאינו מותיר רושם עמיד) וחולש גם על התאים הרבים בגג העשויים פלסטיק דק ושברירי. הפער מול העושר שרואים (מושבים נאים מעור ונגיעות עץ), לדלות שמרגישים במגע, מעולם לא היה גדול יותר. רשימת האבזור מרשימה מאוד, ומעבר לדיפוני עור תמצאו בקרת שיוט, בקרת אקלים מפוצלת, מערכת קול קוראת MP3 ו-DVD, חיישני חניה נחוצים, ושפע שקעי מתח ומחזיקי כוסות בתא הנוסעים. באופן מעט מוזר, למרות שידית ההילוכים כבר איננה מאחורי ההגה (אלא מימין לו, במיקום ותפעול כמעט "אירופאי"), נשארו בקרייזלר עם מנוף בודד משמאל להגה שמרכז את כל הפעולות (מגבים, איתות, אורות גבוהים וכו') ואינו נוח לשימוש. ובכלל, גם בקונסולה המרכזית ישנו עומס כפתורים שמסבך את התפעול (לדוגמא: במערכת הקול). לחיוב נציין את לוח המחוונים הנאה ואת תאורת הלילה העשירה של תא הנוסעים שרוב הבוחנים אהבו. סידור המושבים בקרייזלר הוא 2-2-3 – ומניסיון העבר אנו יודעים שהוא מתאים יותר לשישה נוסעים ברוב המקרים. לנוסע השביעי פשוט אין מספיק מרווח בשורה השלישית. אלא שבגרנד-וויאג'ר, למרות מימדיו הנכבדים, המרווח מצוין לארבעה נוסעים ופחות טוב בכל אופציה אחרת... הסיבה לכך היא שהשורה השנייה בקרייזלר בעלת 2 מושבי "קפטן" נפרדים ומגודלים, עם צמד משענות יד לכל מושב ושפע של עור (יש אפילו חימום לישבן, לאלה שטוענים שגם בישראל קר מדי פעם). המושבים ניתנים להזזה לפנים-אחור וניתן גם להפוך את כיוונם (בקלות מרשימה) ב-180 מעלות כדי שיפנו לעבר המושבים האחוריים וייצרו מעין "חדר ישיבות" נייד, כולל שולחן מתקפל (ראו תמונה). המרווח בשורה השנייה גם מרשים למדי, המושבים נוחים מאוד ומתחת לרגלי הנוסעים יש צמד תאי אחסון ענקיים ברצפה הכפולה, וישנה גם אפשרות לשליטה על המיזוג הנפרד. עד כאן הכל טוב, אבל כפועל יוצא מההשקעה בשורה האמצעית, סובלת השורה השלישית ממספר בעיות אקוטיות של הנדסת אנוש: ראשית, היא קרובה מדי לצמד הכורסאות המגודלות שבשורה השנייה, וארבעה מבוגרים (שלא לדבר על חמישה) פשוט לא יצליחו לשבת שם יחדיו, אחד מול השני. במקסימום אפשר לערוך שם מסיבת גן-חובה; שנית, לא נוח להיכנס לשורה השלישית בגלל פתח צר מדי, וכאשר המושבים האחוריים מופנים אלו-מול-אלו, לא נוח להיכנס לאף אחד מהם. אחרי שכבר תצליחו להתגמש, להתכופף ולהשתחל לשם, תגלו שמרווח הראש חסר ושהזווית של בסיסי המושב מוטה מדי באלכסון ואינה נוחה. נכון, אפשר לכוון את זווית משענת הגב, אבל זה לא ממש עוזר. בצד החיובי, ניתן לקפל את השורה השלישית (באופן לא ממש נוח) לתוך רצפת תא המטען המגודל וליצור נפח הטענה עצום, כאשר גם ללא הקיפול תא המטען עדיף משמעותית על זה שבפורד (הבדל האורך בין השתיים עומד על מעל 30 ס"מ) ומציע נפח שימושי גם למשפחה בדרך לקמפינג. החלונות האחוריים בשתי המכוניות מושחרים, נוח במיוחד לבעלי משפחות, ובשתיהן יש גם ווילונות צד נגללים. אלא שאפילו בתחום הזניח הזה אפשר להבחין בהבדלים בהנדסת האנוש: הווילונות של הפורד מכסים את כל החלון, כמו שצריך, בעוד הווילונות בקרייזלר משאירים חלקים גדולים לא מכוסים. הגלאקסי פחות מעוצב מאחיו הקטן, אבל עיצובו יותר מודרני מזה של הוויאג'ר, בעיקר בזכות חלק קדמי עגלגל ועדכני. אולם ככל שהעין ממשיכה לאחור, נחשפת הפשרה שנעשתה בעיצוב לטובת הפונקציונליות: בניגוד ל-S מקס, כאן הגג אינו משתפל לאחור (לטובת מרווח הראש בשורה השלישית) והתוצאה היא זנב רבוע וכעור שאינו "זורם" עם שאר קווי המרכב. אנחנו בעד שימושיות, אבל הוויתור שנעשה כאן קצת מציק לעין. הגלאקסי מוצע בארץ ברמת אבזור אחת, עשירה למדי, אך היא אינה כוללת ריפודי עור (מלא או חלקי), תפעול חשמלי מלא למושבים, גג שמש ועוד. מצד שני, באמת שקשה לבוא בטענות לרשימה הקיימת: בקרת שיוט, בקרת אקלים מפוצלת, מערכת קול מקורית (ללא MP3, בשנת 09'...) עם שליטה מההגה וחיישני חניה אחוריים. כאשר עוברים מהוויאג'ר לפורד, האחרונה מרגישה פשוטה במפגש ראשוני, ואין כאן את אותה תחושת עושר. אבל שנייה לאחר מכן היא נוטלת את ההובלה עם תא מעוצב באופן נאה ומודרני בהרבה, ובעיקר - בזכות פער גדול באיכות ההרכבה והפלסטיקה, כזה שכבר מזמן לא נתקלנו בו במבחן השוואתי (בטח אם זוכרים שדווקא הפורד הוא הרכב הזול יותר במבחן). עיצוב הקוקפיט זהה למוכר לנו מהמונדיאו, החומרים מצוינים והתחושה הכללית נעימה ואיכותית. זה לא שאין בפורד חומרים זולים כלל, אבל תצטרכו לחפש אותם והם לא יבלטו לרעה. תנוחת הישיבה בגלאקסי נמוכה ו"פרייבטית" מזו של הוויאג'ר באופן ניכר, כאשר השמשה הקדמית הגדולה וקורה A מפוצלת יוצרים ראות מעולה החוצה (וגם הראות לאחור עדיפה). המושבים עצמם מעט נוקשים, אבל מתגלים כנוחים יותר לאורך זמן, והמרווח מלפנים מצוין בכל המדדים. אחרי שפע התאים הבלתי נגמר בקרייזלר, הפורד לא רק שאיננה מתחרה בכמות, אלא מציגה חוסר בפני עצמה. נכון, יש שפע של תאים בתקרה (שגם כאן, לא מרגישים איכותיים במיוחד) ותא נחמד בחלקו העליון של הדשבורד, אבל אם תרצו סתם להניח את הפלאפון בקרבתכם תגלו שאין מקום נוח להניחו. סידור המושבים בפורד הוא קלאסי יותר, 2-3-2. המושבים בשורה השנייה פחות מפוארים ונדיבים מאלו של הקרייזלר, אלא שכאן יכולים באמת לשבת שלושה אנשים בנוחות. מבוגרים מגודלים שישבו במושבים הקיצוניים עלולים להרגיש קרבה יתרה לדלת, אבל זה לא יפריע לאנשים במימדים ממוצעים. השורה השנייה גם ניתנת לכוונון לפנים-אחור (בדומה לקרייזלר), כאשר במצב האחורי ביותר יש שפע של מקום לרגלי הנוסעים (גם אם הנהג גבוה במיוחד). אם השורה השלישית מאוכלסת יש צורך בהתחשבות מיושבי השורה השנייה ובהזזת המושבים מעט לפנים - אבל גם אם שבעה מבוגרים מאכלסים את כל המושבים, עדיין אפשר להתמקם בצורה שתספק לכולם מרווח מספק. כן, זו לא טעות – למרות נחיתות של 23 ס"מ בבסיס הגלגלים, דווקא הפורד הוא הרכב המרווח יותר לשבעה נוסעים בזכות תכנון מושבים חכם יותר. הכניסה לספסל השלישי נוחה בהרבה מאשר בקרייזלר והמושבים עצמם סבירים בגודלם ובגובהם. אדם במידות ממוצעות יוכל לשבת שם גם בנסיעה ארוכה (אם כי לא באמת בשמחה), כאשר המרווח לראש טוב ומרווח הברכיים סביר בהחלט. התשלום על כך מגיע בתא המטען, שמציג נפח קטן למדי כאשר כל המושבים בשימוש, קטן בהרבה מזה של הגרנד-וויאג'ר. כמובן שניתן להגדילו על ידי קיפול מושבי השורה השלישית (אחד או שניים לבחירתכם). הקיפול אינו נוח במיוחד, והמושבים אינם "נעלמים" ברצפה (כמו בקרייזלר) אלא יוצרים סף גבוה יותר לתא המטען – אבל הנפח המתקבל עדיין מצוין. עוד חוסר ביחס לקרייזלר הוא פתיחת הדלת הידנית, שהינה גבוהה וכבדה למדי.
יחידות כוח
המנוע של הקרייזלר מבוגר כמעט כמו טל שביט, ובדומה לזקן המערכת, גם הוא רחוק מאוד מלהיות שיא הטכנולוגיה. 193 כ"ס שמופקים ממנוע V6 בנפח של 3.8 ל' עם 12 שסתומים עיליים, הם לא בדיוק סימן ליעילות מופתית, אם נהיה עדינים. עם זאת, נתון המומנט נאה (יתרון הנפח) ועומד על 31.1 קג"מ המופקים ב-4000 סל"ד. יאמר לזכות קרייזלר שלוויאג'ר שודכה תיבת הילוכים בעלת שישה יחסי העברה, אבל גם היא לא מצליחה לשפר את המצב: הוויאג'ר אוהב שנוהגים בו בצורה עדינה, עם "חצי-גז", מצב בו העברות הילוכים מתבצעות סביב 3500 סל"ד ולא מאמצים את המנוע יותר מדי. אם נוהגים כך, יחידת הכוח נעימה בסך הכל, לא רועשת, וקצב ההתקדמות סביר (הרי אתם במיניוואן, לא באיזו GTI פוחזת). הבעיות, כצפוי, עולות כאשר רוצים קצת יותר. עקיפה, למשל, תביא לתאוצה טובה (ולא יותר), אבל המנוע מייצר כמות דציבלים מטרידה, נאנק ורוטן ברעש גדול. היינו מצפים לתגובות כאלה מרכב אמריקאי מלפני 20 שנה, לא ממוצר חדש. מעבר לרעש הרב, המנוע גם מרגיש ממש לא נוח במעלה הסל"ד, עצל ומחוספס, ודי מאלץ אותך להוריד קצב. תיבת ההילוכים פועלת באופן חלק, לא חובטת בעומס (אם כי גם לא ממש מגיבה מהר), ומציעה אופציה לתפעול ידני שבפועל לא ממש משנה דבר ולא מעניק עצמאות כלשהי לנהג. עוד יצוין, כי חלוקת יחסי ההעברה תמוהה לחלוטין - שלושת ההילוכים הראשונים קצרצרים (הילוך שלישי מסתיים לפני מאה קמ"ש!) והשלושה הנוספים ארוכים מדי. בצד החיובי, שיוט ב-100 קמ"ש מתקבל ב-1750 סל"ד נמוכים ושקטים במיוחד. בצד השלילי, התאוצה מעל 100 קמ"ש נחלשת משמעותית, ואפילו הפורד החלשה בהרבה ביצעה את המיאוץ מ-80 ל-120 קמ"ש מהר יותר בהילוך רביעי (ראו טבלת תאוצות מצורפת). הגלאקסי משתמש במנוע ה-2.3 ל' המוכר של פורד (המותקן ברוב דגמי החברה בארץ). הוא מספק 161 כ"ס ו-21.2 קג"מ ב-4200 סל"ד ומשודך לתיבת הילוכים אוטומטית עם שישה יחסי העברה. הפער באופי בין שני המנועים גדול כמעט כמו הבדלי הנפח ביניהם, ובאופן מפתיע, מנוע ה–2.3 ל' לא מתקשה להזיז את הפורד גם בעומס מלא. בשום מצב לא מורגש חסרון בכוח, ודווקא היחידה הזו היא הנעימה יותר לשימוש - כמעט בכל המצבים. בניגוד לקרייזלר, כאן קל למשוך את המנוע לסל"ד גבוה, הוא מרגיש שם נוח, מספק חצי מכמות הרעש שמנפיק הוויאג'ר באותם תנאים - ובאמת יש שם כוח נוסף שלא מרגיש כאילו הוא נסחט בעינויים. חלוקת יחסי העברה המצוינת מוציאה את המיטב מהמנוע, התפעול הידני של הגיר מעניק עצמאות מלאה לנהג (!), ועם זאת ברוב הזמן לא הרגשנו צורך להשתמש בו מכיוון שהתיבה מגיבה מצוין במצב הרגיל. באופן לא מפתיע, הפער בצריכת הדלק בין שתי המכוניות היה ברור וניכר, וברוב המצבים עמד על 20% עד 25% לטובת הפורד. עם זאת, שתיהן לא חסכוניות במיוחד וגם בשיוט בינעירוני שגרתי (כולל רמזורים מזדמנים), הפורד דרשה כ-9 ק"מ לליטר בעוד הקרייזלר גמאה 7.4 ק"מ לליטר.
נוחות והתנהגות
בפרק הנוחות הקרייזלר הפתיע לטובה, כאשר הציפייה למתלים רכים מדי נעצרת רק ברכים, בלי תוספת ה"מדי" ממנה חששנו. בעיר הספיגה יעילה והמתלים הרכים מצליחים להתמודד בצורה טובה עם רוב השיבושים. מחוץ לעיר יכולת השיכוך קצת פחות מרשימה, ומורגש קושי בהתמודדות עם שברים וגלים, שמתבטאים ברעידות ונדנודים. אולם מה שהפריע יותר בכביש המשובש היתה איכות הייצור ואי אלו קולות מיותרים שנשמעו ברחבי התא, בנוסף לרעשי מתלים. מתליה של הפורד נוקשים יותר מאלו שבקרייזלר באופן מוחשי, אבל עדיין היא מצליחה לספק את היחס הנכון שבין ריסון הגוף מצד אחד לספיגת שיבושים מצד שני. בפועל שתי המכוניות נוחות במידה דומה בעיר ומחוצה לה וכל אחת מהן מתקשה במשהו אחר. בגלאקסי השיבושים הקטנים נספגים מעט פחות טוב, אך ריסון המרכב בשיבושים גדולים עדיף. פרק דינאמי במבחן למיניוואנים הוא די מיותר, אבל אם אתם מאחרים לדודה נחמה שגרה במעלה ההר, טוב לדעת שניתן לבטל את רטינותיה על איחורכם בעזרת בעיטה עם רגל ימין (ולא, אנחנו לא מציעים שתכניסו לדודה את הווֹלה המפורסם שלכם). גם כאן הקרייזלר הפתיע לטובה, עם אחיזת כביש גבוהה והתנהגות ניטראלית – אבל זוויות הגלגול די מטרידות וההגה קל ומנותק מדי (אם כי מהיר ומדויק). הצמיגים גבוהי החתך לא אוהבים את העומס ונמרחים קצת בפניות, אך בקרת היציבות (הבלתי מתנתקת) שומרת עליכם ועל מניעת תת היגוי מוגזם. הפורד הוא סיפור אחר לגמרי. למרות שהוא האח הפחות ספורטיבי במשפחה, הפער הדינאמי בינו לבין הקרייזלר הוא כמו הפער בין פרייבט לוואן. הגלאקסי מרגיש קל בהרבה (והוא אכן קל יותר, בכ-300 ק"ג), פונה בחדווה, כמעט נטול זוויות גלגול וניטראלי מאוד. לא נגזים אם נגיד אפילו שניתן ליהנות ממנו בכביש מפותל יותר מכמה סופרמיני שאנחנו מכירים (ולא רק בגלל שבקרת היציבות ניתנת לניתוק...). גם ההגה מצוין (אם כי נמצא כמהיר מדי לחלק מהבוחנים), עם משקל נכון, רמת דיוק גבוהה ואפילו קצת פידבק מהגלגלים. הבלמים פחות מבריקים, בגלל נשיכה חדה מדי אחרי מהלך מת של הדוושה, אבל התחושה עדיפה על הדוושה הספוגית וה-ABS הברוטאלי שבוויאג'ר. עוד יצוין כי שתי המכוניות הרשימו עם התנגדות גבוהה לדעיכת בלימה בעומס.
למשפחה המגודלת
הגרנד-וויאג'ר החדש הוא מיניוואן שעושה את המטלות הבסיסיות הנדרשות ממנו בצורה יעילה, ולא פעם אפילו טובה. הוא נוח, מפואר ומאובזר, ביצועיו טובים (יחסית), התנהגות הכביש לא רעה ובעיקר – התנהלותו רגועה ונעימה. הבעיה היא שהדרישה הראשונה ממוביל נוסעים הוא להוביל נוסעים ברווחה, וכאן הוויאג'ר לא נותן מענה. לארבעה מבוגרים הוא מצוין (ולמי שצריך להוביל אנשי עסקים על מטענם זו אופציה כמעט יחידה), ואפשר גם להושיב שני ילדים בשורה השלישית – אבל לא יהיה להם ממש נוח. העניין הוא שרוב אלו שקונים מיניוואן בגודל מלא זקוקים למקום אמיתי לשבעה, ולהם מציע הגלאקסי חבילה עדיפה משמעותית (ובל נשכח – זולה משמעותית). סידור המושבים בשורות (שלישיה בשורה השנייה) נכון יותר, המרווח לשבעה עדיף באופן ניכר ואיכות החומרים וההרכבה בתא הנוסעים גבוהה עשרות מונים. אז נכון, אין בפורד ריפודי עור או דלתות חשמליות, אבל את הדברים החשובים הוא פשוט עושה טוב יותר – ומציע חבילה מנצחת
