לכבוד חודש בטיחות ילדים שעורכת שילב, הזמינה החברה לארץ את פרנסואה רנודין, מהנדס בחברת מקסי-קוזי (המייצרת בין השאר גם מושבי בטיחות לילדים) המכהן גם כיועץ למספר וועדות אירופאיות ושל האו"ם העוסקות בתקנים למושבי בטיחות לילדים. רנודין מספר לנו כי התקן האירופאי הנוכחי למושבי בטיחות – ECE R44 – תקן שהפך כבר לבין לאומי עם הצטרפות מדינות כמו יפן וסין (שלא הצטרפה לתקן – אבל העתיקה אותו כלשונו...), הוא תקן וותיק, שהוגדר כבר בשנת 81. אומנם מאז עבר התקן עדכונים רבים, אולם הוא עדיין כולל בבסיסו מגבלות רבות שנובעות ממידע מיושן. לכן פועלים כיום גופים רבים, ביניהם האו"ם, לקביעת תקן מודרני יותר; תקן שינצל את ההתפתחות הטכנולוגית שהתרחשה בשלושים השנים האחרונות ליצירת מושבי בטיחות טובים – ובעיקר בטוחים יותר – לילדים.
ולמה בעצם צריך מושבי בטיחות לילדים? הסיבה, מתברר, נעוצה בעובדה שעצמות האגן של ילדים עדיין צומחות ולכן פחות קשיחות משל מבוגרים, ומוגבלות בעומס אותו הן מסוגלות לשאת ללא נזק חמור. חגורות הבטיחות המקובלות במכוניות (חגורות 3 נקודות) מעמיסות את עצמות האגן בעומס עצום בזמן תאונה ולכן לא מתאימות לשימוש בילדים. ומתי הן מגיעות לחוזק מתאים? זה משתנה מילד לילד, אך נע בין 9 ל-12. מה שאומר שהחוק הישראלי, שמתיר לילדים מגיל 8 לנסוע ברכב ללא מושב בטיחות הוא בעייתי, בלשון המעטה. אבל גם הבוסטרים, שרק מגביהים את הילד ולא מספקים עגינה משלהם, בעייתיים מהבחינה הזו.
מבחני ריסוק למושבי בטיחות
התקן החדש שמתגבש באו"ם נוגע בבעיה זו – בעזרת הגדרת שימוש במושב בטיחות עד שלב מאוחר יותר (שמוגדר הפעם על פי גובה, ולא משקל כמו בתקן הנוכחי) ומוסיף חידושים נוספים, למשל: דרישת סף הגנה גם בפגיעות צד (עניין שגורר דיונים סוערים לגבי סוג ריסוק הצד בבדיקה – עם או בלי עיוות של הדלת). רנודין מרחיב ומספר על שינוי דרסטי בהגדרות התקן – במקום תקינה למאפייני המושב (עובי חיבורים, רוחב רצועות, עומק ריפוד וכו') יהיה שימוש במבחן התוצאה. או במילים אחרות,
מבחני ריסוק למושבים.
בדומה למבחני הריסוק המקובלים למכוניות, המושבים יבחנו במבחר מתארי ריסוק ויבדקו העומסים שהם מעבירים לילדים/תינוקות – דבר שניתן לביצוע בדיוק גבוה יותר כיום בזכות ההתפתחות בתחום בובות הריסוק.
אגב מבחני ריסוק, רנודין מספר כי השוואה שנערכה בין מכוניות מהדור שלפני מבחני הריסוק למכוניות מהדור הנוכחי (ספציפית – פאסאט מראשית שנות התשעים ופאסאט נוכחית) הראו כי המבחנים גררו גידול משמעותי בקשיחות המרכב. זה בתורו גרם להגדלת העומסים בעת תאונה על ילדים במושבי בטיחות במושב האחורי – ולהגדלת הפגיעה בהם (יושבי המושב הקדמי נהנים ממותחני חגורות ומגבילי עומס שמאזנים את הגידול בקשיחות). אך עדיין, הסטטיסטיקה מראה כי בתאונות אמת הפגיעות בילדים החגורים כראוי במושב בטיחות, קלות יותר מאש הפגיעות במבוגרים החגורים כראוי.
המושב יודיע על שימוש נכון
רנודין גם מסכים איתנו שהבעיה העיקרית במושבי בטיחות היא קלות השימוש; מושב שדורש התקנה מסובכת מגדיל את הסיכוי להתקנה לקויה, ומושב שקשה להתאמה לילד מגדיל את הסיכוי לרתימה לא נכונה או ויתור מוחלט על החגירה בגלל תלונות של הילד או עצלנות של ההורה. התוצאה, לפי מחקרים שונים, היא שרב הילדים מוסעים בצורה לא אופטימאלית במושבי הילדים. זה גם אחד מכיווני הפיתוח העיקרים בתעשיה ובמקסי-קוזי, בה הוא עובד. עניין ההתקנה מטופל דרך תקנים כגון האיזופיקס (הצעה לסטנדרט של ארגון ISO העצמאי ששולב לתוך התקנים האירופאים ב-2004) וכיסאות שנותנים חיווי לרתימה תקינה/לא תקינה. עניין הרתימה הנוחה מותקף במגוון דרכים – רצועות קפיציות (שמקטינות את הסיכוי לפיתולים וחוסכות את המאמץ שבשליפת הרצועה מתחת לישבנו של הילד), מושבים מסתובבים שמאפשרים רתימה נוחה של הילד כאשר המושב פונה אל ההורה ואז הפנייתו לכיוון הבטוח לנסיעה ועוד. כל זה צריך, כמובן, להגיע במקביל לחינוך לבטיחות של ההורים והילדים – והרי בדיוק בשביל זה רנודין נמצא בארץ ומדבר איתנו...
