הארכת תקופת הליסינג, טוב או לא?
סימני ההתאוששות של ענף הרכב מורגשים בשוק המכוניות המשומשות – אבל טרם בשוק הליסינג. חברות הליסינג מצאו פתרון – הארכת תקופת החכירה – אך זה טומן בחובו מוקשיםעוד אינדיקציה לכך, שהתחתית עשויה להיות קרובה, היא הירידה המהירה יחסית במלאי של כלי רכב משומשים מדגמים מבוקשים, שעליה מדווחות בשבועות האחרונים הן חברות הליסינג והן חטיבות הטרייד אין של היבואנים. עד לאחרונה סבל השוק מעודף משומשות שיצר פער גדול בין מחירי המשומשות, שנשחקו בצורה מואצת, לבין מחירי המכוניות החדשות, שנותרו פחות או יותר יציבים. גישור על הפער הזה בתקופה של מצוקת אשראי היה בעייתי ותרם לירידה בביקוש לרכב חדש.
כעת, הירידה במלאי המשומשות עשויה לדחוף את מחירי המשומשות מעלה, להקטין את הפער בינן למחיר הרכב החדש, להגדיל את המוטיבציה להחליף משומש בחדש. גם המלאים של חלק מהדגמים החדשים בשוק מתחילים לרדת והמצב הזה נובע מעצירת ההזמנות בחודשים האחרונים. בכמה דגמים יפנים יש כיום אפילו רשימות המתנה – מושג שכמעט נכחד מהשוק. בענף הליסינג מעריכים, כי עד הקיץ עשוי להיווצר מחסור סלקטיבי בכמה מדגמי ציים נפוצים בשל עצירת ההזמנות בשלושת החודשים האחרונים.
המוקשים שבדרך
עד שיופיע האור שבקצה המנהרה עוד יצטרכו השחקנים הגדולים בענף הליסינג לדלג על כמה מוקשים גדולים, שאת חלקם הם עצמם טומנים בימים אלה. אחד מהם הוא האופנה של הארכת חוזי ליסינג על כלי רכב קיימים מעבר לשלוש שנים.
במבט ראשון השיטה נראית כפשרה הגיונית. מנקודת מבטם של המעסיקים זוהי דרך טובה להאריך את תקופת ההתלבטות שלהם לנוכח העלייה החדה של 10%-20%, שנרשמה לאחרונה במחירי עסקאות הליסינג על רכב חדש. מכיוון, שההארכה של החוזה על כלי רכב קיימים מתבצעת במחיר הישן או אפילו במחיר מופחת, היא גם נתפשת כאמצעי ייעול.
מנקודת מבטן של חברות הליסינג, שמתקשות כיום להשיג את המימון הנדרש לחדש ציי רכב של מאות ואלפי כלי רכב, זהו אמצעי לשמר לקוחות ולשמור על היקפי פעילות דומים ללא צורך במזומן.
אבל בטווח הרחוק הפיתרון הזה רחוק מלהיות אידיאלי. קיימות סיבות טובות מאד מדוע משך חוזי הליסינג המסחריים נקבע על 36 חודשים ולא על 48 או יותר ואחת המרכזיות שבהן היא, שרכב ליסינג ישראלי הוא מוצר שמתכלה בקצב מואץ.
הקילומטרז' הממוצע של רכב ליסינג בישראל הוא 30 אלף ק"מ בשנה, יותר מפי שניים מהממוצע של רכב בבעלות פרטית. יש גם אחוז לא קטן של משתמשי ליסינג, שמגיעים ל-50 אלף ק"מ בשנה ויותר וכמות הקילומטרים מתבטאת ישירות במחיר ובפוטנציאל המכירה של הרכב כמשומש בתום התקופה. רכב בן 3 שנים, עם 80-90 אלף ק"מ, עוד אפשר לגלגל לשוק במהירות יחסית בליווי הנחה סבירה מהמחירון. אבל רכב ליסינג בן 4 שנים עם 120 עד 150 אלף ק"מ כבר מסווג כמעט אוטומטית בקטגוריה של "דרגת סוחרים" – סיווג, שמתייחס למכוניות תוך הפחתה של עשרות אחוזים מהמחירון.
אם מכפילים את שחיקת המחיר במאות או באלפי כלי רכב, מקבלים פגיעה לא מבוטלת בתחשיבים של רווחיות הליסינג, שמבוססים במידה רבה על ערך הגרט בתום התקופה, ופגיעה לא מבוטלת בתזרים המזומנים ממכירת הרכב בתום התקופה. הארכת תקופת הליסינג שוחקת במידה רבה גם רווח ההון שנגזר מ"הנחת הליסינג" הנכבדה של היבואן, שאותה קיבלה חברת הליסינג כשרכשה את הרכב בתחילת התקופה.
העלויות קופצות
גם העלויות השוטפות של חברות הליסינג באחזקת הרכב הולכות ותופחות ככל שמתארך משך החוזה. אין זה מקרי שתקופת חוזה הליסינג חופפת במדויק את משך אחריות היצרן, שרוב היבואנים מעניקים על רכב חדש בישראל. החפיפה מבטיחה, שתקלות מהותיות ברכב כמו פגמים בתיבות הילוכים, פגמים במנוע וכדומה, יכוסו במסגרת האחריות ללא עלות נוספת לחברת הליסינג.
כאשר חורגים מהתקופה מאבדים את הגב של היבואן ולמרות שבמקרים בודדים סביר להניח, שהיבואנים לא ירצו להעכיר את מערכת היחסים עם חברת הליסינג, אפשר להניח, שבמכפלות של מאות כלי רכב חברות הליסינג הן שיצטרכו לשאת בעלות. כל זה עוד מבלי להזכיר את הבלאי השוטף כמו צריכת שמן מוגברת, שחיקה של גומיות וחלקים מתכלים ויקרים שנפוצים בכלי רכב שעברו 100 אלף ק"מ. הבלאי המואץ, מיותר לציין, מקלקל את תחשיבי הרווחיות.
בשורה התחתונה הטקטיקה של הארכת חוזי הליסינג היא במידה רבה הקרבה של הביצועים העסקיים בטווח הארוך לטובת פתרון חירום בטווח הקצר. נציין בהערת אגב, שכל האמור לעיל מתייחס גם להארכת מחזור השימוש של רכב השכרה לטובת שימוש בציי הליסינג.
האם הפגיעה בערך של כלי הרכב הממוחזרים תתבטא במאזנים של חברות הליסינג ברבעונים הקרובים? תיאורטית יש לכך מקום אך מעשית ספק רב אם זה יקרה. סעיף הפחתת הערך הוא אחד הסעיפים הקריטיים ביותר במאזנים של החברות ועם השנים פותחו בענף שיטות יעילות לטשטש את הנתונים בו – כמו למשל חלוקה של ההפחתה לשש-שבע קטגוריות רכב ולקוחות.