רק תראו את הרזומה של ה-G-קלאס. הרכב הקשוח ובעל קווי העיצוב הפשוטים חוגג השנה את יום ההולדת ה-30, ובתקופה הזו הספיק לנצח בראלי פריז-דאקאר – ומצד שני, לשמש כרכבו של האפיפיור. זהו גם הדגם בעל אורך החיים הרב ביותר בכל שנות קיומה של מרצדס, ובפער ניכר.
קשה לומר שמדובר בלהיט-מכירות ענק: במהלך 30 שנות קיומה של ה-G נמכרו רק כ-200,000 יחידות, ממוצע של פחות מ-7,000 יחידות בשנה. לא מפתיע, בהתחשב בכך שמדובר ברכב-נישה קלסי, ייחודי, מסוקס ועם זאת יקר מאד. כיום זהו בהחלט סוג של אנכרוניזם, מהמעטים (יחד עם לנד-רובר דיפנדר, ג'יפ רנגלר וטויוטה לנדקרוזר סדרה 70) שעדיין שומרים על תצורת-שטח מסורתית של שילדת-סולם נפרדת וסרנים חיים. יחד עם תיבת הילוכים בעלת תחום Low (ושלושה דיפרנציאלים ננעלים, בסדרת 463 המפוארת), יכולת השטח של ה-G היתה לאגדה מאז ומעולם – ובגרסאות העדכניות יש גם בקרת משיכה אלקטרונית, וכמובן שלל פינוקים ואבזרי פאר ומותרות. זהו שילוב תכונות שלא תמצאו אצל אף יצרן אחר. ולמרות שמדובר במוצר-נישה בעל פוטנציאל מכירות מוגבל, בדיימלר אין כל תכניות להפסיק את הייצור – למרות ששמועות כאלו מופצות מפעם לפעם, ולמרות שהיתה כוונה להפסיק את הייצור עם השקת ה-GL-קלאס המפואר. קריאות חמס מצד קהל האוהדים המושבע גרמו למרצדס לחשוב שוב ולהחליט על המשך הייצור.
פיתוח ה-G-קלאס (בשמה המקורי G-וואגן) החל ב-1972 כתוצאה מיוזמת השח הפרסי דאז ריזה פהלווי, שבין היתר היה בעל מניות חשוב של דיימלר-בנץ דאז. הפיתוח נערך בשיתוף פעולה בין מרצדס לחברה האוסטרית שטייר-דיימלר-פוך, כפי שנקראה אז; ההחלטה על ייצור סדרתי התקבלה ב-1975 ובאביב 1979 יצאו המכוניות הראשונות לשוק. היעוד המקורי היה רכב צבאי, אבל צבא גרמניה העדיף את האילטיס של פוקלסווגן על-פני ה-G-וואגן – ואז נפלה ההחלטה על שיווק גרסה אזרחית. הייצור התבצע במפעלי השותפה האוסטרית בגראץ (למעט המנועים והתמסורות שהגיעו ממרצדס בגרמניה), ושם הוא מתבצע עד עצם היום הזה (אם כי בינתיים פורקה חברת שטייר-דיימלר-פוך, והייצור מתבצע אצל הגלגול העדכני של חטיבת הרכב של שטייר – שהתאחדה עם מגנה וכיום נקראת מגנה-שטייר). עוד פרט שנותר על כנו מאז ימי הייצור המקורי הוא ההתבססות על עבודת יד, אחת הסיבות למחיר הגבוה. בין היתר שווק ה-G-וואגן גם כפוך בחלק ממדינות אירופה דרך סוכני שטייר, ואילו הרכב הצבאי של פיז'ו, ה-P4, הוא למעשה G-וואגן עם מנוע ותמסורת של פיז'ו, אשר יוצר ברשיון על-ידי פיז'ו (ובהמשך על-ידי פנהרד) בעיקר עבור צבא צרפת. הוכנה גם גרסה אזרחית אך זו לא זכתה להצלחה.
הסדרה המקורית של ה-G-וואגן נקראה W460, וזו פוצלה בתחילת שנות ה-90 לשתי סדרות. ה-W461 המשיכה בקו הספרטני והפשוט של ה-460, עם מערכת הנעה שהיא בעיקרה הנעה אחורית, ללא דיפרנציאל מרכזי, עם שילוב הגלגלים הקדמיים – "פרונט" – באופן ידני, וללא יכולת לנוע על כבישים בשילוב קבוע; סדרה זו שווקה בעיקר לכוחות בטחון וללקוחות מוסדיים. ואילו סדרה W463, זו שבעיקר מוכרת לנו כיום, קיבלה הנעה כפולה קבועה כולל דיפרנציאל שלישי מרכזי, כאשר כל הדיפרנציאלים ננעלים. כאן גם הופיעה לראשונה אופציה ל-ABS.
הדגם המקורי של ה-G כלל מנועים החל מ-72 כ"ס צנועים ועד 150 כ"ס; כיום היצע המנועים המצומצם מתחיל מ-224 כ"ס ומגיע עד 500 כ"ס בגרסת G 55 AMG האימתנית.
לציון יובל ה-30 הוציאה מרצדס שתי גרסאות מיוחדות של ה-G-קלאס: EDITION30 ו-EDITION30.PUR. הראשונה מבוססת על G500 מסדרת 463 עם בסיס הגלגלים הארוך וזוכה לצבע שחור, חישוקים וגימור פנים שכולם יעודיים לגרסה זו, במחיר החל מ-97,500 אירו בגרמניה. ואילו גרסת PUR מתבססת על ה-G280 מסדרת 461 הספרטנית יותר, מוצעת גם היא עם פריטי-עיצוב יחודיים, וניתנת לאבזור באחת משתי חבילות-שטח הכוללות בין היתר מכסה-מנוע מחוזק שעליו ניתן לעמוד, צמיגים בחתך גבוה על חישוקי "16, וו גרירה קדמי, דלת אחורית מפוצלת לשניים, גימור מיוחד עמיד במים ולכלוך, ווי עיגון ורצפת עץ בתא המטען וארבעה מושבים נפרדים. כל זה יעלה לכם החל מ-59,400 אירו.