אחרי שנים שבהן הופעלה ליגת העבירות בצורה לא לגמרי קבועה על ידי מיקי יוחאי, עוברת השנה הסדרה לארגון חדש על ידי נועם היימן. היימן מצהיר על ארגון מופתי כהכנה לחוק הספורט המוטורי, ואכן כך היה. מספר רב של מרשלים כבשו את גבעות יער מגידו והציפו אותו בנקודות כניסה ויציאה למכשולי עבירות שונים. הסימונים הברורים באזור המכשולים, כמו גם בחירת תוואי השטח, אפשרו גישה נוחה לקהל צופים, ואכן עשרות רבות של צופים נהרו לאזור התחרות. אזורי הצפיה (או אזורי התנועה של הרכבים) סומנו באופן נרחב על ידי סס"לים צבעוניים, והקהל אף קיבל מפות צבעוניות עם ציון המכשולים המעניינים לאורך המסלול. בכך נשמרה בקפדנות בטיחות הקהל עם יכולת לצפות ברכבים מקרוב מאוד. הצבת מרשל בכל מכשול הוסיפה גם לסדר במקום ולבטיחות הקהל.
ובכך לא תמה מקצועיות ההפקה. במקום סט מפות ורשימת נקודות ציון כמקובל במחוזותינו, כל צוות קיבל ספר דרך מפורט, בסגנון ספר דרך ראלי תקני של ה-FIA. כל המשתתפים דיווחו כי ספר הדרך היה מדויק ביותר, ולא נרשמו כל תלונות או קשיים בנוגע לניווט. ואכן לא זו מטרת האירוע, שכיסה בסך-הכל כ-28 ק"מ.
עובר בקושי
לאירוע נרשמו 17 צוותים. בהיעדר האבטיפוס של עידו כהן ושאר המפלצים נותר צוות הרכב של ברוך טולדנו (רפי כהן ויואב מנושביץ, שנהגו וניווטו ברכב שניתן להם על ידי ברוך) בודד בקטגוריית האקסטרים. לעומת זאת, קטגוריית האדוונצ'ר (כלי רכב משופרים, מבוססים על דגם סדרתי) היתה עמוסה ותחרותית וכללה לא פחות מ-10 צוותים. שאר המשתתפים היו בקטגוריית כלי הרכב הסטנדרטים, עם מינימום שיפורים. חלק מהמכשולים סומנו בנפרד לקטגוריית האדוונצ'ר / אקסטרים והסטנדרטיים, אולם בסך הכל רמת הקושי לא היתה שונה בצורה יוצאת דופן. בהתאם, צוותי הסטנדרט דיווחו על אתגרים "בריאים", בעוד שצוותי האדוונצ'ר דיווחו על אתגרי עבירות ראויים אך לא קשים מדי.
ספורט אקסטרים
כמה מלים על הרכב של ברוך טולדנו. הלה הכין יחד עם חברים רכב לתחרות בחו"ל, אולם בסופו של דבר בהיעדר תקציב הרכב לא נשלח לתחרות ובמקום להשתולל בגבעות לאס-וגאס מצא עצמו במגידו. הרכב מבוסס על "הצפרדע" המקורית של ברוך, שהיתה עם מושב יחיד ועברה הרחבה כדי להכיל שני נוסעים. שלדת מסבך הצינורות מתכנון ותוצרת עצמית הורחבה על בסיס המכלולים הקיימים (מנוע הונדה 2.0 ליטר V-Tec סטנדרטי עם למעלה מ-150 כ"ס עם גיר, לוח שעונים וכו' של הונדה), מהלכי מתלה גדולים, חיזוקים אינספור, סרנים הפוכים וצמיגי 39.5 אינץ' מקנים תחושה של באגי בלתי שביר לחלוטין אך ממש במשקל נוצה. ואכן, התיפלץ לחלוטין לא התרגש מכל מכשולי העבירות, שדרשו רק גז והכוונת הגה לכיוון הנכון. למעשה, באחת ממכשולי העליות התלולות הרכב טיפס עם הגלגל הקדמי הימני כמטר וחצי על גזע עץ (עץ עומד, לא שוכב, כן?), עלה ל-"ווילי" והמשיך הלאה עם פרונט באוויר כאילו כלום. הנהג אפילו לא שם לב! ("עכשיו אני מבין מה הקפיץ אותי לקראת סוף העליה").
הבנתם כבר שאת המסלול הם אכלו בלי מלח, אולם בשל טעות בינם לבין מרשל הם פספסו את אחד המכשולים, וגילו זאת רק על קו הסיום. בלי לחשוב פעמיים הם חזרו את כל המסלול, עברו במכשול וחזרו חזרה, ועדיין הגיעו במקום השני הכללי.
חוויות אדוונצ'ר
קטגוריית האדוונצ'ר היתה כאמור עמוסה ותחרותית. בהינתן הזנקות צמודות בטווח של 4 דקות, וגישת הפקה של "אין לעכב הזנקה בגלל צוותים תקועים במכשול", מהר מאוד ראינו שלל רכבים מפוזרים במצב ציפה כזה או אחר במכשול הראשון – טיפוס גדת בוץ טובעני בנחל הקישון. מעטים הצוותים שהצליחו לחצות מכשולים "במכה ראשונה", והאחרים נבחנו בעיקר ביכולות החילוץ שלהם, כשהבדלי רמת הביצוע היו גדולים מאוד. כבר כאן ראינו עזרה הדדית בין מתחרים באופן יוצא מן הכלל, ואפילו מנוגד אולי להגיון – מדוע שבתחרות עבירות צוות אחד יעזור לצוות מתחרה לעבור מכשול? ועדיין, אחוות הג'יפאים והציפייה לעזרה הדדית בהמשך כנראה גוברות על הדחף הרגעי להיעלם בענני אבק ובוץ.
צילום: שחר דומאי
תואר עבירות
שי שמעוני ויואב גבע ('גתוס-כל גדר') פתחו יפה אולם הצמיגים הקטנים יחסית של הלנדרובר המקוצרר שלהם (32" בניגוד ל-36" של רוב מתחרי האדוונצ'ר) הקשו עליהם בעיקר במכשולי הבוץ, שם הם נאלצו לפתוח כננת שוב ושוב, ואיבדו זמן יקר בשל כך. עבודת הצוות שלהם היתה מצוינת, וללא ספק הם היו מהמתורגלים שבחבורה. אולם הניסיון לא הספיק להם כדי להשיג את הסופה הכתומה של יוסי במות (שי משה וחזי בצלאל). שי וחזי שניהם שועלים ותיקים, הכינו רכב "חדש" במיוחד לתחרויות העבירות. גם הם התאמנו מראש על עבודת הצוות, והאימונים הוכיחו את עצמם – הם פשוט צלחו מכשולים בזה אחר זה ובקושי נזקקו לעבודת כננת. למעט התהפכות צידית קלה בנקיק הם עברו את המסלול בצורה חלקה, נקיה, והשיגו את המקום הראשון בקטגוריה ואף בדירוג הכללי.
במקום השלישי וצמוד ביותר למקום השני הגיע צוות טויוטה SOS / אשתר (תומר קובר וגלעד בן-חיים) עם הטויוטה/סונומה המשופרת על ידי גדי קנדרו. למרות שזו הפעם הראשונה בה השניים פועלים ביחד, המתלים מתוצרת עצמית והסרנים המחוזקים הוכיחו את עצמם ובסך הכל הם דיווחו על מסלול שוטף (יחסית).
Another day at the park
קטגוריית הסטנדרט התאפיינה בלא מעט אבות ובנים שיצאו לצוד מכשולים יחד. הניצחון היה של מרואן ופייר מגדלני, בפער ניכר על מתחריהם – צוות ביטחה / שומרה (אבי ואור גולן) וצוות דובדבן (איתן אזולאי ואיתן בריימוק). באופן טבעי, המשתתפים בקטגוריה זו סבלו מנחיתות טכנית משמעותית למדי ביחס לקטגוריות המתקדמות יותר, והדבר ניכר בפערי זמן משמעותיים.
לסיום הערה קלה מצד הצופים: המארגנים חילקו דפי מידע עם מיני-מפות ובהן סימוני המכשולים העיקריים, כדי לאפשר לקהל ליהנות מההילולה. זהו חידוש מקורי ומרענן, וראוי ביותר לדעתנו. עם זאת, היה מורכב למדי לפענח את המיקום המדויק של המכשולים מתוך המפות הללו, וגם מיקום נקודת הסיום לא היה ברור. כתוצאה מכך הקהל התברבר למדי בשטחי האירוע והתקשה אף להגיע לנקודת הסיום. אירועי עבירות הן חגיגה לקהל, בכך שהם מאפשרים צפיה בלתי אמצעית ברכבים, לאורך זמן ומבלי לסכן את הקהל. נשמח לראות בפעם הבאה הסברים ברורים יותר לגבי הנתיב בו עוברים ברכבים ומיקום המכשולים.
תוצאות, לפי קטגוריות:
אקסטרים
1. רפי כהן ויואב מנושביץ, צוות ברוך טולדנו
אדוונצ'ר
1. שי משה וחזי בצלאל, צוות יוסי במות
2. שי שמעוני ויואב גבע, צוות גתוס - כל גדר
3. תומר קובר וגלעד בן-חיים, צוות טויוטה SOS - אשתר
סטנדרט
1. מרואן ופייר מגדלני
2. אבי ואור גולן, צוות ביטחה שומרה
3. איתן אזולאי ואיתן בריימונד, צוות דובדבן
