ז'ינייל דה-וייליירס, פולקסווגן, דיזל: המנצחים הגדולים של דאקאר 2009
מאז 2003 מנסה פולסקווגן לזכות בדאקאר. זה התחיל עם באגי בשם טארק ויוטה קליינשמידט, והמשיך עם רכב-מירוץ יעודי שזכה לכינוי טוארג ולכמה מטובי נהגי הראלי בעולם מאחורי ההגה. אבל כל הנסיונות לקעקע את שליטת מיצובישי בדאקאר עלו בתוהו – עד עכשיו. פולקסווגן היתה קרובה: ברונו סאבי סיים שלישי ב-2005, ז'יניילן דה-ויליירס שני ב-2006. ב-2007 היתה האכזבה עמוקה כאשר פולקסווגן הובילה מתחילת הראלי ובמשך שמונה ימים רצופים. ואז התפרקו התקוות ביום התשיעי ונגוזו כאשר הטוארגים של סיינז ודה-ויליירס – שהוביל באותו שלב בפער של יותר מחצי שעה על פני סטפן פטרהנסל – נתקעו שניהם בשל תקלות טכניות. כבר באותו יום עברה מיצובישי להוביל עם פטרהנסל ולוק אלפאנד, ופטרהנסל אף ניצח בסיום הראלי (מבלי שהוא מנצח אפילו בסטייג' אחד).
כך שאפשר בהחלט להבין את ההוראות הקבוצתיות של פולקסווגן, אשר הנחתה את צמד נהגיה המובילים, דה-ויליירס ומארק מילר, לא לעשות שטויות ביומיים האחרונים, לא להתחרות ביניהם ולשמור על הסדר. אפשר להניח גם שמילר – שפיגר אחר חברו לקבוצה בשתי דקות בלבד – לא היה לגמרי מבסוט מהמצב. אבל השורה התחתונה היא שדה-ויליירס לא בייש את רוח הספורט כאשר נהג אתמול כאילו אין מחר, ניצח גם בסטייג' האחרון, וזכה בדאקאר 2009 כמו שצריך, עם רגל על הגז. כל הכבוד.
היה זה נצחונו הראשון של דה-ויליירס בדאקאר, ונצחון ראשון למנוע-דיזל – לא שבכך יש הפתעה כלשהי, לאור העובדה שכל הקבוצות הראשיות במירוץ השנה השתמשו במנועי דיזל. קל להתפתות ולומר גם "נצחון ראשון לפולקסווגן", אבל זה כמובן לא היה נצחון ראשון. הבה לא נשכח לתת כבוד לרכב-שטח מוזר למראה בשם אילטיס שייצרה פולקסווגן למטרות צבאיות בשנות ה-70, ואשר זכה במקומות 1-2 במהדורה השניה של הדאקאר ב-1980.
את ההחלטה לעבור לדיזל, אגב, מבכים אולי במיצובישי, שסיימה את הראלי בקול ענות חלושה. נאני רומה אף איבד את מקומו השישי הכללי לאחר שספג עונשין של 10 שעות בשל הגעתו המאוחרת לסיום הסטייג' ה-12, וירד למקום העשירי. באופן אירוני, המיצובישי המוביל בדאקאר 2009 היה... L200. כן כן, הטנדר אנו מכירים כהאנטר (אם כי בעל מנוע בנזין V6), של קבוצה צ'כית ונהוג בידי מירוסלב זלפטאל האלמוני, ירש את המקום השישי שפונה על-ידי רומה.
במיצובישי, יש לציין, לא הרימו ידיים. מנהל הקבוצה כבר הבטיח לשוב ב-2010, לאחר שיתבצע מה שצריך כדי לתקן את הליקויים. בשלב זה, אגב, אין עדיין החלטה סופית לאן יחזור הדאקאר ב-2010. מבחינת המשתתפים והצופים, אין כל בעיה להמשיך את ההרפתקה בדרום-אמריקה. מבחינה זו היה המעבר לארגנטינה וצ'ילה הצלחה אדירה, ומשתתפי הדאקאר נתקלו באהבה והערצה המונית בכל אשר פנו.
בקטגוריית האופנועים ניצח כצפוי מארק קומה, ובכך פיצה את עצמו על הנצחון ששמט מידיו ב-2007 כאשר התרסק ביום הלפני-אחרון, ונאלץ לפרוש אחרי שהוביל בפער גדול. ואילו במשאיות הצליח אמנם ולדימיר קאבירוב לנצח בסטייג' האחרון ולגבור על יריבו הצמוד וחברו לקבוצת קאמאז ולדימיר צ'אגין – אך הפער לא הספיק כדי להדיח את צ'אגין ולמנוע ממנו נצחון בסיום. עבור צ'אגין זו זכייה שישית בדאקאר, ובכך השווה את מספר נצחונותיו של קרול לופרייס הצ'כי בקטגוריית המשאיות.
להתראות בדאקאר 2010.
