אני יודע שזה ממש לא פופולרי היום, אבל אני נוהג בגיר ידני. כן, השטות הזאת עם הידית שצריך להזיז כל הזמן לכל הכיוונים. נו, ההתקן הארכאי עם הדוושה השלישית, זו שקשה ללחוץ עליה? באמת, לא עבר כל-כך הרבה זמן, אתם בטח זוכרים. ואל תדאגו, זה לא הולך להיות עוד טקסט משתפך על יתרונותיה של התיבה הידנית, פשוט כי אני יודע שאם אכתוב כאן משהו בסגנון: "מה זה כבר קצת פקקים בערב חמישי בדרך הביתה", אתם כנראה תסגרו את הכתבה בשאט נפש ותוסיפו עוד איזו קללה עסיסית על מידת ההבנה של כתב הרכב המצוי בנפשם העדינה של בני ישראל התקועים (ורגלם הדואבת, כמובן).
לא, אני לא מתכוון ליחצ"ן את מה שאוטוטו יהיה פיסת היסטוריה הטומנת בחובה סיפורי גבורה לנכדים ("פעם, כשסבא שלכם היה צעיר ולא היו מכוניות מעופפות המונעות בעזרת מים ומכוונות בעזרת לווין, היו מטפסים את כל הדרך לירושלים תוך כדי אימוץ בלתי פוסק של הידיים והרגליים!"). לא, אני גם לא מתכוון להתלונן על חסרונות התיבה האוטומטית (לא הרבה, לפחות). אני דווקא רוצה להתלונן (100% פולני, ככה זה) על מה שהתיבה האוטומטית עשתה לנו ולדרך בה אנו נוהגים.
***
בעצם, אנחנו לא ממש נוהגים. אנחנו מתנהלים. מהרגע שישבננו המדושן נוחת בכורסא הרכה שמול ההגה אנחנו נכנסים למין מצב סטטי. מצב שמטרתו להפעיל כמה שפחות אמצעים צורכי אנרגיה, ביניהם שרירי הידיים, הרגליים, הצוואר וכמובן – גם את המוח. אנחנו נכנסים לריפיון מוחלט ששומר עלינו במינימום מאמץ ומקסימום נינוחות. מיזוג האוויר והרדיו תורמים גם הם (כשהמוח קריר הוא מתאמץ פחות) אבל התורמת הגדולה מכולן היא התיבה האוטומטית. ההמצאה הגאונית הזאת מצליחה להוריד מאיתנו בערך 90% מהאלמנטים הקשורים בנהיגה, ואיתה מתעצם הריפיון והופך את הנהיגה לפעולה, ובכן, אוטומטית לחלוטין.
הסיבה לכך נובעת באופן ישיר מאופי התיבה האוטומטית המצויה. תיבה כזו, כשהיא משודכת לרוב המוחלט של המכוניות הזוחלות על כבישי ישראל (דהיינו – בנפח הנע סביב ה-1.6 ליטר), היא איטית, עצלה וארוכה. איטית – כיוון שהעברות הילוכים אורכות כמעט נצח. עצלה – כיוון שרוב התיבות לא ממש אוהבות להעביר הילוכים, אלא רק אם מדובר בהעלאה כמה שיותר מוקדמת שלהם להילוך הגבוה ביותר האפשרי למהירות הנסיעה. וארוכה – כי 2,500 סל"ד ומטה במהירות שיוט, משמעותם מחסור מורגש בכוח בהילוך האחרון וצורך בהורדת הילוכים רעשנית בכדי לספק כל ניסיון האצה.
***
אז מה התוצאה? יחד עם התיבה אנו הופכים גם כן לאיטיים ועצלים. תגובותינו מוקהות ונהיגתנו רדומה. הרי בשביל להאיץ לתוך כביש מהיר צריך לאמץ את שרירי רגל ימין ולשמוע את קול המנוע מנסר בסל"ד גבוה, אז נשתלב ב-50 קמ"ש ושאלו מאחור יקפצו. ועקיפה דורשת גם היא הורדת הילוך – היום קוראים לזה קיק-דאון, יענו בעיטה בדוושה – והרי כבר הסברנו מדוע פעולה כזו היא כה מאוסה על המתנהל המצוי. בכלל, בשביל לצאת ממצב סטטי ברמזור מובן שדרושה פעולה פיזית (כך ניוטון אומר, לפחות), ולמען השם – זה דורש הזזה של רגל ימין מדוושת הבלם לדוושת הגז, מרחק עשרה סנטימטרים שלמים! איך אפשר לצפות שתהליך מייגע כזה ייקח פחות מחמש שניות תמימות? ואיך אפשר לצפות שלאחריו יישאר לנו כוח גם ללחוץ על הדוושה בעוצמה הדרושה בכדי שאלו מאחור לא יתבשלו בעצבים של עצמם? מצטער, רבע דוושה זה המקסימום שהרופא שלי מאשר, יש לי לחץ דם גבוה. חישוב משוער זריז יגלה לנו שבכל רוטציה של הרמזור, עוברות את הצומת מספר מכוניות אוטומטיות הקטן בחצי ממספר המכוניות שעברו אותו לפני 10-15 שנים, כשכמעט לכולם היו שרירים ברגל שמאל.
אתם רואים? התיבה האוטומטית היא הגורם מספר אחד לפקקי תנועה!
***
התיבה האוטומטית, ביחד עם הניוון הטבעי שלנו, היא זו שהופכת אותנו מנהגים למתנהלים. היא זו שמרדימה את הגברת בטויוטה שניצבת ראשונה ברמזור. היא זו שגורמת לאיש ההייטק במאזדה לעקוף ב-2 קמ"ש מהר יותר משאר התנועה. היא זו שמאפשרת לפנסיונר בסובארו ליצור מאחוריו עומסי תנועה אדירים (מכירים את אלו שכנראה מאושרים מהגילוי כי רכב אוטומטי מסוגל לזחול בתוך העיר ללא נגיעה בדוושת הגז בכלל?). הייתי קורא לגירוש כל המתנהלים אבל כמו במקרה של התיבה הידנית, אני כבר לא כל-כך בטוח שזה פופולרי. וחוץ מזה, אין להם ממש לאן לנסוע – הם הרי תקועים בפקק...
ואני הכי שונא לעמוד בפקק כשאני הנהג היחיד עם תיבה ידנית. לאו דווקא בגלל עצם הלחיצה על הקלאץ' בכל מספר שניות, אלא מכיוון שאופי הנהיגה בפקקים משתנה משמעותית בין תיבה ידנית לאוטומטית. האוטומטים (זה שם החיבה שלי למתנהלים) בסך הכל צריכים לעזוב את הבלם בשביל שהרכב ינוע באיטיות ויסגור את הפער מהמכונית הבאה. כשהם מתקרבים אליה הם חוזרים להפעיל לחץ עדין על הבלם, מה שכמובן גורם לעצירה במרחק של כחמישה מטרים או יותר מהרכב שלפנים. מותשים מהמאמץ הפיזי הקשה, הם מצליחים בקושי להוריד עוד קצת את הלחץ מהברקס, ומתקדמים עוד מספר מטרים (זה, כמובן, רק אם אף אחד אחר לא נדחף ברווח שנוצר). אז הם עוצרים בשנית וחוזר חלילה. ומה איתי שם מאחור? כבר התחלתי להאיץ ועכשיו אני בעצירה מוחלטת, ושוב לתפעל דוושות בשביל חמישה מטרים, ושוב, ושוב. אני צריך ללחוץ על הקלאץ', הגז והברקס בערך שמונים פעם יותר ממה שתכננתי, במקום לגלוש באיטיות על ראשון לאורך חצי מהפקק. כבר ציינתי שברשימת הנזקים של התיבה האוטומטית, נוראה מכל היא הפגיעה במוח? אני אומר לכם, רק מהעצבים אני חושב שמתפתח לי שם גידול. עוד כמה שנים בטח אוכל לתבוע את ZF ואייסין על מיליונים.
ברצינות, הדבר היחיד שעומד לזכותה של התיבה האוטומטית הוא שהיא נותנת לנו סיבה אחת פחות להתלונן בפקקים. בעצם, בשביל פולנים כמוני זה כנראה חסרון...
*פורסם במקור בגיליון 250 של מגזין אוטו, דצמבר 2006