בפולקסווגן יודעים ככל הנראה משהו שאנחנו לא יודעים, או לכל הפחות – שוכחים; "בארה"ב עדיין אוהבים – ויותר מכל – מכוניות גדולות. גישה זו לא משתנית בן לילה והשינוי בהעדפות כיום נובע ממצב נתון, סביבתי". מילים אלו יוצאות – בעילום שם – מפי בכיר בקונצרן הגרמני בנסותו להסביר את הכותרת לידיעה למעלה.
בפולקסווגן בהחלט מתרגשים מהמשבר הכלכלי העולמי החריף ובוודאי שלא יכולים להתעלם ממנו, משבר שפוגע אולי יותר מכל בתעשיית הרכב. אבל, כקונצרן ענק הרואה עצמו כאחד ממובילי תעשיית הרכב בעולם, הוא מנסה להסתכל קדימה ורחוק ככל האפשר.
בקונצרן – אולי בניגוד לכל הגיון כיום – מעלים הילוך עם פרויקט "האח הגדול של הטוארג" מתוך מטרה להגיע לכל המאוחר לשנת 2015 עם כביש-שטח חדש ומגודל שיוצע (תחילה) בשוק האמריקני.
ארבע פלטפורמות "עולמיות"
המידע שדלף מאגפי הפיתוח והשיווק של הקונצרן מלמד מעט בשלב זה, אך ממה שידוע מדובר בפיתוח רכב מקביל, פחות או יותר, לאודי Q7 ולמרצדס GL בני ימינו, קרי: ארוך וגדול מהטוארג ועם 3 שורות מושבים.
לא יהיה זה ניחוש פרוע מדי להעריך כי הפלטפורמה ל"טוארג הגדול" תהיה משותפת לדור הבא של האודי Q7, ובכדי לשמור את המחיר בטווח "של אחרי המשבר" תוצע מערכת הנעה כפולה "פשוטה, זולה ואמינה" – בניגוד למערכת המשוכללת ויקרה שבטוארג/Q7. ככל הנראה גם תוצענה גרסאות הנעה אחורית בלבד. הכוונה להציע את ה-SUV המגודל "בלא יותר מ-26,000 דולר" אטרקטיביים ביותר, כאשר נקודת המוצא היא קהל היעד (נשים המסיעות ילדים לביה"ס, בעלי משפחות) שלא רק בפולקסווגן יודעים זה מכבר שהוא לא ממש מחפש אתגרי עבירות בדרך לעבודה.
עוד נבחנים שווקים פוטנציאליים נוספים לרכב העתידי, בהם רוסיה, סין ודרום אמריקה – הכל בכדי להגדיל את הפוטנציאל של המוצר ולהקטין עד כמה שניתן את ההימור הגדול המלווה כל יצרן בעת פיתוח פלטפורמה חדשה.
עבור פולקסווגן ה"טוארג הגדול" הנו אחד מתוך ארבע סדרות דגמים המיועדות לשווקים שמחוץ לגרמניה/אירופה. בנוסף אליו מדובר בדורות הבאים של הג'טה (כנראה כבר במהלך שנת 2009) והפאסאט (2011) ובטיגואן – ארבע פלטפורמות שסביבן יוצע ליין של דגמים עתידיים ברחבי העולם. בפולקסווגן מתכננים למכור על בסיס פלטפורמות אלו 800,000 פולקסווגנים ו-200,000 אודי בשנה, החל ב-2018.
מתכוננים ליום שאחרי
ניתוח הסיבות שהובילו את פולקסווגן לצעד ולכיוון שכאלו מגלה לא מעט הגיון; סקירה קלה של תעשיית הרכב המקומית באמריקה תיראה כסרט ממצלמה המרחפת מעל לשדה קרב מופגז. בין סכנת פשיטת רגל לניסיונות הישרדות כאלו ואחרים נראה כי הדבר האחרון שיצרניות הרכב המוכות בארה"ב חושבות עליו כעת הוא פיתוח של עוד כביש-שטח ענק, עוד וואן מגודל או עוד טנדר שמן, אדום-צוואר. אבל, למרות שדוגמאות כלי רכב אלו מסמלות יותר מכל את קריסת תעשיית הרכב המקומית, שלא השכילה לראות את הנולד ולהיערך לקראת מצב כלכלי שידרוש מכוניות נקיות, קומפקטיות וחסכוניות, מי אומר שהאמריקנים לעולם לא יחזרו אליהן?
נכון, המכוניות עם מנועי מולטי-ליטר ואולטרא-צילינדרים שצריך לדומם בכדי להצליח ולמלא את מיכלי הדלק שלהן ככל הנראה יהפכו לפריט אספנות. אבל, כפי שאמר אותו הבכיר מ-VW, ממש לא בטוח שהאמריקנים לא יחזרו אליהן – לאחר שייוולדו מחדש, נקיות, יעילות, זולות וידידותיות יותר. וכן – עדיין גדולות ומרווחות.
הכל על דגמי פולקסוואגן בארץ
מבחן השוואתי: טוארג מול דיסקאברי