לי איקוקה עשה בפורד לפני המון שנים את הבלתי יאומן. הוא הצליח להשיב לאמריקאים את האמון במוצר ובעזרת המוסטנג המפורסמת שם את פורד בחזרה על המפה. אני מוכן לשים דולרים אמריקאים טובים על זה שצוות התכנון של האדג' חשב עליו הרבה. ובנימה אופטימית זו ובלי לחץ בכלל נגשו לתכנן את הקרוסאובר החדש. פורד קבעו לעמם מספר מטרות בתכנון האדג'. בטיחות, ביצועים, עיצוב ותמורה. לביצועים אמור לדאוג המנוע הכול חדש, V6 בנפח 3,490 סמ"ק, עם הספק נאה של 265 כ"ס ב-6,250 סל"ד ומומנט מרבי של 34.5 קג"מ ב-4,500 סל"ד. אלו מחוברים לתיבה אוטומטית פלאנטרית בעלת שישה יחסי העברה עם אפשרות לביטול שני הילוכי היתר. ההנעה כפולה, כשהעברת הכוח מתבצעת לאחור לפי דרישה (חיישנים, חיישנים) ויכול להגיע עד ל-100 אחוז. פורד השתמשה בפלטפורמת המאזדה 6 לבניית האדג' וזה אומר מתלי מקפרסון מלפנים ומתלה רב חיבורי מאחור. למרות שעדשת המצלמה כרגיל מוסיפה 5 ק"ג האדג' נראה גדול גם במציאות. הוא ארוך גבוה ורחב ונתון המשקל: 2,044 לגרסה המאובזרת, מאשש זאת. את נושא הבטיחות לקחו בפורד ברצינות. כל דגמי האדג' מגיעים עם בקרת יציבות ואחיזה, מערכת למניעת נעילת גלגלים בבלימה. בנוסף לשתי כריות האוויר לנהג ולנוסע מקבלים בפורד גם כריות וילון הנמתחות מקורה A ועד לקורה C להגנה על היושבים בשורה הראשונה והשנייה ומפגיעות צד. נאה.
ציירי לה שפם
את האדג' אני פוגש במתקן המסירה של היבואן ונחרד. את הכתום המזעזע יאהב אולי הצלם אבל נוכח התוספות המקומיות עיקם אף הוא פניו. העיצוב של האדג' מוצלח כל כך. מוצר מלא טעם בחברה שיודעת בדרך כלל לייצר אפרוריות, הוא נראה כל כך טוב בסתם לבן או שחור בלי שום תוספת עליו שמבחנתי לתת למישהו לאבזר אותו כך זה פשוט לא נכון. אם יצא לכם לראות כבר אחד "נקי" על הכביש אתם יודעים שהוא נראה טוב. אגרסיבי במידה, הרמוני ומוצק. נהדר.
שריר מכוון
כשאתה הלוחץ על דוושת הגז אתה שוכח הכל פחות או יותר. לאדג' יש מנוע שהוא פנינה אמיתית. הביצועים מצוינים. המנוע הזה מתעורר מוקדם ומושך בהחלטיות כל הדרך למעלה, התגברות הכוח לינארית ומפתיעה לטובה ומורגשת עד 6,200 סל"ד שם התיבה בוחרת בהילוך הבא. תיבת הילוכים בעלת שש מהירויות עם שני הילוכים קצרים יחסית תורמת את שלה לפרק בתאוצות. תפעולה פשוט, לבחירת הנהג שני מצבים D ו-L, ואין שום אופציה לתפעול ידני. וזה בסדר כי היא יודעת את העבודה, זריזה וחלקה באופן מספק ורק בעומס מלא תורגש הקלה שבחבטות. ההילוך החמישי והשישי בתיבה הם הילוכי יתר ובמהירות של 100 קמ"ש בהילוך הגבוה, המנוע יסוב ב-1,550 סל"ד בלבד. הביצועים אם כך מצוינים.
בתוך העיר האדג' מציע חוויה נוחה למדי לנוסעיו. המתלים מכוילים על הצד הרך. הספיגה טובה ורק מהמורות חדות ואכזריות יחדרו אל התא, אפשר אולי להאשים בזה את הצמיגים נמוכי החתך ורחבי הסוליה. על הכביש המהיר מציג האדג' את אותו מופע נינוח. ריסון המרכב בעומס שפוי מספק, המנוע שקט, אין קירקושים מיותרים (אלו יופיעו רק על כביש משובש מאוד) ורק רעשי צמיגים ושריקה מעצבנת (שמקורה בגגון המקומי) יפריעו את מנוחת הנוסעים. יפה. כמובן שעם הכיול הנוח הזה ככל שעולה המהירות והכביש הופך גלי מתגברות תנודות המרכב. זו לא המכונית למהר בה, וזו לא המכונית לדרוש ממנה להתנהגות כביש רהוטה בשעת לחץ. אם תגביר את העומס תגלה שההגה מצידו מדויק, יחסית למכונית בגודל ובסגנון הזה וסובל משטח מת מעצבן במרכזו. הבעיה תתחיל כשהפורד נלחץ לפנייה, מאבד אחיזה וריסון, סוגר את מהלך המתלה, ומסתמך על בקרות המשיכה והיציבות בשביל להשאיר אותך על הנתיב. ההרגשה בסוג כזה של נהיגה מאוד לא נעימה. טוב לדעת שלא משנה איזו שטות תעשה ארבעת בלמי הדיסק האדירים שלו מציעים עוצמת בלימה טובה גם אם חסרת רגש. בשורה התחתונה, האדג' מיועד לשיוט נינוח במהירות חוקית מי שידרוש ממנו יותר יתאכזב.
אם לא תרד מי יגרד?
האדג' לא אמור לרדת לשטח. ההנעה הכפולה שלו נמצאת שם לתנאים מועטי אחיזה בכביש. מי שבכל זאת ירד מהאספלט יקבל נסיעה נינוחה מאוד עד למהירות 50 קמ"ש על שבילי קק"ל. נסיעת שטח מאתגרת יותר ואפילו במעט, תגרור זעקה מהמתלים, הרמת גבה ממערכת ההנעה הכפולה (שלא ממש תצליח להתגבר גם על הקלה שבהצלבות) וצליל גירוד מהגחון. מיותר. צריכת הדלק בסוף המבחן עמדה על 5.5 ק"מ לליטר. לא מעט דלק שעולה לא מעט כסף. וזה מביא אותי לעניין התמורה.
תמורה