בדרך חזרה הביתה מסוכנות מיצובישי, חתכתי מהאספלט אל שבילי יער בן שמן
והסביבה, לקבל התרשמות ראשונה מגרסת הדזרט, גרסת הבסיס מבין שלושת גרסאות
הפאג'רו. אחרי כשעה של סיבובים בשבילים המוכרים הגעתי לשתי תובנות: האחת
מטופשת: עליות הרבה יותר קצרות וקלות מאחורי הגה ממוזג מאשר מאחורי כידון
מדווש; השנייה מובנת מאליה: הפאג'רו הוא הרבה יותר מאשר רכב פנאי עם הילוך
כוח. המפגש הראשון שלי עם הפאג'רו (בדור שנקרא קינג) הייתה בנסיעה שכללה גם רכב שטח משופר ורב און. ההשוואה, יחד עם השלדה האחודה, המתלים הנפרדים ומרווח הגחון המוגבל יצרו אצלי את הרושם המוזכר. ואתם יודעים איך זה עם התרשמויות ראשוניות – הן מתחפרות להן בתודעה ונאחזות בציפורניים, מסרבות להשתחרר, עד שהגעתי לעליה קצרה. לא משהו מזרה אימה כדי לזכות בשם משלו, אבל משהו שהיה גורם לנהג רכב הפנאי הממוצע, או אפילו לאמיץ, לנצל את המעקף כדי להגיע למעלה. בקצה שיפוע לא מאוד תלול, ומחורץ בתעלה שנוצרה מזרימת מים, חיכתה מדרגת אבל בגובה שבין 15 ל-30 ס"מ. יותר ממספיק כדי לגרום נזק יקר לגחונו העדין של רכב פנאי.
אלא שגחונו של דזרט המבחן מוגן באלומיניום עבה ומאסיבי, שכמו שומר ראש וותיק נשא את צלקות הקרב שלו כהוכחה לנחיצותו ויכולתו, והפאג'רו בכל זאת מוגדר כרכב שטח, ולא רכב פנאי. אז ניסיתי. בחירת נתיב זהירה, התקדמות איטית והופ... אני למעלה, בלי שמץ דרמה. או. קי... ננסה שוב. בחירת נתיב קצת פחות קפדנית ויותר ישירה ו... הופ, אני למעלה, בלי שמץ דרמה. עכשיו הפאג'רו באמת הצליח לסקרן אותי. שוב יורד למטה. בוחר את הקו הכי מטופש שאפשר ומנסה שוב – התעלה מצליחה להתגבר על מהלך המתלה של הסרן האחורי בדיוק כשהגלגל הקדמי פוגש את המדרגה בחלק הגבוה שלה. האוטו רוטט קצת עד שמערכת בקרת המשיכה מבינה מה קורה ו... הופ. אנחנו שוב למעלה. מנסה שוב, אבל הפעם ב-LOW ועם דיפ' אחורי נעול (סטנדרטי) ואפילו ההשתהות הקלה נעלמת. פאג'רו 1, המדרגה 0.
אבזור
בניגוד לעבר, גרסאות האבזור השונות של הפאג'רו הן בעלות מפרט טכני זהה – האילוץ לבחור בין נעילת דיפ' אחורית לבקרת יציבות נעלם, ומקבלים את שניהם. ההבדל הפעם מתמצה באבזור נוחות, או "פאר", ולא בכזה המשפיע על היכולת. תמורת שלושים ושש אלפי השקלים שיישארו בחשבונכם, אם תחליטו לבחור בדזרט ולא בדקאר (ועוד עשרים אלפיות בשביל הלימיטד שבראש הפירמידה) תאלצו לוותר על: מושבי עור, חימום וכיוון חשמלי למושבים, מאותתים ומפשיר אדים במראות פנסי קסנון, גג שמש חישוקי "17 במקום "18 ומערכת שמע צנועה יותר.
צילום: ניצן אביבי
אותו הכפר
במבחן שעשינו לפאג'רו החדש כשרק הגיע, מאוד לא התלהבנו מיכולת הגיהוץ של המתלים. שיבושים קטנים וחדים, בעיקר אם הגיעו ברצף, גרמו לפאג'רו להיכנס לוויברציה. חישוקים קטנים יותר, עם צמיגים בחתך גבוה יותר, עשויים להיות בדיוק התשובה. אותו סיבוב בזק בשבילים ליד הבית נועד לענות גם על השאלה הזו, שבערה בי. לא נמתח אתכם – יש שיפור מה, אבל הבעיה עדיין שם. גם עם הורדה קלה של לחץ האוויר האוטו עדיין לא מצליח להתמודד מספיק טוב עם שיבושים קטנים וחדים, אבל העניין לפחות ירד מ"מטריד" ל"מעצבן". לעצבים מוסיף גם קרקוש לא ברור אבל רם למדי מצד ימין של הדשבורד. ולא בגלל משהו ששכחו בתא הכפפות.
מעבר לזה הפאג'רו דזרט מתפקד בשטח, וזה לא מפתיע, בדיוק כמו שזכרנו. ריסון טוב של המתלים, עם נטייה לתת היגוי שפוגמת קצת בהנאה. הגה ארוך מדי (שלא מתגמל בקוטר סיבוב יוצא דופן) אבל עם דיוק, משקל ומשוב סבירים. בלמים שה-ABS בהם מכויל היטב גם לשטח, בקרת יציבות היסטרית ואגרסיבית, שחותכת את המנוע כל פעם שנדמה לה שגלגל איבד אחיזה. זה מעצבן אפילו בשבילים שמטפסים אל הגלבוע ממזרח, בחולות זה כבר ממש בלתי אפשרי, ומאלץ את הנהג לעבור ל-LOW, הדרך היחידה לנתק את בקרת המשיכה.
חבילת המיגון איתה הגיע רכב המבחן מקיפה למדי – מגן גחון מאסיבי ומגן למיכל הדלק, עבה לא פחות. האחרון שטוח וצמוד למיכל, שזה יופי, אבל נראה כאילו מגן הגחון גוזל מעט יותר נפח מההכרח. בכל מקרה, כאמור, הצלקות עליו מראות כי הוא נחוץ למדי ועושה עבודה יעילה. על הצדדים מגינות מדרגות צד מצינור פלדה מאסיבי, עם משטח אלומיניום מחוספס מלמעלה לטובת אחיזת המטפסים. יעילות, לא גוזלות הרבה גובה ויעילות גם לתפעול היי-ליפט. המיגון בהחלט מוסיף לתחושת הביטחון בתיקול שטח טכני, שלמרות האמור בפתיחת הכתבה, הוא לא השטח הטבעי של הפאג'רו. יש גבוהים יותר ובעלי מהלך מתלים טוב יותר מבין מתחריו. גם היחס הקצר הוא לא מאוד כזה, עם יחס של 1:1.9 בלבד. אבל הילוך ראשון קצר למדי מצליח ליצר בלימת מנוע מספקת ברב המקרים, ואם צריך יותר יש מערכת סיוע במורד – שמופעלת דווקא בהילוך השני ב-LOW. ולא, גם לנו לא ברור לגמרי ההיגיון שבבחירה הזו.
אותה בלורית שיער
בדרך לשטח ובעיר הדזרט ממשיך להציע את אותה איכות חיים בסיסית של אחיו המפומפם שהתארח אצלנו בגליון 37. המושב עדיין דורש די הרבה משחקים כדי למצוא תנוחה סבירה, ובלי העזרה החשמלית זה הרבה פחות נוח. מערכת השמע עושה עבודה סבירה, לא יותר, בניגוד לעבודה המעולה שעשתה המערכת מרוקפורד-פוסגייט בלימיטד. שאר הפריטים שחסרים בהיצע באמת שלא הטרידו אותי בחסרונם – פנסי ההלוגן מאירים מספיק טוב, גג שמש מעולם לא נמנה על חביבי (גג נפתח אמיתי זה כבר דבר אחר).
התחום היחיד בו גילינו הבדל לעומת מה שזכור לנו הוא בתחום הרעשים בנסיעה – המנוע עדיין שקט למדי, אם כי לא חרישי, אבל היו יותר רעשי רוח ממה שזכרנו. יהיו אלה המראות השונות? ואולי בכלל מזג האוויר. פחות רעשי כביש, כנראה בגלל הצמיגים השונים. התוצאה הסופית די דומה – שיוט עצל (אפשר להיעזר בבקרת השיוט הנוחה לתפעול) הוא עניין נינוח למדי, גם אם צריך להרים מעט את הקול כדי שישמעו אותך מאחור, ועם די כוח זמין לכל מצב סביר. אבל הנאה מנהיגה היא כבר דבר אחר – למרות כיול מתלים מוצלח מבחינת ריסון המרכב, הרי שהכיול לתת היגוי פוגע בפוטנציאל ההנאה ובביטחון.
מזג האוויר החם יותר הפעם גם מאפשר לי לדווח שהמזגן עושה עבודה מעולה, הוא אומנם נעדר פיצול (שמאל ימין – לאחור דווקא יש יחידת מיזוג עם שליטה נפרדת), מצליח לקרר ביעילות ובמהירות את כל החלל הגדול, אפילו כשהחום בחוץ מאמיר לאזור ה-40 מעלות. אבל אפילו המזגן היעיל לא הצליח להשקיט את התלונות על מושב אחורי אמצעי (זה שנותר פנוי בין עיגוני האיזופיקס הנסתרים והלא נגישים) לא נוח במיוחד.
צילום: ניצן אביבי
עדיין כאן
הפאג'רו דזרט מציעה תמורה מעניינת למדי לכסף, עם תמהיל טוב של אבזור סביר, שבעה מושבים ומותג חזק.
מי שרוצה באמת לרדת לשטח עם הפאג'רו שלו, ומתעניין פחות במקדם הפוזה של מאותתים במראות או גריל כרום, כדאי שישקול ברצינות את הדזרט, עם חבילת מיגונים כזו או אחרת. אנו ממליצים לו להשקיע חלק מההפרש המכובד במחיר בערכת בולמים משופרת שתפתור את הבעיה האקוטית של התמודדות עם שיבושים חדים, ולהפליג אל עבר השקיעה.
