שיירשם כבר עכשיו: אני נגד. אני לא רוצה למצוא את עצמי נוהג יום אחד במכונית חשמלית, נתון לחסדי מערכת לוויינים ורדארים לוויסות ההתקדמות, ישוב בתא נוסעים עם ריפוד דמוי עור, דיפוני כמעט עץ ופאנלים שעשויים מ"זה מרגיש כמעט כמו אלומיניום". לא תודה, לא רוצה. תנו לי להרגיש את הרעד, את הרעש, את הריח - ושיישרף העולם מצידי.
וכאן באמת מתחילה הבעיה. העולם באמת נשרף. אני, אתה והשכן משחיתים אותו בקצב החלטי. פתאום מצאתי את עצמי על קטנוע חשמלי –
תודות לעורך שחשב (ובצדק) שתמונה של איש גדול על קטנוע חשמלי קטן תהיה משעשעת – ומשנה את הגישה בבת אחת. או יותר נכון, בוואט אחת.
חשמל זורם בכפות רגליך
בניגוד למכוניות שעטנז–היברידי שתלויות במנועי בנזין לעיקר תנועתן, ה–EVT חשמלי לגמרי. ממש כמו הטוסטר שלכם במטבח. אין כאן שום מנוע בנזין–מטעין ומכאן שאין גם שום זיהום ישיר ואפס צריכת דלק (הזיהום הוא רק בתחנת הכוח שמספקת את החשמל לטעינה). ה–e4000 EVT מבוסס על סאן יאנג פיור, קטנוע חמישים סמ"ק קטן שבמקום יחידת ההנעה הקונבנציונלית שלו מצוי מצבר. שלושה מצברים, אם לדייק, אשר ממוקמים מתחת לכיסא הרוכב ומעבירים את הזרם למנוע חשמלי היושב בטבור הגלגל האחורי הקטנטן. ההתייחסות לתפוקת המנוע שונה מהרגיל. המנוע החשמלי מייצר קצת מעל 3 כ"ס בין 230 סל"ד לתקרת הסל"ד ב–700 סל"ד. זה אומר עקומת הספק שטוחה, כטבעם של מנועים חשמליים. אין איבודי כוח על גיר או וואריאטור היות והמנוע יושב על הגלגל האחורי ומעביר את כוחו ישירות אליו.
שלושת מצברי העופרת שוקלים יחדיו 45 ק"ג, ובזכותם המשקל הכולל אינו נמוך ועומד על 127 ק"ג. טעינת המצברים מתבצעת מכל שקע ביתי רגיל וטעינה מלאה דורשת כ–4 שעות. טווח הנסיעה עם מצברים מלאים עומד על 40–60 ק"מ לפי הצהרת היצרן. מעבר לזה הכל רגיל. יש פנסים, מראות, בלמי דיסק לפנים ומאחור ואפילו צפצפה. אז איך זה מרגיש?
תחליק
רק סיפור הישיבה על כלי דל מימדים כזה יכול מבחינתי למלא כמה עמודים. אבל אני מתגבר על ההלם הראשוני ומסובב את המפתח. מספר נוריות מבליחות בלוח השעונים, מלוות בצליל התרעה. בוהן ימין נשלחת אינסטקטיבית למתג ההנעה רק בכדי לפגוש שם אוויר. אני בהלם קל, אבל הקטנוע כבר "מונע". אין שום רעש או זמזום, רק 480 וואט שמחכים שתעיר אותם. אני מסובב את ידית החשמל, ומתחיל בתנועה לפנים - וכבר מחייך בקסדתי.
יש כמה דברים שצריך לדעת על תנועה עם הקטנוע החשמלי. בזמן בלימה לדוגמא, המנוע מתנתק אוטומטית בכדי למנוע מצב של הפעלת בלמים במקביל לסיבוב המנוע. זה דורש פרק הסתגלות ממי שרוכב כל חייו על קטנועי בנזין ורגיל לסגור מצערת בזמן בלימה. עוד דבר שצריך להתרגל אליו הוא השהייה קלה בתגובת המנוע לסיבוב ידית התאוצה בתחילת הנסיעה. אבל העניין שבאמת דורש פרק הסתגלות הוא השקט. אני נוסע ברחובות תל אביב הסואנים אבל לא מרגיש רעד מנוע ולא רחש אגזוז. אפס. נאדה. גורנישט. הכל חלק ושקט. הכלי מאיץ, מתייצב על מהירות וממשיך בתנועה, לא מאותת בשום צורה על קיומו של גוף מניע.
ה–EVT 4000e מוגדר ככלי עירוני. בחירת הייעוד מוצלחת, השם, וודאי תסכימו, מעט פחות. בכל מקרה, בשימוש עירוני הקטנוע החשמלי יעיל כמו כל קטנוע. משתחל בקלות הודות למימדים הקטנים, חונה בכל פינה ומקל על החיים. אולם הביצועים, מה לעשות, לא מרשימים. התאוצה מעט "כבדה" והמהירות המרבית לא מרשימה (ואף מסוכנת בצירי תנועה עירוניים מהירים). ישנם שני מצבי פעולה עיקריים: הראשון נקרא E (חסכון), ובמצב זה המהירות המרבית מוגבלת והקטנוע מציע טווח נסיעה משופר; השני נקרא P (לא ברור אם הכוונה ל–Power או Performance), ובו ניתן להגיע למהירות המקסימלית (55 קמ"ש) והתאוצה משתפרת (באופן טבעי, שהיה במצב זה תקצר את טווח הנסיעה).
מיותר לציין שגם בזמן לחיצה על מתג P לא תזדקק לאחוז בכידון בחוזקה. הכלי, כאמור, אינו זריז (בלשון המעטה) ולא–פעם חסרים לך כמה קמ"שים בכדי לעקוף את המכונית מימין או לברוח מהגברת שנפלה מהאופניים משמאל. המכלולים ההיקפים מתקשים להרשים אף הם. המתלים לא ממש מנסים לשכך את מהמורות העיר והתחושה שהם מעבירים עצית לחלוטין. עוצמת הבלמים טובה, גם אם לא ליניארית.
אבל כל זה לא ממש עניין אותי במהלך הנסיעה. הגלישה ברחובות העיר מרחה לי חיוך גדול על הפנים - זה פשוט לא מרגיש כמו קטנוע. כל כך קל לתפעול ושקט, עד שכמעט נכנסתי איתו ללובי של בית מגורי ועליתי איתו לתוך הדירה (למה לא, בעצם?). ואם כבר מדברים על הבית, אני הגעתי לגבול טווח הנסיעה אחרי 31 ק"מ גם במצב החסכוני וגם בזה ה"כוחני". חשוב לזכור כי עומס גבוה (משקל או מהירות...) מקצר את טווח הנסיעה והנסיעה שלי היתה - איך נאמר זאת בעדינות - עמוסה.
סוללה שנגמרת זו עוד חוויה שקיימת רק על כלי רכב חשמליים לגמרי. בניגוד למנוע בנזין, שמספק את מלוא תפוקתו עד טיפת הבנזין האחרונה ואז נתקע, המנוע החשמלי חווה ירידה משמעותית בהספק כשמתחיל להידלדל המיץ במצברים. הקטנוע מתריע כמובן בשלל נורות, חיוויים וצלילים על מצב הסוללה. אבל אני, כשחובת העיתונאות על כתפי, סחטתי את הסוללה עד שזו צעקה די. וכמו שבוודאי חוויתם על מכשירים תלויי סוללות אחרים, עושה רושם שזו אף פעם לא באמת נגמרת. גם אחרי שזחלתי על שאריות הכוח במצבר ופול גז הפיק 5 קמ"ש בערך עד לעצירה וכיבוי מוחלט - כשנראה שאין כבר כלום במצברים - המתנה של כמה דקות והנעה מחדש הניבה זחילה לעוד כמה מאות מטרים (בדיוק כמו שכשהסוללות בשלט נגמרות, פותחים את המכסה, מסובבים קצת - וראו זה פלא, השלט עובד...).
עירוני אלקטרוני
אני בהחלט רואה את הקטנוע החשמלי משתלב היטב בסצנה התל אביבית. הוא בדיוק מה שצריך הסטודנט בשביל להגיע מרמת אביב לדירה הפלורנטינית שלו. הוא בדיוק מה שצריכה מדריכת הכושר בשביל להגיע בזמן לספינינג בלי לבלות יותר מדי זמן בתחנות דלק. רשימת היתרונות ארוכה: אין מנוע בנזין, מה שאומר שלא צריך דלק (ומסתתרת פה אמירה פוליטית), ועלות התדלוק החשמלי אמורה לעמוד על פחות מ–15 אחוז מההוצאות על בנזין בקטנוע מקביל. הוצאות תחזוקה שוטפת בסגנון פלגים, פילטרים וכיוצא בזה נעלמות כמובן גם הן.
וכן, יש כאן איזו אמירה אופנתית. אני ממחזר בקבוקים, אני לא משתמש בשקיות ניילון, אני מאמץ כלבים עזובים ואני רוכב על קטנוע חשמלי (זה בוודאי יעזור להשיג בחורות, לא?). החיסרון, נכון להיום, הוא הביצועים והטווח שלא מתאימים לשום דבר מחוץ לתנועה עירונית. אבל כאשר עלותו של ה–EVT עומדת כעת על כ-9500 ש''ח בלבד, אי אפשר שלא להמליץ עליו באופן אוטומטי - או במקרה הזה, חשמלי.
