פעם, כשעוד היה צריך לכבוש את המערב, אם היית צ'יף אינדיאני הדרך שלך להתבלט הייתה לרכב על הסוס הגדול ביותר שבעדר (במקרה שמישהו יפספס את הנוצות שעל הראש). למרבה הצער, לא הסוס הגדול ולא הנוצות הצילו את האינדיאנים ואת אדמותיהם מהשפלה וחמס. ואי אפשר להתייחס לטנדר אמריקאי גדול – הסמל של הקאובוי המודרני – מבלי שהימים ההם של אקדחים מעשנים, שיירות מתיישבים החוצים את המישורים הגדולים ולוחמים אינדיאנים המנקדים את האופק – יעלו באוב.
הטנדר המפלצתי הזה (לפי משרד התחבורה הוא בכלל משאית ודורש רשיון ג') משדר גודל בכל חלק מרמ^ח מכלוליו. החל מאורך כללי של יותר משישה מטרים, דרך חישוקי פלדה בקוטר ^18, בסיס גלגלים של כמעט ארבעה מטרים ומנוע דיזל עתיר נפח (6.4 ל') המפיק 353 כ^ס ו–90 קג^מ. אפילו פתחי המזגן מזכירים תריסי אוורור במפעל ליציקות פלדה. חשוב לזכור שה–F הוא בעצם משאית קלה, ועם משקל עצמי של 3700 ק^ג וכושר העמסה של 1530 ק^ג הוא מתמקם בנוחות בראש טבלת המשקל בקבוצתו.
בתנועה המנוע מסתיר יפה את הממדים והמשקל. לא מעט בזכות 90 קג^מ אשר מגיעים בסל^ד נמוך ומקנים זמינות כוח בכל שלב בנסיעה. המנוע, שופר מול המנוע הקודם, נפחו גדל, הוא קיבל הזרקת מסילה משותפת וזוג מגדשי טורבו בגיאומטריה משתנה ובקרה אלקטרונית. לתיבת ההילוכים Torqshift חמישה יחסי העברה עם פערים קטנים ביניהם והשילוב הזה מצליח לספק כמה כוח שנדרש כמעט בכל מצב. דיפ' אחורי מוגבל החלקה (LSD) מפזר יפה את המומנט בין שני הגלגלים האחוריים.
איכות החומרים וההרכבה טובים במונחי ארה^ב, וגם לאחר נסיעה בשטח במשך יום שלם לא נשמעו יותר מדי רעשים או צקצוקים. בהתאם לממדים החיצוניים גם המרחב הפנימי נדיב מאוד. הנדסת האנוש פשוטה ובסיסית אולם חסר תפעול בסיסי של מחשב הדרך ומערכת השמע מגלגל ההגה, ואם ציפיתם לקבל עור ועץ ושאר פינוקים אמריקאים, צפויה לכם אכזבה. גרסאות אלו לא יגיעו ארצה. רכב המבחן שהגיע למערכת, צויד בשלל תוספות ואבזור שהותקנו בארץ (ראה פירוט בסוף הכתבה). לצד מחמאות לגבי בחירת הגוונים אני חייב להסתייג מאיכות ההדבקה של חלקם או מתועלתם של אחרים.
ל–F-350 יש רק מתחרה אחד אצלנו – שברולט סילברדו, המציע נתונים דומים – והוא ממש ^לא סופר^ את הטנדרים הקטנים שאינם מתקרבים אליו ביכולת נשיאת המטען או הגרירה. ה-F מגיע כטנדר בסיסי עם ארגז אחורי, חמישה מושבים ומערכת הנעה כפולה המתבססת על סרנים חיים, טרנספר עם High ו-Low ובעיקר המון-המון כוח. בנסיעה בכביש הוא מתנהג כמו פיק-אפ מצוי עם נוחות הנעה בין המינימום ההכרחי לקופצנות מרגיזה. כבישים משובשים יוציאו ממנו את הרע מכל (בעיקר ללא מטען) אם כי בכל זאת יש שיפור בנוחות מול הדגם היוצא. הצצה לעבר זרועות הרדיוס מגלה בולמי-זעזועים חדשים אשר מספקים רייד רך יותר, במחיר של מחסור בריסון החזית על פני שיבושים או גלים.
הגודל של הכלי ביחס לסביבה מורגש מייד עם המטרים הראשונים של הנסיעה בתוך העיר. אני מודה שחישני הקירבה (תוספת מקומית) עוזרים מאוד לצמצם את השטח המת האדיר שיש לפני החרטום – ובכל זאת נדרשת הסתגלות כדי שלא לצפות את פגוש הפלדה של הפורד בחלקי מכוניות.
למרות בעיית הספיגה בכביש המשובש, כל עוד האספלט איכותי הנסיעה נעימה למדי. הדגם החדש רושם שיפור מהותי של בידוד רעשי המנוע, והשקט בתא נשמר לאורך כל הנסיעה וכמעט בכל סל^ד למעט ההאצות החזקות ביותר. אגב האצות, אלו מגיעות מהר מאוד ואחרי מעט מאוד השהייה, כך שצבירת קמ^שים בזמן עקיפה התגלתה כמשימה קלה ביותר עבורו, גם תודות ליחסי ההעברה הנכונים שבתיבת ההילוכים והזריזות היחסית בה היא עוברת ביניהם.
התנהגות הכביש בהתחשב במשקלו וממדיו, סבירה בהחלט. וכאשר הוא מגלה יציבות טובה ואינו נבהל מפניה מזדמנת. גם בכניסה מהירה (יחסית) לסיבובים הוא שומר על מסלולו, אלא אם יצוץ שיבוש-תוך-כדי-פניה אשר יקפיץ את הזנב (לרוב) הצידה או ינער את החרטום. משקל ההגה נכון במפתיע ואינו קל מדי. רבע ההפניה הראשון לא נותן הרבה אך ההיגוי מתחדד ככל שממשיכים לסובב את ההגה. לביצוע פרסה תידרשו לסובב ארבעה סיבובים בין נעילות.
לא היו לי ציפיות גבוהות לביצועים מרשימים בשטח, בכל זאת משאית... חלק מהמשימות, כמו גיהוץ של מהמורות קטנות וחריצי רוחב נמוכים, ה-350 לא אוהב ולא יודע לעשות, בעיקר כשהוא ללא מטען. הבולמים מתקשים לרסן את הקפיצים הקשוחים וכניסה במהירות לפניות גרמו לשלוחה האחורית לחפש אחיזה במקומות אחרים. דווקא את הבורות הגדולים הוא פחות מרגיש. את רוב מסלול השטח צלח הבריון ללא צורך כלל בהנעה הכפולה. מערכת הבלימה התגלתה כבין הטובות שיש. כשאת העבודה עושים בלמי דיסק (בקוטר של כ-^14) וקליפרים של משאית ממוצעת, הטנדר הזה יודע לעצור בכל מהירות ובכל מצב בצורה חלקה ועם משוב מפתיע דרך דוושת הבלם.
טיפוס הרים, מדרגות ומסלעות למיניהן, הן לא כוס התה של הטנדר המגודל זה. זאת, למרות תצוגת יכולת די מפתיעה בכמה מכשולים שצלחנו. אולם הפורד לא בנוי למשימות עבירות, למרות בלימה–עצמית מצוינת במדרון ולמרות שזוויות המרכב טובות בזכות סרחי עודף קצרים (יחסית). מי שירצה לקחת אותו לטיולי שטח קיצוניים ימצא בן זוג שללא שיפורים מהותיים בתחום המתלים יתקשה לעמוד במשימה. לטיול או עבודה שטח שפויה, ה-F הגדול, יכול בהחלט גם במצבו הסטנדרטי.
ה-F-350 מיובא אלינו בגרסה אחת בלבד. זו גרסה בסיסית נטולת כל גינוני פאר ויוקרה, מי שירצה – ואני מאמין שיהיו רבים – לאבזר אותו כמיטב מסורת הבוקרים של טקסס, יאלץ להיפרד מלא מעט מרשרשין. מצד שני, עצם הגדרת ה-F-350 כמשאית מזכה את בעליו בכל החזרי המע^מ והמס ותג מחיר התחלתי של 216,000 ₪ לפני מע^מ. מחיר דומה מאוד למחיר של טנדר כפול–קבינה במשקל טונה. כך שה-F (ובעצם גם הסילברדו בהקשר הזה) יהווה עסקה טובה בעיקר למי שצריך כלי עם יכולות כאלו או שפשוט אוהב שיהיה לו הכי גדול. גם אם ניקח בחשבון צריכת סולר לא חסכונית של ליטר לכל 5 ק^מ (והפורדים מוגבלים לסולר דל גופרית שיש רק בכ-15 תחנות תדלוק בארץ - בינתיים). הפורד החדש טוב יותר מקודמו – הוא חזק יותר, עם זמינות כוח עדיפה ויותר סחורה מהמנוע. מערכות המתלים והבלימה מספקות את דרישות הסף ההגיוניות ויותר מזה והוא אפילו נוח ושקט מקודמו. נשמע כמו עסקה מושכת, ואם נוסיף לזה את רישיון ה-ג' שמוצע בחינם, הרי שגם למדנו משהו.
רשימת אביזרים (מחירים כוללים מע^מ)
ארגז כלים אחורי – 4158 ₪
אמבטיה 1964 ₪
מגן סרן קדמי – 1143 ₪
מגן מנוע ותיבת הילוכים – 1270 ₪
וו גרירה – 1571 ₪
מסיטי רוח – 1018 ₪
חיישני קרבה קדמי +אחורי – 2390 ₪
כיסוי כרום למראות – 2218 ₪
כיסוי פנסים ודלתות – 3639 ₪
דיפוני (דמוי) עץ – 4331 ₪
מערכת איתור ומיגון+ דבל – 4499 ₪
