התכנסנו כאן, לפגוש את הג'יפ. הג'יפ, הוא ולא חיקוי. ולא פחות ממנו, את בעליו יוצאי הדופן. במשך שנים, ^ג'יפ^ היה כמעט תמיד אחד מבני סדרת CJ (אח^כ YJ ואח^כ TJ). כן, היו גם כמה וויליסים, סקאוטים בודדים הצטרפו למועדון כחברים שלא מן המניין, אבל ה- CJ היה המלך. כלי מיוחד, שבעלות עליו העניקה הילה של זיפים ושיזוף, אך דרש גם חיים עם ברזל חשוף ואפס פינוקים. בימים ההם ג'יפ לא היה מפלט מס או מנשא ניקלים נייד. הוא היה רכב שטח, נקודה. פועל שדה גס וחסר גינונים. ככזה, לא טרח להתאמץ עם התנהגות כביש מנומסת (רוצה כביש? קנה ברנדה!) או דיפונים מהודרים שיקשו לשטוף את המכונית - מבפנים. יש לו שלדה נפרדת וסרנים קשיחים. מתלי עלים והילוך כוח (יש יאמרו ^פרונט-ספיישל^). לרוב נראה בגרסה פתוחה עם חלון קדמי מתקפל. עמדה לזכותו יכולת שטח מכובדת ,קשיחות מרגיעה ופשטות מכנית מדהימה למקרה שמשהו בכל זאת השתבש (וזה גם קרה מדי פעם, אחרת מה יהווה בסיס לסיפורי הגבורה סביב הפויק'ה?). אבל האמת היא, שבעולם של הזרקות דלק ומזגנים, של דיפרנציאלים מוגבלי החלקה ומתלים נפרדים, פחדנו שהסיקס יעלם, יימוג אל חשכת הזיכרונות הסניליים של זקני השבט, משמאל לסיפורים על החור בגרוש וליד סיפורי הקרבות של 67'... אבל ה^סיקסים^, כפי שנקראים ה- CJ6 שיוצרו בתע^ר, מסרבים להעלם משבילי הארץ, ההפך! אלו שישנם נראים צעירים יותר משנה לשנה.... החלטנו לאסוף כמה ^סיקסיססטים^ לטיול משותף, בתקווה לגלות את מקור מעין הנעורים המכני הזה.
ראשון להגיע היה הסיקס הכחול של מומי מגתוס עד לא מכבר. בעברו שרות ארוך בכוחות הביטחון. למראהו הדנדש אחראים השנתיים שבילה על הליפט בגתוס, מחכה לזמן פנוי של מומי ואשתו (לה יועד הרכב) בסופי שבוע ובלילות. זמן שהוקדש להחזרתו לימי נעוריו, לזכר ימי נעוריו של בעליו. כל הכפתורים נמצאים במקומם בלוח השעונים כאילו הרגע יצאו מהמפעל ועבודת הפחחות והצביעה משלימה את תחושת המסע בזמן. הרכב משמש כרכב ת^ש במהלך השבוע, וככזה, הוא אינו משופר מדי. בחזית פועם מנוע הבנזין שש בטור, מכוון ומתוחזק למשעי. הצמיגים הינם מהזן הדו שימושי והמוט המיצב במקומו מונח, יוצרים התנהגות כביש סבירה ושקטה ומוגבל למהירויות תת-חוקיות. המתלים מכוונים על הצד הנוקשה, שוב דרישות הכביש, אבל הנסיעה בשטח עדיין נוחה יחסית, יותר מאשר בסופה סטנדרטית, למשל. חוץ מחגורות הביטחון, אין בינך לבין העולם כלום. שתי רצועות מהוות תחליף סמלי לדלת והראות לצדדים לא מופרעת ולו ע^י בדל ברזנט בודד. רכיב הקנבס היחיד הוא הגג, להצללה מינימאלית.
השני להופיע בענן אבק היה זאביק ממוסך אמיגו 4x4 בירושלים, שם הוא מהווה את החצי החשמלי בצוות. גוף שחור מבהיק עטוי מחלפות ברזנט מלאות ושפע אבזור בכל פינה. את החזות המאיימת משלימה כננת סופר ווינץ' מסיבית, שאפילו נראית כאילו עשו בה שימוש. מבט אחד בכחול של מומי והוא חורץ מיד: ^ג'יפ מת^א!^ ומשלים ^אין מצב לנסוע בירושלים עם ג'יפ פתוח באוקטובר^! גם זאביק אוהב את תחושת הפתוח, אבל בחורף הפרקטיקה מאלצת אותו לסגור את הקור בחוץ. הסיקס שלו פונק בעבודת שיפוץ מקיפה. מדובר בעיקר בעבודה עצמית וניצול בוטה של ידידים. אבל גם כאן נשארה המכניקה סטנדרטית למדי לעומת המרכב שנבנה מחדש בעבודת נמלים ופחחים. בצד המכני, זכו המתלים למסג' עדין של הארכה וריכוך. המוט המייצב אמנם נשאר בחזית, אך הוארך ורוכך למען הארכת מהלך המתלה, אותו יוכלו צמיגי הברידג'סטון MTR לנצל כראוי. עיקר גאוותו של זאביק היא על שיפור הארגונומיקה: על ידי שדרוג קבינת הסיקס למשהו שממש נוח לתפעל. כל מתגי השליטה החשובים לנהיגת שטח מרוכזים על מוט ההילוכים: כפתור התנעה (נקודה בעייתית בסיקסים בזמן טיפוס בזוויות חדות), הפעלת מגבים וצופר, כולם שם, במרחק ניד אצבע, גם הכננת מופעלת מאותו ממשק. מעבר למערכות ה^ג'יפאיות^ הרגילות דחוס תא הנהג בשלל מערכות קשר, עבור הפעילות ביחידת הג'יפים המשטרתית בירושלים. אחרון חביב הוא התחום המוזיקלי, שזכה לתשומת לב מדוקדקת מצדו של זאביק. לא מדובר בדיסקוטק נייד אלא במשהו סולידי, ובעיקר עמיד יותר, שמאפשר לזאביק לשלב בין שתי אהבותיו - מוזיקה וטיולים.
שלישי ברשימה הוא צדי, הבעלים של ^רסטה^, עסק לממכר שיפורים ואבזורים לרכבי 4x4. בחור גדול, ראש עטור סבך שיער עבות שהשיבה הוטלה בו. הג'יפ, מרשים לא פחות מרוכבו. את נעוריו בילה הג'יפ בשרות משמר הגבול, ושלדתו מחוזקת עוד מאז. הסרנים זכו גם הם לנגיעות חיזוק קלות, ושאלות לגבי מקום הימצאו של מוט הייצוב מלפנים נענים בשתיקה רועמת ובהייה ממוקדת מאוד בנקודה מרוחקת בשמיים. את מהלך המתלים המשופר מרסנים בולמי ראנצ'ו 5000 ומנצל גם פה סט צמיגי MTR בשרניים. מלפנים כננת וורן 8247 אימתנית. האמת היא, שלא תמיד מומלץ לשדך כננת חזקה כל כך לשלדה המזדקנת של סיקס, אך במקרה של צדי, השלדה המחוזקת תוכל לשאת את כוחות המתיחה ללא סכנת נזק.
גם צדי החזיר את כלי רכבו מתהומות החלודה והריקבון בעבודת נמלים עצמאית. הגוף החדש משוח בצהוב מדברי ועם ברזנט מושפל וחלון מקופל נראה כרכב ספארי שנשלף לרגע ממרחבי המסאי מרה. למרות עיסוקו של צדי כמאבזר רכבי-שטח, לא נראה הכלי כמו תצוגה ניידת. הג'יפ חף מכל צעצוע: כלי עבודה (כולל רתכת ניידת), קצת חלקי חילוף, ערכת קפה ואיזה כיסא או שניים. חובת הגילוי הנאות דורשת מאתנו לחשוף כי באח חורג מדובר, לא ^סיקס^ טהור גזע, אלא ^אייט^, 8CJ ארוך ישבן, אותו מעדיף צדי בזכות מרחב הנשיאה העדיף. הג'יפ של צדי הרשים מייד את כולם באיכותו ואחידותו וצועק תכליתיות מכל בורג. אין שום דבר מיותר ושום דבר לא חסר ומה שיש עשוי למשעי. הכלי מותאם כמו כפפה ליד של בעליו ולטיולים הרגועים להם הוא מיועד.
השינוי עליו הסכימו כולם היה בנושא המושבים: אספיר חצי ספורטיביים אצל זאביק ואלו של צדי הגיעו לארץ בכלל בתוך פיג'ו 306. גם אצל מומי אינם מקוריים.
סביב הקפה מתפתחת שיחת ג'יפאים. מתברר שאצל כולם הסיקס הוא יותר מרכב. כן יש סיבות הגיוניות, אפילו כלכליות, להחזקת סיקס. אבל זה לא העיקר, וזה ברור מכל משפט. המושג ^אופי^ עולה שוב ושוב, סימן ברור וחד משמעי לכך שהסבר לוגי אין כאן. לכל המשתתפים היה פעם סיקס, לחלקם היה תמיד סיקס. הם מכירים כל חלק ויכולים לקיים מרתון דיונים על כל בורג. אבל העיקר, עליו מסכימים כולם, הוא הקצב המיוחד לסיקס. המנוע פועל בתחום שנחשב סרק עבור כל מנוע מודרני, מהירות השיוט בכביש שייכת לעידן אחר והאין חלונות וגג, מחבר את הנוסעים לשטח בצורה ישירה. ^ללכת בלי להתאמץ^ מכנה זאת צדי - הקרקע חולפת מתחתיך וסביבך בקצב רגוע, אתה שומע, רואה ומריח הכל. את הפריחה, את עקבות הלילה שהוטבעו בחול ואת ציוץ הציפורים שמתריעות על הזרים הפולשים לנחלתם. את זה, אומרים כולם, את זה פשוט אי אפשר להחליף.
השטח משלב שבילים משובשים ומגוון עליות ומכשולים. הנחתי את ישבני במושב הנוסע של צדי, והמונחים הערטילאיים משיחת הקפה הופכים למובנים. אין דלת שנטרקת בכבדות ומבדילה את ה^בחוץ^ מה^בפנים^. אין חלונות שימסגרו את הנוף ואין את גלגל^צ שיתנו את מוזיקת הרקע. רק ברבור איטי ושקט של המנוע ורחש הצמיגים הכובשים את החול. אני מכוון את צדי לכאן ולשם, על פני מהמורות וגדודיות וקפיצי העלה בולעים הכל בזלזול, לא טורחים לקפץ או לבעוט. אין ספק, המתלים מכוונים באופן מושלם לקצב הרגוע בו אנו מתנהלים. לבסוף צד את עיני אתגר ראוי. עליה תחוחה עם מדרגת סלע במרכזה, שנושאת סימני מאבקים רבים. אני אוחז בדפנות, מכין עצמי לאלימות הטיפוס... ונאדה. צדי מכוון את החרטום לכיוון העלייה, הג'יפ מותח מתלים ושלדה כדי לשמור על מגע עם הקרקע. המנוע עתיר המומנט כמעט ולא דורש תוספת סל^ד או תנופה כדי לכבוש את העלייה והופ אנחנו למעלה. ללא שמצוץ דרמה או תימרות אבק מהסוג המצופה, מאכזב ומדהים בו זמנית! זאביק מתקל את העלייה שני. המנוע אצלו עדיין לא התאושש מהתעסקות פזיזה בקידום ההצתה, ולא עובד עגול בסל^ד נמוך. המשמעות היא תקיפת המעלה בסל^ד גבוה יותר - קצת יותר אבק, קצת יותר דרמה פוטוגנית וגם זאביק למעלה בניסיון ראשון. שלישי הג'יפ של מומי. ראשית מנסים בעדינות - הג'יפ מגיע למדרגה, גלגל אחד מטפס על הסלע בעוד השני, מוגבל מהלך בשל מוט הייצוב ועטוי בצמיג דו-שימושי, משווע לאחיזה בחלק התחוח. קצת סחרור, קצת אבק ויורדים לניסיון שני - נתיב שונה קמעה, קצת יותר תנופה, קצת יותר אבק... ואותה תוצאה סופית. מבנה השטח לא מאפשר להניח את שני הצמיגים הקדמיים על המדרגה בבת אחת, או לחלופין צבירת תנופה מספיקה למעבר אגרסיבי של המדרגה (מה שבמילא לא היינו עושים, בהיותינו נשמות הגונות החרדות לשלומו של כלי המבחן שהופקד בידינו), כך שגם הניסיון השלישי והרביעי מסתיימים כשהג'יפ עדיין למטה והחבורה נאלצת להודות, שבמתארים מסוימים, נעילה יכולה להיות דבר שימושי, גם בסיקס. הטענה הייתה, עד לשלב זה, שלסיקס שלדה גמישה שמקטינה מאוד את הסיכוי להצלבה ואת הצורך בנעילה. טיעון זה אומנם נכון בפני עצמו, לסיקס יש שילדה גמישה מאוד שתורמת באופן פעיל ומורגש למהלך הגלגל, אבל כמו שנוכחנו ממקור ראשון, זה לא תמיד מספיק. השלדה הגמישה והמהוללת היא אחד הדברים ששונו ביורשת הסיקס בזירה הישראלית - הסופה.
אני מנצל את העצירה לטלפון לעודד, שמבהיר כי הבחור התברבר בסביבה הלא מוכרת ואנו קובעים נקודת איסוף. מבט לכיוון החברה מראה שהם ניצלו את הסחת הדעת, ואת העובדה שהיינו בעמידה למשך יותר משלוש שניות לשליפה חוזרת של ערכת הקפה וחזרה על הריטואל.
עודד מחכה לי בצומת ומבט אחד במפלצת הלבנה מבהיר לי כי כאן מדובר ביוצא מן הכלל. קודם כל, הג'יפ סגור, את זה אפשר לראות עוד כשהג'יפ כבוי. ברגע שהג'יפ מתניע, מתברר ההבדל השני: תשכחו מסטנדרטיות או שיוט עצל על גלי המומנט. אי אפשר לטעות בנהמת 8V בשרנית. הסיבה שעודד נמצא עם הסיקס פשוטה בהרבה לניסוח - קל לשפר ולשנות אותו, ^רכב ניסויים^ כפי שקורא לו בעליו, ובעקבות גחמת גורל מוצלחת אפילו אפשר לגרום לכלי להיות חוקי... השינויים לא נגמרים בהחלפת המנוע. עודד בחר בדרך השניה - הוא שיפר גם את שאר הרכיבים. את הסרנים החליפו יחידות one piece מחושלות ומחוזקות (ויקרות להפליא) שתוכננו במיוחד למרוצי הבאחה. המנוע הוחלף, כאמור, ביחידה 8V 5.7 ליטר שבילתה לפני כן בחרטומה של סוואנה בנזין. מצנן של צ'ירוקי אחראי על קירור האורווה ובוסטר בלמים מחוזק מוודא שהתאוטה תיישר קו עם התאוצה. עודד, חובב רכב מושבע שברשותו כמה וכמה כלים מעוררי ריור, אוהב טיולי מדבר ארוכים ומהירים מתובלים באתגרי עבירות. ב-16 השנים שעברו מאז רכש אותו מחברת החשמל הספיק להתאים את הסיקס בדיוק לטעמו. לזמן ולאהבה מצטרפת במקרה זה גם יכולת, לרשות עודד עומד מפעל שלם לעיבוד מתכת, וכשמצרפים את כל הנ^ל, מקבלים חגיגה אמיתית. רוב האנשים, למשל, היו מסתפקים בהחלפת המנוע. סה^כ מדובר בגרסת המודרנית והמוזרקת של המנוע המותאמת לעבודה בסל^ד גבוה והספקה פחות או יותר כפול משל המקורי. אך לא עודד, הוא עדיין לא היה מרוצה והחליף את סעפת היניקה בסעפת מתכנון ויצור עצמיים שתתאים למערכת הזרקה משופרת. אם לזה קשה להאמין, אזי העובדה שאת הסעפת התקין והתאים יורם אברמוב, המכונאי והשותף לשיגעון, בלילה אחד, דורשת אמונה חזקה במיוחד. יחד עם המנוע, הוחלפה גם תיבת ההילוכים לגיר מחומש הילוכים של סופה. עודד לא אוהב את הטרנספר של הסופה, ובמקרה שלו, הפתרון היה פשוט - כרסום מתאם לטרנספר המקורי של הסיקס. את חלק העבירות במשוואה מכסות נעילות מלאות בשני הצדדים יחד עם רבולברים מיצור עצמי, שנותנים מהלך מתלה אסטרונומי. לטובת השימושיות הותקנו מכלי מים בין המרכב לשלדה ולנוחות דואגים כסאות הידראוליים לנהג ולנוסע. אחרי שכולם גמרו לבחון את המצטרף החדש ולסקור את השינויים העיקריים דורש עודד לדעת היכן אתגרי העבירות שהובטחו לו. בניגוד לאחרים כאן, לעודד יכולת העבירות היא לא אמצעי בדרך לפיסטין יפה נוף, אלא המטרה, או לפחות אחת מהן. להרגעת הדרישה המיידית מופנה עודד לכיוון העלייה שהוזכרה מקודם. זו נכבשת מייד ברעם מנוע ותימרות אבק שלא היו מביישים את נדודי ישראל במדבר.
ממשיכים בתנועה, אני נוהג ב^אייט^, נותן לג'יפ להתקדם לאיטו בשני נמוך. הנתיב לוקח אותנו לתוך ערוצון צר, בין סלעים ובשיפועי צד. אין שום בעיה עם זוויות גחון או גישה, וגם אם משהו כבר נוגע בקרקע, אף אחד לא מתרגש, סה^כ לא מדובר באיזה כלי עירוני עתיר פלסטיקים, אלא בברזל מסיבי. כולם בחוץ, ואני בסיקס הירושלמי. מרגיש קצת קלסטרובופי בתוך כל הברזנט השחור אחרי המרחבים האין סופיים של שני הג'יפים האחרים, אבל השאר דומה. הנוחות, הקצב הרגוע והאופי הטרקטורי של המנוע, למרות בעיות הכיוון. אין ספק שלא מדובר ברכב לנסיעה מהירה. הכח ישנו, אבל ההגה מעורפל וחסר דיוק והשלדה הגמישה לא נוסכת בטחון. חייבים לשנות את הראש ואת הקצב ולרגע נראה לי שהבנתי את הקטע. הסיקס פשוט תולש אותך מקצב החיים ההיסטרי של שנות האלפיים, מהלחץ וקוצר הרוח. הוא מכריח אותך להאט את הדופק ולזרום אתו, לא פחות ביעילות משיעור יוגה טוב.
לקינוח, אני מצטרף לסיבוב במוטציה של עודד. טורק את הדלת אחרי, מתמסר למזגן. דוושת התאוצה נמחצת ועמה האישונים שלי... הג'יפ הזה לא משחק בבריכה של הרדודים. יש כוח, יש תגובה ויש הרבה אורך נשימה. כיסאות הידראוליים הם אולי דבר נוח בטירוף, ופריט חובה לכל ג'יפאי עם בעיות גב. יכול להיות שהם רק דורשים קצת הסתגלות, כמו שטוען עודד, עבורי הנדנוד שלהם מפריע לשלוט ברכב. אישית, הייתי מוכן לוותר על קצת נוחות בשביל קשר ישיר יותר. כך או כך, אין ספק שנושא הטיולים המהירים כוסה בצורה משכנעת. גם הצ'ק שרושם המפרט בנושא עבירות מכוסה בצורה מרשימה. ^צלב על^ מוכרז על עליה תלולה וחפורה היטב מניסיונות טיפוס קודמים - האתגר המקומי. בסחיטת מצערת היא נכבשת ללא היסוס לקול תשואות המקומיים. אין ספק שמבחינת יכולת נטו, זהו הכלי המרשים ביותר במפגש שלנו.
החבורה נעצרת בחורשה קטנה לקפה אחרון. בארבעת האנשים הללו מרוכזות כמעט כל הסיבות לבעלות על סיקס: עלות הרכישה הנמוכה כמו גם עלות האחזקה. הנוסטלגיה, אהבת הפשטות והחיבור הבלתי אמצעי לטבע. האופי הרגוע ואפשרויות השיפור האין סופיות. חוט השני המחבר את כל הסיבות הללו, חלקן סותרות למראית עין, הוא השונות. בריחה מהזרם המרכזי. לוגית, לפי דת ה^יצחק לוי^ של שוק הרכב הישראלי, אין לסיקס מקום בישראל של 2006. איש הלנטיס והפאג'רו יראה בו רק את האין מזגן והאוטומט. את המתגים הפרימיטיביים ודיפון הברזל החשוף. את האבק בפנים בשטח ורעש הרוח על הכביש המהיר. אבל אולי, אם ייתן סיכוי ויתיישב לטיול קצר במושב הנוסע, יצליח להבין את בליל המילים שבעמודים הקודמים. אולי ישתכנע גם הוא לנטוש לרגע את אוטוסטרדת החיים ולקחת את הכביש הצדדי. כי הסיקס הוא בעצם מהות הג'יפאות, אותה מהות שההבטחה לה מצליחה למכור מאות אלפי כלי רכב כל שנה, כלים שבאופן אירוני הולכים ונוטשים את המהות הזו - להיות שונה, חופשי, לא מוגבל ע^י ה^מקובל^ שקבעו קודמיך. מהות ששומרת ניצוץ מהפראי, מהעידן בו האדם היה חלק מהטבע, ולא אדונו המזלזל. אני מאמין שלא במקרה היה זה אחד המפגשים הקלים ביותר לתאום והרמה בתולדות אוטושטח. לא הייתה בעיה לתאם תאריך ואף אחד לא דפק ברז. אף אחד לא הראה סימני קוצר רוח כשהיום התארך מעבר למתוכנן או כשמישהו איחר. השיחה קלחה ומחמאות ניתנו בכנות וללא החמצת פנים. אני מאמין שפשוט זהו האופי של אנשי הסיקס, נשארת רק השאלה מה קדם למה: האופי לרכישת הסיקס או הסיקס לאופי. בכל מקרה, נראה שמדובר בתהליך מתבדר, וטוב שכך.
