לאחר יישום הלדים לתאורת הרכב, נפתח צוהר למימוש יתרונותיהם לכל היקף המכונית. העובדה שללדים אין תיל להט הרגיש לזעזועים, בפרט בטמפרטורות העבודה הגבוהות שלו, מאפשרת יישום פשוט לכאורה, תוך ניצול עוצמת ההארה ואורך החיים, למול צריכת הזרם הנמוכה.
התאורה האחורית במכוניות החלה להשתנות רק בשנים האחרונות, לאחר עשורים שלמים בהם השינויים היו קוסמטיים בלבד. עיצוב הפנסים האחוריים היה כר נרחב למעצבים, שכן ההשפעות האווירודינמיות שלהם היו פחותות משל אלו הקדמיים, לכן ראינו לאורך השנים עיצובים מעניינים, מוזרים, אקסטרווגנטיים ועוד. החל מפנסים עגולים קטנים המשולבים במעין כנפיים, ועד משטחי תאורה לכל רוחב המכונית, שני עיצובים שאפיינו בעיקר מכוניות אמריקאיות, כשדווקא באירופה וביפן לא הוקדשה תשומת לב יתרה לפנסים אלה. מבנם היה בסיסי ביותר: נורות להט עם רפלקטורים, מכוסות בבקליט צבעונית באדום ובכתום. ואגב בקליט - אותו חומר שכולנו יודעים להגיד את שמו לסוחר החלפים כשאנו רוצים להחליף כיסוי פנס איתות שבור, הוא אחד החומרים הפלסטיים הראשונים שהומצאו בתחילת המאה ה-20, והיה החומר התרמוסֵטִי הראשון. חומר תרמוסטי הוא חומר המתרכך בחימום ראשוני, מתקשה לאחר עיצובו בחימום שני, ונשאר כזה. חומר תרמוסטי אינו ניתן למיחזור, שכן חימום נוסף לא יתיך אותו אלא ישרוף אותו. הבקליט, שהומצא על ידי כימאי בלגי בשם לאו הנדריק בקלנד ונקרא על שמו, הפך להיות חומר גלם מצוין - תכונות פלסטיות, לא דליק, חזק וקל לעיצוב.
עד לאחרונה נבדלו הפנסים האמריקאים מהשאר בהתעקשות (השמרנית, יש לומר) של מתכנניהם לדבוק בתצורת ה^כל-אדום^. פנסי האיתות האחוריים היו בעצם פנסי הבלימה האדומים. כאשר לחצת על דוושת הבֶּלֶם (כן - כך יש לומר!) תוך הפעלת מנוף האיתות, אור הבלם מנגד לכיוון הפניה היה מאיר קבוע, בעוד שאור הבלם לכיוון הפניה היה מהבהב. באירופה וביפן מזמן, ובעצם - די מתחילת הדרך, הפרידו בין הפונקציות הללו, כשפנסי האיתות הבהבו בכתום. עד היום, התקנה האמריקאית מאפשרת שתי אופציות אלה. יחסית להיסטוריית המכונית, פנסי האיתות שנתפשים ככה-חיוניים, הוכנסו על ידי ביואיק רק ב-1939. אלה היו משולבים במערך בעל חמש תצוגות: אור אחורי, אור בלם אדום, עליו היה כתוב STOP, אור כתום לסימון האטה (מחוכם, לא?) ושני חיצים אדומים הפונים לצדדים. באופן פשטני, פנסי האיתות הם בעצם נורות הפועלות באמצעות קבל, זה המכונה במקומותינו ^אוטומט^. לקבל יש תכונה לפיה הוא מסוגל להיטען בזרם עד קיבול מסוים, ואז הוא נפרק. רמת הפריקה שלו תלויה בצריכת הזרם על ידי הנורות המחוברות אליו. לפיכך, כאשר מוסט מנוף האיתות, מתחיל תהליך מחזורי של טעינת הקבל ופריקתו. כאשר אחת מנורות האיתות החיצוניות שרופה, קצב ההבהוב עולה, שכן הקבל לא נפרק עד תומו, ואז תהליך טעינתו קצר יותר. חשוב לדעת זאת, כיוון שזוהי הדרך היחידה לדעת מתוך הרכב כי אחת מנורות האיתות נשרפה. על אף שלכאורה מדובר במנגנון פשוט, גם בייצורו עלולים להיות כשלים. רק לפני חצי שנה קראה GM לתיקון 300 אלף טנדרים ורכב כבישטח (שברולט טרייל-בלייזר מ-2003 ו-2004, GMC אנווֹי, איסוזו אסנדר, אולדסמוביל בראוודה וביואיק רייניאר), עקב תקלה שגרמה לכך שבעת הפעלת מנוף האיתות כל פנסי האיתות ברכב פעלו, כאילו מדובר במצב מצוקה.
בלימה מוארת
פנסי הבלימה היו אחת ההמצאות הבטיחותיות החשובות ביותר. לכל אדם קשה להעריך הפרשי מהירויות כאשר הוא נמצא בקו התנועה. קל לנו יותר להעריך הפרשי מהירות כאשר אנו עומדים מהצד, אלא שבנוסענו במכונית אנו שותפים לתנועה. אשר על כן הוצבו מאחורי המכונית כבר בתחילת המאה ה-20, פנסים שהעידו על מגמת ההאטה של המכונית. אלה הופעלו באמצעות מפסק שהיה נלחץ על ידי דוושת הבלם. מנגנון זה לא השתנה עד היום, אף כי נעשו בו שיפורים. הבעיה העיקרית הייתה כי לרוב הנהגים נטייה לשמור מרחק קטן מדי מהרכב שלפניהם. כאשר הנהג כולו מרוכז רק בנהיגה, מה שלא תמיד נכון, זמן התגובה מתקצר ובתוספת מצב הבלמים, הכביש והרטיבות, תאונת חזית-אחור עלולה להיות בלתי-נמנעת. ב-1989 רשמה חברה ישראלית פטנט שנקרא בעברית ^מקדימור^ (איזה שם יפה, ובעברית תקנית, לשם שינוי!), ובאנגלית ABW- Advanced Brakelight Warning. מהות הפטנט היתה להוסיף לנהג מאחור עוד כרבע שניה של התרעה על בלימת חירום ברכב שלפניו. זמן זה הושג על ידי הצמדת מנגנון מפסק מבוסס תאוצה לדוושת הדלק. בבלימת חירום, עוזב הנהג את דוושת הדלק באופן מהיר מאד היוצר תאוצה במפסק. זה סוגר את מעגל הדלקת אורות הבלם עוד בטרם נגעה רגלו של הנהג בדוושת הבלם. כאשר ההרפייה מדוושת הדלק היא הדרגתית, כבבלימה או האטה רגילות, האור לא יידלק. הפטנט אומץ על ידי כל יצרני הרכב, וכמעט כל הדגמים בשוק מוצעים כיום עם מערכת זו. אגב, משרד התחבורה ערך מחקר בנושא, ולא גילה יעילות מספקת (לדבריו), על מנת לחייב התקנת המקדימור בכל כלי הרכב...
אלא שפנסי הבלימה ממוקמים ברכב על פי תפישת המעצבים ולא על פי קריטריונים של בטיחות, לכן נדרש שינוי. עד כמה שיישמע הדבר מוזר, תחילת השינוי הייתה בניסוי שערך פסיכולוג אמריקאי, ג'ון וואוודסקי, שהמציא אביזר תאורה קטן אותו חיבר למערכת אורות הבלם, והניחו על המדף האחורי במכוניות. המחשבה מאחורי המצאה זו הייתה כי יצירת משולש אורות אדומים תהיה בולטת לאין ערוך מאשר השניים התחתונים בלבד, גם משום שמשולש נתפש כצורת אזהרה, וגם משום שהאור השלישי נמצא מול עיני הנהג ולא מתחת לקו הראייה שלו. בניסוי שערך על 343 מוניות בסן פרנסיסקו, כש-160 מוניות נוספות משמשות כקבוצת ביקורת, ללא פנסים אלה היה מספר התאונות של פגיעה מאחור, בהן היו מעורבות המוניות המותקנות, נמוך ב-61 אחוזים מאלה בהן לא הותקן הפנס. הרשות הלאומית האמריקאית לבטיחות בדרכים (NHTSA) הובילה ניסוי גדול יותר בשמונה מדינות. שם אמנם הייתה הירידה מתונה יותר, אך עדיין, מאז ספטמבר 1985, מועד בו חויבו כל המכוניות הנמכרות בארה^ב באור בלם שלישי, כשטנדרים ורכבי כבישטח חויבו בכך רק מ-1994, המשמעות הייתה פחות 200 אלף תאונות חזית-אחור בשנה, שמשמען פחות 60 אלף נפגעים ופחות 600 מיליון דולר בשנה נזקים. וכפי שהאמריקאים יודעים לחשב, על כל דולר המוצא על ייצור והתקנת אור בלם שלישי, נחסכים 3.18 דולר... היום אין מכונית שאינה מיוצרת עם אור בלם שלישי, כשב-40 אחוזים מהמכוניות האירופאיות וברבע מאלה האמריקאיות מדובר בנורות לד. אלא שרוב נורות התאורה האחורית, הבלימה והנסיעה לאחור הן עדיין נורות להט. נורות אלה תוחלפנה על ידי לדים, ללא מעבר ביניים להלוגן, כפי שהיה בפנסים הקדמיים. נורות להט אלה, חלקן בעלות תיל אחד, המשמש לתאורה מסוג אחד, וחלקן בעלות שני תיילים: האחד לתאורת לילה רגילה והשני לאור הבלם. הצבע האדום נובע מהבקליט ופיזור האור מוטל על מנסרות (פריזמות) בבקליט. מנסרות אלה מפזרות את האור בצורה אחידה. כיום הנורות צבעוניות בצבע המתאים, על מנת לאפשר שימוש בפלסטיק שקוף לחלוטין לצרכי עיצוב (כמו במאזדה 3 ו-6, כדוגמאות). לאחר המעבר ללדים, הצבע ייקבע על ידי הלד עצמו, ללא צורך בנורות צבעוניות או בקליט אדומה/כתומה.
כפי שצויין
בכתבה הקודמת, ללדים יתרונות רבים, אלא שבאור בלם היתרון גדל עוד יותר: זמן התגובה של נורת להט, עד להגעתה למלוא עוצמתה, עומד על כשתי עשיריות השניה, בעוד שלד מגיע לשיא עוצמת תאורתו באלפית שניה. לעתים זה ההבדל בין תאונה למניעתה.
חשיבות פנסי האיתות והבלימה גבוהה דיה, על מנת שכל בעל רכב ונהג יקפיד לבדוק את אורותיו אחת לשבוע. מי שחונה בניצב לקיר יכול לבדוק את אורות הבלם, האיתות והרברס על הקיר, אך מומלץ תמיד להיעזר במישהו נוסף. זכרו כי תירוץ של ^כשהתחלתי את הנסיעה כל האורות דלקו^ אינו תופס מול השוטר. אבל אם תחזיקו נורות רזרביות במכונית, לכל סוגי התאורות (ונא לבדוק זאת!), תוכלו להימנע מדו^ח, וחשוב יותר - מתאורה לא מושלמת ללילה. נהגים רבים (מדי) נוסעים כשמערכת התאורה הלילית שלהם ^נכה^, בלי לשים לב או מתוך תקווה לא להיתפס עד הבית/מוסך. וזכרו שהסימן הראשון לתקלה במערכת האיתות, כשאתם בתוך המכונית, הינו קצב הבהוב גבוה.
מהנדסים רבים, כמו גם מפתחי פטנטים, עובדים ימים כלילות לשיפור מערכת תאורת הבלימה של המכונית. הבעיה העיקרית היא חוסר היכולת של הנהג העוקב לדעת באיזו עוצמה לוחץ הנהג שלפניו על דוושת הבלם, על מנת להגיב נכון ובזמן.
לכאורה הפתרון פשוט, אך רק כעת, לאחר שתאורת הלדים כובשת לה מקום, הפתרונות יוכלו גם להתממש. דוגמא לכך היא התקנת מערך לדים: ככל שעוצמת הלחיצה על דוושת הבלם תהיה גבוהה יותר, כך יידלקו יותר לדים ובעוצמה גבוהה יותר, כך שהנהג העוקב לא יוכל שלא לשים לכך לב. פתרון אחר הוא הבהוב של אורות הבלם כאשר הלחיצה נעשית אימתנית. הבהוב כזה, כבר הוכח במחקרי הנדסת אנוש, מושך את העין הרבה יותר מאשר אור קבוע.
גם כשהרכב עומד בחשיכה הוא מהווה סכנה לתנועה. אשר על כן, כבר משנים ראשונות מצוידים אחורי המכוניות במחזירי אור. מחזירים אלה הינם מנסרות, המתוכננות להחזיר את האור בדיוק לעבר מקורו. בתחילת הדרך היו אלה מחזירי אור קטנים ועגולים, שהצבתם ולו בזוית מעט שונה מהנדרש הייתה מבטלת את יעילותם לחלוטין. גם כיסויים באבק, בוץ או לחות היה פוגע ביעילותם קשות. כיום מחזירי האור במכונית מכסים לעיתים כמעט את כל הפנס האחורי, בלא לפגוע בתפקוד האורות השונים. גם לוחיות הזיהוי הזוהרות המותקנות במכוניות היום, מקטינות את הסיכון בהתנגשות לילית ברכב חונה. בזמנו, ^אוטו^ נאבק בתקנה המיותרת להדביק פסים זוהרים באדום-לבן, כחלק מכשירותו הטכנית של הרכב לעבור טסט. הפטנט הישראלי-בלעדי נראה מיותר לאור התפתחות מחזירי האור והלוחיות הזוהרות (ומעשיר את קופתו של מישהו...), עד שבסוף התהליך הוחלטה החלטה (שרירותית) כי רק רכב לפני שנת 96' יחויב בפסים כאלה. למה דווקא 96'? מדוע לא לקבוע מהם הדגמים המחויבים? ככה! התשובה שקיבלתי הייתה כי ^צריך להתחיל ממתי שהוא, לא?^. לך תבנה מדינה...
