הכתבה פורסמה במגזין אוטו בגיליון 233. אחרי שלימדנו אתכם איך
לקנות מכונית משומשת, אנחנו מפרטים על דגמים ספציפיים במדור יד שניה. העירונית החביבה של דייהטסו הוצגה בתערוכת ז'נבה 98' ונמכרה אצלנו כמודל 99', עד להחלפתה בשנת 06'. דייהטסו, הנמצאת בשליטת טויוטה, יועדה על ידי חברת האם להתמקד ולהתמקצע אך ורק במכוניות קטנות, לאחר שקנתה לה שם כיצרנית של עירוניות חכמות ושימושיות, המציגות אמינות גבוהה ועלויות אחזקה נמוכות. יצאנו לבדוק אם אכן כך המצב גם עם הקטנה היחידה שהם עדיין משווקים במחוזותינו, לאחר הפסקת ייצור השרייד. התוצאות לפניכם.
היסטוריה הסיריון הגיעה אלינו כאמור בסוף 98' כמודל 99', ונמכרה עם מנוע בן ליטר אחד (שלושה צילינדרים) ושתי תיבות - ידנית 5 הילוכים ואוטומטית 4 הילוכים. היא נמכרה בשתי רמות גימור: CL, שכללה זוג כריות אוויר ומראות חשמליות; ו- CX שהוסיפה ריפוד מושבים עדיף, 4 חלונות חשמל, מד סל^ד, נעילה מרכזית וכוונון גובה לחגורות הבטיחות. חיצונית מובדלת הגרסה המאובזרת בהמשך פס הניקל מפגוש המכונית לאורך דלתותיה עד להיעלמותו במרכז הדלת האחורית. נוספים לכך וחשובים יותר הם הצמיגים הרחבים – 165/65-14 (לעומת 145/80-13 ב-CL) אשר מוסיפים לאחיזת הכביש. בשנת 01' נוסף להיצע המקומי מנוע 1.3 ל' שייצר הספק גבוה במיוחד של 102 כ^ס (בעזרת תזמון שסתומים משתנה) ושודך אך ורק לתיבה אוטומטית בת ארבעה הילוכים וגימיק - תפעול מההגה. רמת הגימור של הגרסה החזקה נקראת CZ ומלבד מה שקיים ב- CX היא כוללת פנסי ערפל, פסי קישוט, חצאיות צד ושיפורים לפלסטיקה בתא הנוסעים. בסוף 02' עברה הסיריון מתיחת פנים עיצובית, שרוב היחידות ממנה הגיעו אלינו ממודל 03' והלאה. השדרוג כלל שינוי מקיף לחלקה הקדמי של המכונית: פנסים אליפטיים, גריל גדול ומעוגל, פגושים חדשים עם פנסי ערפל מובנים, ובעיקר - הרבה מאוד כרום. בפנים זכו הנוסעים לסביבת ישיבה נעימה בהרבה, עם עיצוב חדש לחלוטין ושימוש בחומרים עדיפים וצבעים מגוונים יותר. לאחר מתיחת הפנים הופסק ייבואה הסדיר של ה-1.0 ל' הידנית.
נהיגה יצאנו לבדוק כיצד סיריון משומשת מבצעת את מטלות הנהיגה. האקזמפלר שקיבלנו מהיבואן היה ממודל 03' שצויד במנוע 1.3 ל' ועבר כ-70,000 ק^מ. גם במבט עכשווי העיצוב החיצוני איננו מיושן למראה, אך הוא מצועצע ומבולגן למדי. העיצוב הפנימי נעים הרבה יותר בדגמים שלאחר מתיחת הפנים והחומרים ואיכות ההרכבה עדיפים משמעותית. ברכב המבחן לא נרשמו רעשי פלסטיקה בזמן הנסיעה, וזה בהחלט מרשים בקילומטראז' כזה. המושבים נוחים למדי והנדסת האנוש טובה (מלבד ההגה שאינו מתכוונן כלל והמושב שאינו מתכוונן לגובה). המרווח מאחור סביר, כאשר לגבוהים יהיה פחות נוח באזור הרגליים. אפשרויות האחסון לא רבות, אך תא המטען מספק נפח הטענה יעיל והגישה אליו נוחה (הוא גם נפתח באמצעות מנוף מתא הנוסעים). המנוע מספק את הסחורה גם בסל^ד בינוני אם כי שיא כוחו מגיע רק בסל^ד גבוה מאוד (שיא הספק ב-7000), ולא בצורה נעימה לאוזן. הגיר האוטומטי עובד בצורה חלקה וזריזה, אך יחסי העברה ארוכים מאוד, פוגעים בתאוצות הביניים ודורשים קיק-דאון ברוב מצבי ההאצה או העקיפה. מתגי העברת ההילוכים על ההגה אינם נוחים ופעולתם מתאפשרת רק בלחיצת כפתור הנמצא משמאל להגה. לחיצה על כפתור זה מבטלת את העברת ההילוכים האוטומטית, ובכך מסרבלת את השימוש בגימיק המיותר הזה. למרות הנתונים המרשימים, אל תתנו למנוע לבלבל אתכם - הסיריון איננה מכוונת להנאה מנהיגה. האחיזה אמנם סבירה אך המכונית רכה ומתנדנדת תחת לחץ. ההגה חסר תקשורת והוא איטי מאוד ובעל שטח מת גדול במרכזו, מה שיכול להפריע גם לתמרונים בתוך העיר. עם זאת, פעולה הבלמים טובה מאוד. מנוע ה-1.0 ל' חלש משמעותית ובצירוף עם תיבה אוטומטית ביצועיו מספקים לתנועה עירונית בלבד. אולם הוא נעים וחסכוני יותר ועם תיבה ידנית מהווה אופציה זולה וכדאית לא פחות. נוחות הנסיעה העירונית סבירה על מהמורות קטנות, אך המכונית הקטנה משמיעה קולות מחאה ממתליה ומטלטלת את נוסעיה במהמורות גדולות. מחוץ לעיר רכותה הבסיסית של המכונית באה לידי ביטוי, אך היא איננה חובטת בנוסעים ברוב המקרים. ב-100 קמ^ש המנוע מסתובב ב-2500 סל^ד עצלים הדורשים קיק-דאון לשלישי בכל האצה. גם רעשי הרוח מתחילים להפריע במהירות כזו, ורומזים כי הסיריון הקטנה מסתדרת הרבה יותר טוב בעיר.
עלויות כתבת יד שנייה איננה שלמה ללא בדיקת אמינות ועלויות שוטפות כמובן, אך זו של הסיריון כמעט ונאלצה להסתדר בלעדיה. סקירת המוסכים וציי הרכב פשוט העלתה כי המכונית נאמנה למוצאה וכמעט לא מגלה מחלות או תקלות סדרתיות. מנוע ה-1.0 ל' דורש טיפול קפדני מכיוון שהוא מתאמץ יותר, והתיבה האוטומטית המשודכת אליו מפתחת לעיתים בעיות בהעברה להילוך אחורי, מה שיכול לגרור החלפה יקרה של התיבה כולה. דגם ה-1.3 ל' נחשב אמין ביותר. מחירי הטיפולים זולים מאוד וכך גם מחירי רוב החלפים, כאשר הגרסה החלשה נהנית ממחירי חלפים זולים יותר (למשל, מצנן ובולמי זעזועים). רפידות הבלם המקוריות מעט יקרות, אך ניתן למצוא רפידות חליפיות שאינן פחות יעילות, בעלות נמוכה משמעותית. מחירי הביטוח והטסט השנתי זולים כראוי למכונית קטנה ומרווח הטיפולים הוא 15,000 קילומטרים. מחירי השוק זולים למדי אף הם, במיוחד במודלים הישנים יותר, הנסחרים בין 20 ל-40 אלף ש''ח*, תלוי בשנתון. הגרסה האוטומטית יקרה לרוב בכ-5000 שקלים מאחותה הידנית. דגם ה-1.3 ל' מתחיל מכ-45 אלף שקלים* לשנת 01' ועד כ-80 אלף שקלים* למודל 05'. אקזמפלרים רבים נמכרו לחברות השכרה (בעיקר 1.0 ל' ידניות) ומחיריהם נמוכים אפילו יותר, אך הם גם מצריכים עין חשדנית ובדיקה קפדנית.
סיכום הסיריון התגלתה כהפתעה טובה מבחינת איכות ותמורה. גרסת ה-1.0 ל' הידנית תהווה אלטרנטיבה ראויה לאירופאיות הקטנות מבחינת עלויות קנייה ואחזקה, גם אם לא מבחינת הנהיגה עצמה. עם תיבה אוטומטית היא מומלצת פחות עקב אמינות נמוכה יותר של התיבה וביצועים נחותים. מומלץ לתור אחר רמת הגימור הגבוהה (CX), שכן מחירה בשוק כמעט וזהה לזה של הגרסה הפשוטה והיא מציעה איכות חיים עדיפה. גרסת ה-1.3 ל' מומלצת אף יותר ועלויות האחזקה שלה אינן גבוהות משמעותית. הדגמים שלאחר מתיחת הפנים (סוף 2002 והלאה) מציעים איכות חיים גבוהה יותר אך מחירם גבוה מ-50 אלף שקלים. הסיריון היא אופציה יפנית בסיסית, אשר איננה מתיימרת להתמודד בהיבט הנהיגה עם מתחרותיה האירופאיות, אך היא זולה לאחזקה ומהווה אלטרנטיבה טובה לרוב היפניות והקוריאניות העירוניות מאותה התקופה. *המחירים נכונים ליום פרסום הכתבה במגזין.
