תרשמו לפניכם בבקשה את התאריך 10/6/06. יתכן והוא יהפוך לתאריך היסטורי, היום בו החלה מדינת ישראל את החזרה למסלול השפיות בספורט המוטורי. אלא שהיום הזה יזדקק ללא מעט עזרה מגברת נוסטלגיה, כי כמו כל פרי ביכורים הוא סבל מלא מעט תקלות ופגמים.
התכנון הראשוני דיבר על קטע דירוג קצר בשטח מגודר ובעקבותיו זינוק למקצה באורך 12.5 ק^מ בשבילי העמק, עם דובדבן אמיתי בדמות הופעת אורח של פטר סולברג, נהג קבוצת ה-WRC של סובארו. הסדק הראשון בחלום הוורוד היתה הודעתו של סולברג כי לא יגיע לארץ. יומיים לפני המרוץ הפך הסדק לשבר מבנה של ממש, כאשר הודיעה המשטרה כי היא אינה מאשרת תחרות במקצה השבילים, מה שהותיר את המשתתפים, והקהל, עם קטע הדירוג בלבד. מארגני התחרות – מועדון מרוצי ישראל – ונותני החסות – סובארו ואיתוראן – החליטו לא לוותר ולהסתפק במה שעוד אפשר להוציא אל הפועל. כך קיבלנו את האירוע המוטורי הישראלי הראשון מזה עשרים שנה (כמעט), בו מותר לקרוא למתחרים ^מתחרים^ מבלי לחשוש.
בשדות שליד תל עדשים הכינו המארגנים קטע דירוג קצר ומפותל מאוד ליד סוללת עפר גבוהה שתפקדה כטריבונה לקהל. שטח המסלול והפיטס גודר היטב ונמנעה פלישת הקהל לאזורים לא-לו, בעיה מוכרת מארועים דומים בעבר. את הפיטס אכלסו 36 צוותים בערב רב של מכוניות, החל בסופרמיני צנועות ממדים והספק וכלה ברפליקות ראלי ורכבי שטח מבניה עצמית. גם הצוותים הראו חוסר אחידות מרנין – את הסרבלים מילאו צעירים ומבוגרים, וגם לא מעט נשים. נציגות נרשמה גם למגזר הערבי בדמות הצוות של פאדי וחוסאם באימפרזה הצהובה, שגם דאגו להביא צוות מעודדים נלהב שעודד בקולניות והתלהבות – כן ירבו.
בשל תכתיבי המשטרה הוגדרה התחרות כתחרות מול השעון, כאשר כל צוות מוזנק בנפרד. יתכן ואכן מדובר בתרומה לבטיחות, אבל אין ספק כי מדובר בצורת מרוץ מעניינת הרבה פחות מאשר מרוץ בצמדים, למשל. התכנון כלל שלושה מקצים, כאשר בכל אחד מהם מבוצעות שתי הקפות ונהג אחד נמצא על המסלול בכל רגע נתון. אולם לאחר ביצוע כחצי מהמקצה הראשון התברר כי שיטה זו איטית מדי והוגדר נוהל חדש – כל נהג מבצע רק הקפה אחת והנהג הבא מוזנק כעבור דקה, כאשר הנהג הראשון נמצא בערך באמצע ההקפה. שיטה זו שילבה היטב בין דרישות הבטיחות ואילוצי הזמן, עם בונוס של שיפור ה^אקשן^ ורצף האירועים עבור הקהל. חבל רק שהגיעו לנוסחה המנצחת במהלך המרוץ ולא לפניו. עוד נקודה שתדרוש שיפור לקראת האירוע הבא (אם וכאשר) היא אופי המסלול. כאמור, עוצב המסלול באחד משדות העמק. בשלב זה של הקיץ האדמה שם יבשה מאוד ומתפוררת בקלות. התוצאה היתה מסלול בעל אחיזה נמוכה מאוד שהקשה מאוד על רכבי קבוצת S כבר מההתחלה. בנוסף התמלאו הפניות במהירות ב^קוליסים^ עמוקים שהפריעו מאוד לנהיגה, גרמו נזקים לכלי הרכב (בעיקר פריקות צמיגים, אבל גם מתלה שבור אחד, לפחות, נרשם) ואף להתהפכות של אחד מכלי הרכב.
בקטגוריה S, למכוניות בנפח עד 1,600 סמ^ק, ניצח אהוד פוביצר, בסובארו 1,600 מודל 81. נכון, עצם ההשתתפות של רכב כזה במרוץ ראלי מצדיקה הרמת גבה או שתיים, אבל על המסלול האמור עמדה לזכותו העובדה כי הוא היחיד בקטגוריה שהיה מצוייד בהנעה כפולה. בעוד מנועי עדר הפיז'ו והסיטרואנים צווחים ומתנגשים במנתק ההצתה בניסיון לצבור מהירות על הקרקע הטחונה, פמפם לו מנוע הסובארו בנחת והעביר ללא בעיות את ההספק, הצנוע, לקרקע...
קטגוריה N, למכוניות בעלות מנוע בנפח 2.0 ל', הורכבה בלעדית מרפליקות הראלי של סובארו ומיצובישי, החל באיוו 2 עתיקה ואמפרזה GT וכלה במכוניות משנת המודל האחרונה. כאן גם ניתן היה לפגוש בלא מעט שמות מוכרים – רמי שוכטוביץ', ג'וני ווסטברג, יובל מלמד ועוד – שצברו ניסיון במרוצים דומים בחו^ל. המכוניות החזקות (והמתאימות) יותר הניבו זמנים משופרים לעומת הקטגוריה הזוטרה ובעיקר תצוגה מרהיבה לקהל.
גם בקטגורית רכבי השטח (ובקטגוריה האחות ^אב טיפוס^) היה אפשר לפגוש לא מעט שמות מוכרים, ובעצם כמעט את כולם – עידו כהן, שי שמעוני, שבט אוטוויק, גיל יצחקי, משפחת סגל, אביב קדשאי ועוד. בעולם הגדול אומנם נדיר למצוא עירוב כזה של מכוניות ראלי ורכבי שטח על מסלול אחד, אבל בתנאים המיוחדים שלנו זה הגיוני, ואפילו מתבקש. למרות הנתונים הדינמיים הנחותים מול רפליקות הראלי, נתנו אנשי השטח הצגה טובה, עתירת היגויי יתר ואבק, אולם במקצים המאוחרים יותר סבלו שוב ושוב מפריקות צמיג בשל הקוליסים העמוקים.
למרות הבעיות הרבות אפשר, וצריך, לחזק את ידי המארגנים ולסמן V עבה בספר ההיסטוריה. ההשקעה הכבירה מצד המארגנים והתומכים היתה ניכרת לעין הן בהכנה והן בביצוע. הענות המתחרים היתה מכובדת ביותר וגם הם השקיעו את כל מה שהיה להם, למרות הקיצוץ במסלול. נראה היה כי גם הקהל היה מרוצה מהתוצאה הסופית ולמרות השמש הקופחת לא נטשו הצופים את הטריבונה עד לסיום האירוע.
רק שאלה אחת נשארת פתוחה – מדוע בעצם הוכתרה המשטרה כאחראית על הבטיחות באירוע שכזה (ואולי מישהו שם לא מבדיל בין ^אבטחה^ ל^בטיחות^?). ואם כבר מינו את המשטרה, האם מישהו חשב איזו הכשרה יש לקציניה לשמש בתפקיד כזה? מעניין אם במשטרה מתכננים לשלוח נציגים לקורסים המיוחדים להכשרת בקרי בטיחות למרוצים שעורך ה-FIA. או שכמיטב המסרות מעדיפים ללמוד לבד, מניסיון כואב, את מה שכבר יודעים בעולם.
קטגוריה N
1. רמי שוכטביץ – מיצובישי לאנסר אבולושין
2. ג`וני וסטברג – מיצובישי לאנסר אבולושין
3. אלי אלבז – סובארו אימפרזה
קטגוריה S
1. אהוד פוביצר – סובארו האצ'בק
2. ניר ברונשטיין – פג`ו 205
3. עידן זהבי – פג`ו 205
קטגוריה T1
1. איציק בריל – מיצובישי פאג`רו
2. שי שמעוני – מיצובישי פאג`רו
3. תומר שטרק – מיצובישי פאג`רו
קטגוריה T2
1. עידו כהן – מיצובישי פאג`רו
2. אלון אסולין – מיצובישי פאג`רו
3. איציק אסולין – מיצובישי מגנום
אב-טיפוס
1. אביב קדשאי
2. הילל סגל
