יום שבת בבוקר. מזג האוויר העיף, כנראה, מבט בלוח השנה והחליט להתנהג בהתאם לתאריך – הכל אפור ורטוב. כבישי האזור, שבד^כ מנוקדים בשבת בבוקר בעשרות רוכבי אופניים בביגוד צבעוני כמעט ונטושים. כמעט, כי כמה משוגעים בכל זאת מדוושים בין הטיפות. אבל איזו זכות יש לי לפקפק בשפיותם? הרי גם אני בחוץ... ולא רק אני – יותר משלושים צוותים התייצבו על קו הזינוק לעונת 2006-2007 של ליגת הקרוס קאנטרי, צמאים לאתגרים אחרי חודשים ארוכים של בטלה מאונס. מזג האוויר האביבי והיבש של החודש האחרון גרם למיקי יוחאי לתכנן מסלול סלעי המתפתל בגבעות הטרשיות של אזור ראש-העין ואלעד, עם מעברי תעלה מזדמנים בתעלות הניקוז של אזור השפלה. אלא שהגשם טרף את הקלפים והפך מסלול קשה לכמעט בלתי אפשרי. כמה קשה? מכ-20 צוותי אדוונצ'ר שזינקו מיער חורשים, רק ארבעה הצליחו לסיים את המסלול כולו בזמן המוגדר. וכזכור, מדובר בכלי שטח משופרים עד העצם וצוותים מנוסים ומיומנים...
המכשול המשמעותי הראשון היה מעבר בערוץ נחל מתחת לכביש 444 ליד מחלף קאסם. מה שהיה מכשול בוץ בן כמה עשרות מטרים הפך בשל הגשמים למכשול המשלב מים ובוץ עמוק במיוחד – שילוב בעייתי משום שהמים מקשים על צבירת התנופה החיונית במעבר מכשולי בוץ. הצוותים הראשונים שהגיעו למכשול נאלצו לתקוף שוב ושוב את התוואי הבוצי במצערת לחוצה עד העצר, מרימים נחשולי בוץ ומים, בניסיון לפלס לעצמם דרך אל הצד השני. כבר כאן נרשמו הפורשים הראשונים – אנשי צוות רדיאטור מודיעין, שהעבירו את הסופה הירוקה שלהם מקצה שיפורים אינטנסיבי במהלך הפגרה בתקווה להמשיך ולשפר את הישגיהם בליגה, סבלו מתקלת מנוע וסיימו את היום מוקדם בהרבה מהצפוי. כל משתתף שניסה להתחכם ולהיעזר בשולים המבוטנים של הנחל הוחזר אחר-כבוד על-ידי המרשל לתחילת המכשול ל^שנה^.
המכשול השני בו עצרנו – מעבר תעלת ניקוז תלולה – דרש תפעול זריז ומדויק של אתי העיגון בגדה הנגדית. אנשי הצוות קפצו למים הקפואים, שהגיעו על לגובה המותניים ויותר, כאילו מדובר ברחצה בנחל זך ביום שמש חם – מפגינים נחישות במטרה לחסוך עוד שניות יקרות בחציית המכשול. האדים שהעלו המנועים הרותחים במפגש עם מי הנחל כיסו את האזור בערפל סמיך ממנו הגיחו חלקית ג'יפים צבועים בצבעים זרחניים, מראה סוריאליסטי משהו...
אבל הדובדבן שבקצפת היה טיפוס צלע גבעה תלול ועתיר מדרגות סלע ליד אלעד. מה שהיה אתגר ראוי על קרקע יבשה ומהודקת, קיבל תגבור משמעותי בדמות בוץ חלקלק וסלעים רטובים, ואף עלו תהיות אם יש לבטל את המכשול. גם אל מכשול זה, כמו אל שני הקודמים, הגיע ראשון צוות פוליבה, שהסומראי הזעיר והסטנדרטי כמעט לחלוטין (מנוע 1,300 סמ^ק לא משופר, צמיגים בגודל סטנדרטי וקפיצי עלים בגובה המקורי) שלהם הוא מעין אנטי-תזה לשפע המפלצות המתוגברות-מוגבהות שהתחרה נגדו, מעין גרסה מכנית לקרב דויד וגולית. אחרי שלודוויג ופרסלני, אנשי הצוות, עלו וירדו את הגבעה ברגל, מסכימים על הנתיב הקל והמהיר ביותר, נפרשו הכננת, הרצועות והכבלים עד לקצה הגבעה והחל הטיפוס המייגע והאיטי למעלה. בינתיים הגיעו לתחתית הגבעה גם שי שמעוני ושני צוותי אספיר והמכשול הצר הפך ל^סבתא סורגת^ של כבלי כננות ורצועות חילוץ, בזמן שכל צוות מנסה לסמן לעצמו את מסלול הטיפוס האפשרי ביותר מבין אלו שעדיין פנויים. העומס הרב דרש תיאום גם בין הצוותים המתחרים ורוח ספורטיבית למופת, ולמרות ששי ואחד מצוותי אספיר הגיעו עד כדי מגע כשכבלי הכננות המוצלבים שלהם מושכים אותם אחד אל השני, הסתיים ה^הפקק^ בשלום.
עם התקדמות היום הלכו ורבו הודעות הפרישה והדיווחים על תקלות – צוות פרוג'יפ, עם אילן שושה כנהג מחליף לאחר פציעתו של גיא רפאל (בתאונה בכביש...), פרש עם תיבת הגה דולפת; שי מצוות יוסי במות המשיך ללא בלמים אחוריים ונאלץ להתגבר על גלגל שהחליט להיפרד לשלום באמצע המסלול, אבל הצליח לסיים ועוד. ולא רק המכניקה כשלה, אלא גם הנווטים ובמקומות רבים נראו רכבי-משתתפים הנוסעים הלוך ושוב בשלל כיוונים, מנסים לאתר את הפניה הנכונה או את סימוני המסלול. כך הלכה והתגבשה חבורת החוד, שכללה את צוותי פוליבה, גתוס/כל-גדר, שני האספירים וצוות טכמוביל בסופה שזכתה לסרנים של אונימוג וצמיגי ענק. אבל לסיפור סינדרלה של צוות פוליבה לא היה הפעם סוף טוב. בטעות מאוד לא אופיינית שגו אנשי הצוות בבחירת הנתיב בנקיק מסולע, החליקו בשיפוע הצד ו^התיישבו^ בכבדות על סלע, מאבדים את היתרון הגדול שבנו עד לאותו שלב. במקום לחזור אחורה ולטפס בנתיב שונה, לאחר שחולצו על-ידי אחד הצוותים האחרים, הם התעקשו להמשיך ולנסות לטפס בנתיב המקורי, ועל כך שילמו בכמעט-התהפכות ובמוט הגה שבור. הם הצליחו, לבסוף, לסיים את המכשול, אולם הזמן הרב שאיבדו עלה להם במקומם על הפודיום. שי שמעוני, שסבל מחוסר מזל בעונה שעברה, ניצל את ההזדמנות ופרץ קדימה, פותח פער על שאר חבורת החוד, בעוד צוות טכמוביל מנהל קרב צמוד מול צוותי אספיר, שנסעו ביחד לאורך כל היום ושיתפו פעולה במעבר המכשולים, קרב שהסתיים בניצחונו של הראשון.
בקטגוריה הסטנדרטית היה הקרב צמוד פחות, ובלטו ההבדלים ברמת ההכנה של הכלים כמו גם ברמת הנהיגה. כמו בשנה שעברה עיקר הקטגוריה הורכב מסופות וסיקסים משופרים ברמה זו או אחרת, החל מכלים משופרים קלות וכלה בכלים מוגבהים בקיצוניות הנישאים על צמיגי ^35. אבל ביער הגרילים מאונכי הצלעות הציצו מדי פעם גם סמלי לנד-רובר ואפילו אי אלו סמלי רכבי שטח יפנים, וכמובן – הריינג'ר המשופר של צוות DBM, עליו כתבנו בגליון אוטושטח 30, שאחרי שוויתר על יומרות האדוונצ'ר של העונה שעברה, הצליח להתברג למקום השלישי.
והיתה, לראשונה, גם קטגורית ^ראלי^ נסיונית. שלושה צוותים מליגות הניווט הגיעו לנסות את כוחם במסלול ארוך משמעותית משל שאר הקטגוריות (110 ק^מ לעומת 60 ק^מ) אך ברמת עבירות קלה בהרבה המתאימה לאופי הכלים. מבין השלושה רק אחד, זה של צביקה כנעני, הצליח להגיע לסיום בעוד איציק בריל ממשיך לסבול מחוסר המזל הטכני שרודף אותו בליגות הניווט (הפעם היה זה טבור גלגל שכשל) וניצן שקל מגלה את חוסר החיבה של מנועי הדיזל לשתיית מים.
תוצאות:
אדוונצ'ר
1.צוות גתוס/כל-גדר
2. צוות טכמוביל
3. צוות אספיר/אליאנס
סטנדרט
1.צוות הטיגריסים של שי
2. צוות מוסך אודי מזרחי
3. צוות DBM
