הכתבה פורסמה במגזין אוטו בגיליון 239.
זוכרים את הסרט ^חולה אהבה משיכון ג'^? באותה תקופה, כשרצו לקשט מכונית בתאורה, השתמשו בשרשרות נוריות זעירות, כמו אלה המקשטות את אשוחי חג המולד בנכר. אלא שמאז יישום הלדים ונורות הקסנון הפכה המכונית להיות אורגן אורות נייד, כשתאורה כחולה מאירה מתחתיו, מתזי המגבים מאירים, הגלגלים מוארים בחישוק זוהר ועוד כהנה וכהנה תאורות, שלחלק מהקוראים וודאי נראות ^מדליקות^ ולחלק אחר קיטש נוראי שמקומו לא יכירנו בעולם המוטורי. כך או כך, תעשיית התאורות הנוספות מגלגלת מיליוני דולרים ולא ניתן לבטלה בהינף יד. כשערכת תאורה תחתונה, המאירה את הקרקע שמתחת למכונית באחד מתוך אחד-עשר צבעים לבחירה עולה כ-250 דולר ויש קונים מה לנו כי נלין? אלא שלעתים הלכו היצרנים מעט רחוק מדי, וניתן היום למצוא גם ערכות מהבהבות בשלל צבעים, תופעה נוראית למי שנוסע ליד או מאחורי מכונית כזו (ולא שלנסוע לפני או מאחורי ניידת משטרה מהבהבת ב^קוז'אק^ הכחול שלה זו חוויה שונה...). כאשר התאורה הכחולה המיוחדת פולשת גם לתא הנוסעים, כבר מדובר בהפרעה בטיחותית, עליה נרחיב מאוחר יותר.
חוש חש
רבות מהתאורות כיום, בעיקר במכוניות מתקדמות, נהנות מחיישני אור המדליקים אותן בהתאם לצורך - מנהרות, חניונים תת-קרקעיים ותנאי תאורה בעייתיים יגרמו לאורות הקדמיים להידלק באופן אוטומטי. איך עובדים חיישנים אלה? ובכן, להבדיל מחיישני האורות המיועדים לאור ישיר, חישת אור סביבתי היא קשה יותר, שכן על החיישן לבודד את אמצעי התאורה החזקים (נורות ניאון בחניון ובמנהרה, כדוגמה), ולהתייחס לממוצע הסביבתי. חיישן כזה פועל באמצעות מד-אור, המכונה גם לוקס-מטר. לוקס היא יחידת המידה לעוצמת האור,
כפי שכתבנו בעבר. החיישן בנוי מכיפה לבנה מפלסטיק, המדמה את מבנה גלגל העין האנושית, כשמאחוריה ^חלון^ לאור, כשבקצה החלון נמצא מד האור. תפקיד הכיפה הוא לבודד את הנקודות הבהירות יותר, הנובעות מהימצאות גופי תאורה, ו^לרכך^ את השפעתן. הכיפה גם מסייעת בביטול ^אפקט הקוסינוס^ - היחלשות של האור הפוגע בחיישן עקב זווית הפגיעה השטוחה, לאור הבא מהצד. הכיפה שוברת את קרן האור ומכוונת אותה לעבר החיישן. למרות שהגודל של הכיפה והחיישן שמאחוריה די קטנים, עלולים לעיתים אילוצי מקום להכתיב שימוש בסיב אופטי, המוליך את האור עד לחיישן. כך החיישן לא צריך להיות ממוקם מאחורי הכיפה, וניתן למקמו בכל מקום שרוצים. זהו פתרון יקר יותר. כמובן מד-האור מחובר למיקרו-מעבד, בו תוכנת סף האור להדלקת התאורה. כמובן שלמערכת זו יש מעקף כדי להדליק את האורות בשעת יום בהיר, כנדרש בחוק אצלנו בתקופת החורף.
חיישן זה משמש בחלק מהמכוניות גם לפטנט הנקרא ^עקוב אחרי הביתה^. כאשר אתה מגיע לחניית הלילה שלך, והדרך לדלת הבית חשוכה, חיישן התאורה ידאג להשאיר את האורות דולקים למשך זמן מסוים נוסף, הניתן לתכנות מראש, על מנת לאפשר לך להגיע בביטחה לדלת. ומאחר שהרכב לא יודע כיצד החנית אותו, הוא ידליק גם את אורות הנסיעה לאחור, כדי שגם הם ישמשו לצורך זה.
נוחות מוארת
תאורת הפנים במכונית היתה בתחילת הדרך נורה בודדה של 5 וואט, המופעלת באחד משני מצבים בלבד: פתיחת הדלת או מצב דלוק קבוע, באמצעות מתג רגיל. יעוד התאורה הפנימית היה לאפשר לנהג המכונית להכניס את מפתח ההתנעה למקומו, ואולי לחפש דבר-מה בתא הכפפות. מערכות תאורת הפנים כיום כוללות שפע נורות בעוצמות שונות ולצרכים שונים: תאורת לוח המחוונים, תאורת תא הכפפות, מתגי הפעלה, תאורת מפות וקריאה, תאורת איפור, תאורת שטף ועוד.
מתג ההפעלה שבדלת היה פשוט (וגם נשאר כזה עד היום) - בדרך כלל מדובר במתג במצב של ^נורמלי-סגור^ (Normally closed), שמשמעו שבמצב הטבעי המתג מנותק. כאשר הדלת נפתחת הקפיץ הנמצא בתוך המתג מתפשט, וטבעת מתכתית בקצהו סוגרת מעגל חשמלי. המתח מתקבל מחוט יחיד והמינוס מתקבל מסגירת המעגל על משקוף הדלת. כמובן שהמתגים היו מחוברים בלוגיקת ^OR^, שמשמעה הוא שלא משנה איזו דלת נפתחת, האור יידלק. עד לפני כעשר שנים היו אלה רק הדלתות הקדמיות, והיום פתיחת כל דלת, ולעיתים גם דלת תא המטען, תדליק את האור הפנימי. בעיות במתג עלולות להיווצר כאשר הגומי שסביב משקוף הדלת נפגם, מים חודרים לקדח המתג והחלודה המצטברת מונעת את סגירת המעגל, ולעיתים את תנועת המתג, עקב החלדת הקפיץ. מתג זה משמש גם להדלקת תאורת בטיחות המותקנת בדלתות: אור אדום המסמן לבאים מאחור את גבולה המורחב של המכונית, עקב פתיחת הדלת. בחלק מהמכוניות העכשוויות תאורה זו מאירה גם כלפי מטה באור לבן, לבטיחות העומדים להיכנס לרכב או היוצאים ממנו אל הבלתי-נודע.
אלא שתעשיית הרכב לא תמיד פועלת על פי תקנים מוסכמים, בפרט לא בתחום החשמל. חיבורי החשמל, צמות החוטים, הממסרים והנתיכים נעשים אצל כל יצרן אחרת, ולכן עשוי להיות מצב הפוך לזה המתואר, ובו המתג דווקא מקבל מינוס קבוע והמתח הוא הממותג. ומדוע זה חשוב? משום שהשלב המתקדם יותר הוא השהיית תאורת הדלת. כאשר זו באה במכונית מהיצרן - הכל בסדר, אך אם ברצוננו להוסיף תכונה זו למכוניתנו הישנה, וזה אפשרי כיום, חשוב לדעת כיצד החשמל מחובר.
להשהיית תאורת הפנים חשיבות נוחותית שלא ניתן לזלזל בה. כאשר התאורה מושהית גם לאחר סגירת הדלת, ובפרט בליל חורף גשום, הרבה יותר נוח למצוא את חריץ מפתח ההתנעה, את עוגן חגורת הבטיחות או סתם להתארגן לנסיעה באור. מנגנון ההשהייה נתפש כמשהו טריוויאלי, אך הוא ממש לא כזה. ייתכן שלאנשי האלקטרוניקה שבין הקוראים הוא ייראה כזה, אך למען הבנת הכלל, ננסה לפשט את ההסבר. השהיית אורות הפנים מורכבת ממספר רכיבים במעגל: רכיב השהייה, המקוצר בעת שאחת הדלתות פתוחות, אך משמש כמעקף ברגע שהדלת האחרונה נטרקת, מיועד לספק מתח לתאורת הפנים במקום מתגי הדלתות, הנמצאים כעת במצב פתוח. רכיב זה מחובר במקביל למתגי הדלתות, ולכן כשאלה פתוחים, הזרם עובר דרכו. במעגל גם רכיב אופטוקַפְּלֶר - שילוב של חיישן אור ומקור אור, וכן קבלים, טרנזיסטורים ונגדים. כיום ניתן למצוא בשוק עמעמי השהייה כאלה כתוספת למערכת התאורה ברכב שלא זכה במערכת כזו מיצרנו, ואלה מגיעים בקופסאות קטנות, המוכנות להתחבר לחוטי מתגי הדלתות ולמתח המצבר.
בסעיף הנוחות אנו מונים היום גם תאורת איפור, המותקנת סביב מראת האיפור שבסך השמש. זו נדלקת כאשר סך השמש מורד, ובדגמים מתקדמים רק כאשר האורות החיצוניים דולקים או כשחיישן התאורה מודיע שעכשיו חשוך. תאורת מפות וקריאה היא תאורה ממוקדת ולא תאורת שטף כמו התאורה הפנימית הרגילה. בדרך כלל היא מכוונת רק לעבר מושב ימין הקדמי, ומטרתה למנוע הצפת הרכב באור המפריע לנהג לראות החוצה.
מקום הצבת תאורת הפנים שונה בין היצרנים. יש כאלה המעדיפים למקמה על התקרה, בין שורות המושבים (סובארו), יש המציבים אותה בקדמת מראת הפנים ומעל החלון האחורי (פיז'ו) ויש המציבים נורות בצידי המרכב (רנו). לכל שיטת הצבה יתרונות וחסרונות של תאורה למול הצללה, חיסכון בהתקנה ובעלויות ופשטות באחזקה.
הפטנט האחרון (בסקירה זו, לא כרונולוגית) הוא תאורת הרצפה, המחוברת לתאורת הפנים. תאורה זו מקרינה אור לרצפת המכונית של המושבים הקדמיים, לבטיחות הנכנסים. תאורות אלה כבות יחד עם תאורת הפנים אלא שהיום יש ערכות תוספת, המצטעצעות באור כחול כזה, המצטרף לאותן תאורות מיותרות ולא בטיחותיות, שיש המתקינים במכוניותיהם. הבעייה העיקרית היא שתאורות אלה נשארות דולקות בכל מהלך הנסיעה, שאם לא כן - מי יידע שהתקינו אותן?
חיווי מואר
תאורת המחוונים (כן, ב-ח', מלשון ^חיווי^), כמו גם תאורת מתגים שונים, סקלות מערכות החימום/מיזוג, תאורת המאפרה ומצת הסיגריות, מבוססת על נוריות זעירות של 1.2 וואט. הבעיה העיקרית בנוריות אלה היא החלפתן, כשהן נשרפות. לכך, אגב, ^אחראים^ לא מעט עיתונאי רכב... אם בעבר יכול היה נהג בעל ידיים טובות להחליף נוריות אלה על ידי פירוק של החלק מאחוריו מסתתרת הנורית, הרי דרישת העיתונאים לאיכות הרכבה ולאי שמיעת ^קרקושים^ מהדש-בורד, הביאה לייצור הפאנל הקדמי כיחידה יצוקה אחת. מעתה אמור: על מנת להחליף נורית קטנטנה עליך לפרק את כל הפאנל הקדמי בעלות של מאות שקלים - לא תודה, אומר הנהג הרגיל, ובצדק. אך באמת הדבר אינו באשמתנו, עיתונאי הרכב, שכן מכל סיבה של יעילות בייצור, הוזלת עלויות וזמן הרכבה, הפתרון של פאנל יצוק אחיד היה נכון. האור הלבן של הנוריות מאיר את לוח המחוונים באחת מכמה אפשרויות: יצור הספרות, הסימונים והסקלות מפלסטיק שקוף, גם אם צבוע, כך שהאור המוקרן מאחורי לוח השעונים מאיר את האלמנטים השקופים. הדרך השניה היא באמצעות הארת טבעת היקפית, ממנה מוטל האור של המחוונים. הצבע השונה של תאורת המחוונים מושג באמצעות שימוש בצבעים שונים של הפלסטיק או באמצעות מסנני צבע. הצבעים העיקריים בהם נעשה שימוש הם כתום, ירוק, לבן ואדום. פולקסוואגן מייחדת עצמה באמצעות תאורת מחוונים בגוון סגול, ומחוגים זוהרים באדום. גם כאשר המחוונים הם דיגיטליים, לתאורתם הלילית מספר אפשרויות: ספרות כתומות על רקע שחור או להיפך, ירוק או שחור על רקע בהיר. לצבע הנבחר חשיבות לא מעטה שכן חובה להתייחס להתעייפות העיניים בעת נסיעה ארוכה בחשכה. אסור שתאורת המחוונים תהיה חזקה מדי, על מנת לגרום לעיניים לצמצם אישונים ולהרחיבם חליפות, בעת העפת מבט אליהם, ולכן בנסיעה בחשכה מוחלטת, בכביש ללא תאורה, מומלץ לעמעם את אורות המחוונים ככל האפשר, במכוניות בהן עומד לרשות הנהג מתג כזה. המתג הוא בעצם נָגָד משתנה, הקובע את עוצמת הזרם שתגיע לנוריות לוח המחוונים. המתח הוא קבוע (12 וולט), ומכפלת הזרם בהתנגדות נותנת את המתח. כאשר ההתנגדות גדלה, הזרם קטן בהתאם, והנוריות תארנה באור חלש יותר. מבנה פאנל בו נמצא לוח המחוונים חייב לקחת בחשבון מניעת השתקפות תאורת המחוונים בשמשה הקדמית. לשם כך אסור שזווית חלון הפלסטיק המגן על לוח המחוונים תהיה חדה מדי כלפי הנהג, וה^מצחיה^ שמעל ללוח זה צריכה להיות ארוכה דיה על מנת למנוע השתקפות זו.
