דווקא תקופת מלחמת העולם השניה, כאשר העולם שרוי בתוהו-ובוהו, הביאה לכמה מהפיתוחים היותר-חשובים של תעשיית הרכב. דוגמה הקופצת לעין היא כמובן הג'יפ, שהביא בעקבותיו את הלנד-רובר; ובמהלך המלחמה נולדו עוד כמה וכמה רעיונות שעתידים היו להכות גלים בשנים שלאחר המלחמה, פרי מוחם של בעלי חזון שהרחיקו לכת במחשבתם היצירתית ויכלו להביט אל מעבר לשנות הקרבות ששיסעו את אירופה.
אחד מאותם אנשי-חזון היה וויליאם ליונס, הבעלים של יגואר. בעוד הסיטרואן דה-שבו קורמת עור וגידים בצרפת הכבושה, ובעוד החיפושית מבשילה תחת שלטון הנאצים, הגה ליונס רעיון לפתח מנוע חדש ומתקדם עבור סדרה חדשה של מכוניות-נוסעים מפוארות. היה זה עתיד להיות המנוע הראשון שיגואר פיתחה בעצמה. ההגדרות הראשוניות נולדו בלילות-האפלה בעת מתקפת ההפצצות הנאצית על בריטניה, כאשר ליונס עמד בתצפית-שריפות במפעל יגואר בקובנטרי יחד עם חבורת מהנדסים מוכשרים. המנוע המתוכנן צריך היה להיות לא רק חזק אלא גם מתורבת וחלק – ולהראות טוב: ליונס רצה שכאשר יפתח מכסה המנוע ניתן יהיה לחזות במנוע נעים לעין.
הפיתוח נכנס לשלבים מעשיים מייד בתום המלחמה, וכך נולד מנוע שעתיד היה להכנס לדפי ההיסטוריה – ולא רק משום שהיה הראשון בעולם בייצור סדרתי עם גל-זיזים עילי כפול ותא-שריפה חצי-כדורי (המיספרי). באותה תקופה גם החלה יגואר להשתמש באות X, לציון מנוע נסיוני (Experimental). גרסה בת ארבעה צילינדרים כונתה XF, ואילו גרסת ה-6 צילינדרים המקורית כונתה XJ, הרבה לפני שיגואר אימצה את הכינוי למכונית-נוסעים חדשה בסוף שנות ה-60. המנוע הקטן יותר נפסל על-ידי ליונס ברגע האחרון וכך הגיע לייצור רק מנוע השישה-צילינדרים, בתצורה טורית ובנפח 3.4 ל'. הכינוי לו זכה היה XK, וכינוי זה דבק בו גם בשלב הייצור הסדרתי.
המנוע החדש הוצג לראשונה בתערוכת ארלס-קורט ב-1948, התערוכה הבינלאומית הראשונה מאז המלחמה. במקור תוכנן המנוע, כאמור, עבור מכונית-נוסעים חדשה ויוקרתית, אך זו לא היתה מוכנה בזמן; במקומה הושקה באותה תערוכה המארק V כדגם-ביניים, וזו לא סיפקה את ליונס. הוא החליט להציג מכונית ספורט-חלומות חדשה בתערוכה, שתעורר רעש תקשורתי סביב מותג יגואר ותשמש כמקדם תדמית. תהליך הפיתוח היה מזורז להפליא – רק שלושה שבועות – ובסופו נוצרה רודסטר חלקת-קווים, על בסיס שילדה מקוצרת של המארק 5 ועם מנוע ה-XK החדש, בעל הספק יוצא-דופן דאז של 160 כ^ס – כמו מנוע V8 של קדילאק בנפח 5.4 ל' של אותם ימים. כמנהגה של יגואר עוד מלפני המלחמה, כינוייה של המכונית נלקח ממהירותה המירבית במיילים לשעה – וכך נולדה ה-XK120 המיתולוגית.
המכונית היכתה גלים. אחד העיתונאים שכיסו את התערוכה כתב אז ^כל ההגדרות שלנו לגבי מכונית ספורט בייצור סדרתי נעלמו בן-לילה^. בתקופה המוטורית השחונה שאחרי המלחמה היתה זו המכונית המהירה ביותר בעולם; כדי להוכיח זאת לקח ליונס, מספר חודשים מאוחר יותר, חבורת עיתונאים לקטע-אוטוסטרדה בבלגיה שנסגר למטרה זאת, ושם נמדדה למכונית מהירות מירבית של 126 מייל לשעה – אפילו מעבר למחסום 120 המיילים החשוב.
ההתנפלות על ה-XK החדשה הפתיעה את יגואר, שלא היתה ערוכה להצלחה כזו. 240 המכוניות הראשונות עוד יוצרו עם מרכב אלומיניום בעבודת יד, בעוד המפעל נערך בחופזה לייצור המוני עם מרכב פלדה. אותן XK ראשונות הן, שלא במפתיע, המבוקשות ביותר בין אספני הקלאסיקה, וערכן יכול להגיע במקרים קיצוניים ליותר מ-150,000 דולר.
ההצלחה נבעה לא רק מהביצועים: ה-XK היתה נוחה להפליא יחסית ליכולתה הספורטיבית, שקטה וחלקה, ולמעשה קבעה את שילוב התכונות המלווה את יגואר עד עצם היום הזה. במפתיע היא גם היתה זולה יחסית, פחות מאלף ליש^ט. אל ההצלחה המסחרית התלוו לא מעט הצלחות במירוצים. וב-1952 נסעה XK120 שהוכנה במיוחד על-ידי המפעל (בגרסת קופה שהושקה שנה קודם לכן) במשך שבוע תמים על מסלול לינאס-מונטלרי ליד פריז, במהירות ממוצעת של 100 מייל לשעה (כ-160 קמ^ש). היא קבעה שמונה שיאים עולמיים למרחקים ארוכים וכיסתה מרחק כולל של כ-27,000 ק^מ! בין ארבעת הנהגים שהתחלקו במשיה הקשה היה סטירלינג מוס, אשר מופיע משמאל בצילום מהשנה שעברה עם אותה המכונית ממש שקבעה את השיאים ההם.
שושלת ה-XK נמשכה עם ה-XK140 ב-1954, ולאחר מכן עם ה-XK150 ב-1958. הגרסאות האחרונות כבר התקשו לעמוד מול התחרות המתגברת מכל עבר ולא זכו להצלחה המסחרית שהיתה מנת חלקה של ה-120. ואז, ב-1961, הגיעה עוד אגדה לבית יגואר, יורשת ראויה ל-XK120: ה-E-טייפ, שתזכה כאן לסיפור משלה.
אבל הכוכב האמיתי של סיפורנו הפעם הוא המנוע. הרבה אחרי שה-XK האחרונה ירדה מפס הייצור המשיך מנוע השישה-צילינדרים הטורי לשרת דורות של דגמי יגואר מכל הסוגים, בנפחים שהגיעו עד 4.2 ל', ובסופו של דבר גם עם הזרקת-דלק שסייעה לו לעמוד בתקני-זיהום והרימה את ההספק עד 265 כ^ס. ברשימת ההצלחות של המנוע אפשר למנות גם קריירת מירוצים עטורת הישגים, כולל חמישה נצחונות אבסולוטיים בשנות ה-50 במכוניות המירוץ של יגואר, ה-C-טייפ וה-D-טייפ, במירוץ היוקרתי מכולם: 24 השעות של לה-מאן. כן כן, אותו מירוץ סיבולת שיערך בסוף-השבוע הקרוב, והרי לכם הסיבה להופעת כתבה זו דווקא היום...
היגואר האחרונה עם מנוע ה-XK יצאה לשוק ב-1988, בדיוק 40 שנה אחרי הופעתו באותה תערוכה של 1948. אבל בכך לא תם שירותו הנאמן: המנוע המשיך לשמש בלימוזינות דיימלר של משפחת המלוכה עוד 4 שנים נוספות. מנוע שנולד בשנות המלחמה שירת כאקט אחרון את הוד מלכותה, המלכה אליזבת... בהחלט סיום ראוי למנוע בעל היסטוריה כה מפוארת.
