כתבה זו הופיעה בגיליון 224 (אוקטובר 2004) של מגזין ^אוטו^, והיא מובאת כאן לכבוד פסטיבל המהירות בגודווד לשנת 2005, שיתקיים ביוני. אני מביט בעניין ברוכב הב.מ.וו GS, זה המקורי, עוד עם שני בולמים מאחור. האופנוע נראה חדש לחלוטין, כאילו כרגע יצא מהמפעל, כולל משאבת אופניים עתיקה שמחוברת במנשא לשלדת הזנב. גם הרוכב נראה נאמן למקור, עם ציוד מיגון עתיק למראה. ^לא להאמין שפעם היו מתחרים עם הדבר הזה בדקאר, הא?^ אני אומר לו ^כן, כן^, הוא עונה לי ^I make race this bike!^...^מה race, מי race^, אני תוהה לעצמי. ^איפה התחרית אתו?^ אני מתעניין בנימוס. ^בדקאר^. ענן קל מתחיל לרחף בפאתי מוחי, ^מתי בדיוק התחרית איתו בדקאר?^, ^ב-86^. הענן הופך במהירות לחשרת עבים. ^סליחה, מה שמך?^ - ^אדי האו...^ עונה לי רוכב המפעל הרשמי באופן אגבי. ^אהה^ אני מנסה להציל את כבודי המתפוגג ולצמצמם את ממדי הפדיחה ^בתמונות תמיד היית עם קסדה^. זה עובד, זה מצחיק אותו מאוד - ואלו היו עשר הדקות הראשונות שלי בגודווד... אוטו פוסטר מהו בדיוק פסטיבל המהירות של גודווד? אנסה להסביר זאת כך: היזכרו בכל פוסטרי המכוניות שראיתם אי פעם, העלו את כל תמונות המכוניות האקזוטיות בהן בהיתם מאז שהבנתם שמכוניות זה ^הדבר^. עכשיו רכזו את כל מושאי התמונות והפוסטרים במקום אחד כאשר הן חיות, נוהמות ובמרחק נגיעה. הוסיפו גם הרבה שמות מפוארים של נהגים דגולים - דיימון היל - אלוף פורמולה 1 ב-96; קרל פוגרטי - גדול רוכבי הסופרבייק; ג'קומו אגוסטיני - מגדולי רוכבי גרנד-פרי אופנועים, אולי הגדול מכולם; ארי ואטאנן - מגדולי נהגי הראלי בכלל, בשנות השמונים בפרט; קולין מקריי - שלוש פעמים אלוף ה- WRC; סטירלניג מוס - שובר שיאי מהירות ונהג פורמולה 1, ועוד רבים אחרים. הוספתם את האנשים האלו למכוניות ההן? יפה. עכשיו, אולי, ניתן להבין במה מדובר. אבל זכרו היטב: את החוויה האמיתית פשוט אי אפשר להעביר במילים. הפסטיבל נערך כל שנה בסוף יוני במסלול ^טיפוס הגבעה^ (כינוי מנומס לפיסת כביש שהיא לא ממש מסלול, אבל מתחרים בה בכל זאת) באחוזת גודווד בדרום אנגליה. זוהי אחוזה מוטורית למדי, חוץ מהפסטיבל נערכים שם גם מירוצי מכוניות קלאסיות ופסטיבלים אוויריים, ולשם עבר מפעל רולס-רויס לא מזמן. הפסטיבל מרכז אליו ערב רב של מכוניות, שלכולן מכנה משותף יחיד ופשוט: מהירות. כל המכוניות המשתתפות בפסטיבל נבנו למטרה זו, מי להלהיב נהגים בכביש הציבורי ומי לנצח מירוצים. המוצגים שונים זה מזה ככל שקיים שוני בין אופנוע גרנד-פרי 250 סמ^ק של הונדה למשאית-שטח שנבנתה לפריז-דקאר, ככל שיש הבדל בין מכוניות מירוץ בנות 102 שנים לבין מכוניות פורמולה 1 מהעונה האחרונה. כל המוצגים מחולקים לקבוצות לפי נושא מרכזי משותף. קבוצת ^ההתחלה^ מרכזת מכוניות מירוץ מראשית המאה הקודמת; קבוצת ^שורדים את המרחק^ כוללת מכוניות שהתחרו במרוצי סיבולת בין השנים 80'-65'; בסככת ^סופות חול^ ניתן היה לצפות מקרוב במנצחי דקאר מכל הדורות; ^פשוט גאון^ הוקדשה לאירטון סנה לציון עשור למותו, ובה נאספו מכוניות בהן התחרה סנה בשנותיו בפורמולה 1, וכן הלאה. אין תחום שלא זוכה לטיפול אוהב, ואין חובב רכב שלא יזכה לראות את אלילת נעוריו. כאן אפשר לראות את המכוניות שבנו את האגדות - את מכוניות הראלי של לנצ'יה, את מכוניות ה- GP של אלפא, את הבוגאטי שיצרו מותג ששווה 400 מיליון דולר (זה מה ששילמה פולקסווגן עבור הזכויות על השם), את היגואר ששלטו במסלולים בשנות החמישים והשישים. ולא רק לראות, אלא גם לגעת. כל המכוניות חונות בפאדוק פתוח לקהל. בחלקן אפשר ממש לשבת, בעוד מציגים אחרים מעט חששניים יותר ומרשים לקהל ^רק^ ללטף את המכונית. בפאדוק ניתן לראות מכונאי מכוון סוללת קרבורטורים נוצצת על מזראטי משנות השלושים, לחזות במכונאי מקבוצת פורד מתקן עם פטיש את תוצאות ההיסחפות (תרתי משמע) של נהג הפוקוס WRC, ללטף את חלקי הקרבון בלוטוס של אירטון סנה או לחלופין אפשר לבקש חתימה מסאטו, שבא כדי לנהוג במכונית הב.א.ר-הונדה איתה הוא מתחרה (בהצלחה) בפורמולה 1, להחליף דעות עם קולין מקריי לגבי הדרך הנכונה להיכנס לפנייה או סתם להיסחף עם ההמון מרעם מנועים אחד לשני. כל המכוניות מחולקות כאמור לקבוצות לפי יעוד, תקופה או נושא משותף, והן עולות למסלול לפי לו^ז שנקבע מראש. חלקן רק בשביל ה^שואו^ לקהל וחלקן במטרה לקבוע את הזמן המהיר ביותר אל קצה הגבעה. מי שממתין בסבלנות לצד המסלול מקבל שיעור מתומצת בהתקדמות המוטוריקה במאה השנים האחרונות - בהפרש דקות עוברות על פניו מכונית מירוץ מראשית המאה, מנועה מטרטר בסל^ד תת-קרקעי (שיא ההספק מתקבל ב-1500 סל^ד...) ומכונית פורמולה 1, מנועה מצווח ב-15,000 סל^ד כמו נחיל דבורים על ספידים. חלק מהנהגים נוהגים בזהירות, שומרים על יצירות הפאר ההיסטוריות על הכביש הרטוב (אנגליה או לא אנגליה? אז מה אם זה סוף יוני...), וחלקם נותן את הכל כאילו אין מחר וחלקי חילוף למזראטי F250 זמינים באוטו-דיפו הקרוב. אתם יכולים לנחש לבד אילו נהגים זוכים לאהדת הקהל... אבל חוץ ממכוניות יש בפסטיבל גם קהל, הרבה קהל. השנה הוגבל מספר המבקרים ל-150,000 ^בלבד^, לאחר שבשנה שעברה הגיע מספר גבוה כל כך של מבקרים שכמעט ולא ניתן היה לנהל את הפסטיבל. עם כל כך הרבה מבקרים, כולם חובבי רכב, אפילו מגרש החניה מרכז יותר מכוניות אקזוטיות ממה שראיתם ותראו - בנטלי GT, מבחר פרארי מכל הדורות, TVR-ים, לוטוסים בשפע ואפילו לא התחלתי לספור את כל הפורשה שאכלסו את מגרשי החניה הענקיים. הקהל הרב יכול להעביר את זמנו גם בשיטוט בין עשרות הדוכנים והביתנים המסחריים. אלו מוכרים הכל, החל מכלי עבודה ועד לחלקי מרכב מאלומיניום למכוניות קלאסיות או אפילו רפליקות מושלמות של יצירות מופת מהעבר הרחוק והקרוב. שטח הפסטיבל ענק, ולמרות שביליתי שלושה ימים בשוטטות ברחבי האחוזה, הצלחתי לגלות כל יום תצוגה נוספת או דוכן מיוחד, ועדיין לא ראיתי את הכל.