כל המי ומי של הספורט המוטורי הישראלי, אלו שהיו, אלו של היום ואלו שעוד יהיו, נאספו על מסלול מגה קארטינג פתח תקווה כדי להתחרות במירוץ סיבולת קבוצתי ולהוכיח לעצמם ולאחרים את אשר רצו להוכיח. לכולם אגו ענק, רוח ספורטיבית וכשרון גדול – וכולם – מהינוקות שיצגו את ענף הקארטינג ארבע פעימות בקבוצת חגי רייסינג ועד הסבתא שרון אבר שכיכבה בקבוצת ותיקי אשקלון של אוטו קליניק רצו להוכיח לכל האחרים, ואולי בעיקר לעצמם, שעדיין יש להם מה להציע.
זו הייתה יוזמה של טימו הירבי – לאסוף את כל מתחרי הספורט הזה לדורותיהם למרוץ סיבולת משותף. מוקי מנהל ^מגה קארטינג^ הצטרף, וולוו חזר לספנסר, ערוץ 5 הגיע לצלם ואפילו אוטו תרם שעון סרטינה כפרס שהוגרל בין כל הנהגים. ההיענות הייתה עצומה, נרשמו יותר קבוצות מאשר המסלול יכול היה להכיל, נערכו ניפויים ומיונים ובסוף התייצבו על המסלול 9 קבוצות שכל אחת מהן מייצגת תקופה אחרת או ענף אחר בספורט.
בקבוצת וולוו, התקבצו אלופי ישראל הותיקים בקארטינג 2 פעימות, שמות שהפכו אגדה: מייקל קסרזון, און יעקובסון, ליאור לוי וארז ליבן. ניהל אותם לא אחר מגולדפינגר המנוסה.
את ענף הראלי יצגה קבוצת ראליפרו עם נדב דותן, יניב מינק יואב אבגר ואלון אידלסמן. את מרוצי השטח יצגה הקבוצה המצליחה של אוטוויק. כראש הקבוצה שימש איציק ואיתו נהגו אלון, ויקו הוותיק (כולם בני משפחת אסולין כמובן) ודניאל סייסקי.
ואם מישהו חשב לרגע שקבוצת אסולין תרגיש מחוץ למים מחוץ לשטח – סימן שלא צפה באבא אסולין, קורע את המסלול באשקלון, בליגה המיתולוגית ההיא... דני אוחנה, מתחרה ותיק מתחום האופנועים, הריץ שתי קבוצות: האחת בראשות בנו חיים יצגה את ענף המוטוקרוס והשנייה בראשות אליקו דווקא את ענף הטרקטורונים. אנשי IRT התחרו עם מדי קבוצת מרוצי אופנועי הכביש הבינלאומית שלהם, וקבוצה נוספת ייצגה את רוכבי הסופרמוטו. את ההצגה גנבו קבוצת הקשישים שהעלה בראיין אבר הג'ינג'י, שהחזיר לחיים את קבוצת אוטוקליניק שהתחרתה בהצלחה רבה במרוצי אשקלון המיתולוגיים. את הקבוצה הוביל ניר בן ארי, מי שהפליא בשעתו לנהוג על מכוניות הנעה אחורית במסלולי העפר, והשתתפו בה אלון קידר ואלי זלק – שניהם זוכי אליפויות באשקלון וכמובן אשתו של בריאן, שרון, שמי שלא ראה אותה מריצה פיאט 127 לנצחונות באשקלון, לא ראה אישה-אישה מימיו...את הרשימה סגרה קבוצה של ילדי קארטינג שייצגו את העתיד היפה שצפוי לספורט בישראל. בראש הקבוצה עמד חגי פארן, בנו של יאיר - מתחרה אשקלון ותיק, ולידו תפקדה קבוצה של ילדים צעירים, ממושמעים ונלהבים בדמותם של אופיר ויסלברגר, ריקארדו פריקאו, כפיר אלמוג וליאב בן רובי תכול העיניים. על האסטרטגיה של הקבוצה, היה אחראי לא אחר מדויד מנשה, גם הוא אלוף במרוצי אשקלון ובעלים של מסלול, שידוע כאסטרטג-על במרוצי הקארטינג. חשוב לציין, שיתרון המשקל הנמוך של הצעירים, קוזז על ידי משקל נוסף שהורכב על מכוניתם.
עוד לפני מדידת הזמנים, היה ברור ל^מבינים^ שהקרב על המקום הראשון יתנהל בין חגי רייסינג של הצעירים לבין קבוצת וולוו של הותיקים. אולם, מעט שיערו עד כמה יהיה המרוץ צמוד, מותח ויוכרע רק בדקות הסיום ממש – הן בשני המקומות הראשונים והן בקרב המרתק על המקום השלישי.
המרוץ החל במדידת זמנים לכל מתחרה בכל קבוצה כשהזמן הטוב ביותר של כל הנהגים מתחבר לזמן הכללי של הקבוצה. כבר במדידת הזמנים, הפתיעה קבוצת הצעירים כשכל נהג מנהגיה היה מהיר יותר מהנהג של קבוצת וולוו מולו התמודד. מדהים. און יעקובסון המנוסה, התלונן בשם וולוו על כך שהמכונית ^חותכת^ לפני שיא מהירותה, הנושא נבדק ותוקן לפני הזינוק. בוולוו נהג ראשון ארז ליבן, מגדולי הכישרונות בספורט מוטורי הישראלי, מול הנער הצעיר והשקט ליאב. להפתעתי ולהפתעת הנוכחים, הצליח ליאב, שזינק ראשון, להחזיק את ארז מאחוריו. ארז תקף ותקף, אך לא הצליח לעשות יותר מלהריח את אגזוז של ליאב שהתחרה במסלול הבית שלו. אחרי כ-20 דקות, נכנס ליאב לפיטס והתחלף עם הנהג השני של הקבוצה. ארז שנותר לבד, פתח מבערים, התעופף קדימה וכשהוחלף על ידי מייקל קסרזון, נראה כאילו המקום הראשון נעול בידי האלופים הותיקים. אולם דויד מנשה לא ויתר. הוא הריץ נער אחרי נער, שמר על הפרש של כהקפה וחצי וחיכה לטעות. כשאון עלה לנהוג, נראה המקום הראשון כנעול. און, מדויק ומרוכז כדרכו, הגדיל במעט את הפער, זאת עד להחלטה השיפוטית השגויה שפגעה מאוד בסיכויי קבוצתו. און דלק אחרי סמן אחורי שקיבל סימון בדגל כחול לאפשר לנהג המוביל את המרוץ לעקפו. הנהג פתח את הדלת לאון, אך מיהר וסגרה לפני שאון עבר, כתוצאה מכך נגע און בקארט שלפניו. ההחלטה השיפוטית, שלא לקחה בחשבון את הדגל הכחול שהונף ואת העובדה שאון עקף סמן אחורי אותו הקדים בהקפות שלמות, שלחה את און ל-10 שניות בפיטס, שכולל העצירה והזינוק עולים לקבוצה כ-20 שניות. הזמן הספיק לקבוצת חגי לצמצום הפער בצורה משמעותית. לקבוצת וולוו נותרו שתי החלפות חובה, בעוד שבקבוצה של חגי, נהג אופיר ויסלברגר המהיר ונותרה להם החלפת חובה אחת בלבד. ליאור לוי החליף את און והצליח לשמור את הפער מאופיר. דויד מנשה, עסק בחישובי הזמן שנותר למרוץ והבין שזה יהיה ליבן שיחזור לנהוג וינסה לעקוף את נהגו האחרון חגי פארן לכשזה יותש. כדי לקצר את זמן הנהיגה של חגי ככל האפשר, לא אפשר דויד לאופיר להתחלף, עד שזה האחרון כמעט התמוטט ליד ההגה. כשחגי עלה לנהוג, היתרון של וולוו היה קטן מידי כדי לאפשר לליבן לשוב למסלול במקום הראשון. ליבן יצא בסערה, כשהוא מסכן את היוצאים מהשיקיין (לטענתו הרשה לו המרשל לצאת) חטף עונש של 10 שניות, והמרוץ הוכרע. הגורים גברו על האריות, עתיד הספורט המוטורי בישראל בהחלט בידיים טובות.
כדרך סיקור המרוצים, סיקרתי כאן את המאבק על המקום הבכיר, ולא סקרתי את הקרב העיקש שניהלו ביניהם קבוצות אסולין ו-IRT, על המקום השלישי, שהסתיים בניצחון בהפרש של עשירויות השנייה של קבוצת האופנוענים, או את נהיגתה המעולה של קבוצת אוטו קליניק שהגיעה למקום החמישי המכובד מאוד. גם הקבוצות האחרות, לחלקן הייתה זו טבילת אש ראשונה בקארטינג, נהגו יפה ונהנו עד מאוד.
הקהל, בו נראה גם ח^כ רצאבי שדוחף מאוד את חקיקת הספורט המוטורי התלהב, ולא פרש עד לסיום המותח, זאת למרות שעת הלילה המאוחרת בה הסתיים האירוע.
