ביום חמישי, 3.2, הציג אגף התנועה של משטרת ישראל את תכנית הפעולה החדשה בתחום האכיפה.
התכנית הזאת מדברת על הגברת אכיפת העבירות החמורות, התמקדות בעבריינים קשים, מעבר מכמות לאיכות בתחום הדוחות והיא מחזירה את ה^דוח-על-תנאי^ לשימוש כחלק מתפיסה זאת. אפילו אכיפת מהירות תהיה במקומות מועדים לתאונות, לא באלו הנוחים לתפיסה.
התכנית הזאת מדברת על תפקידיה של המשטרה: אכיפה, הזרמת-תנועה ושירות-לציבור, וחקר תאונות.
וזה לא פחות ממהפכה, לא פחות ממה שיש אלא גם בגלל מה שאין.
***
בשיחה שקיים מגזין אוטו ב-1996 עם תת-ניצב (אז) ברטי אוחיון, ראש מנהל התנועה (מה שהיה בין מחלקת התנועה לאגף התנועה, שהוקם ב-97'), שאלתי אותו בין השאר: ^האם המשטרה אוכפת חוק או 'נלחמת בתאונות'?^. ^עוד לא החלטנו^, ענה תנ^צ אוחיון.
אבל המשטרה – לא רשמית, לא כחלק מתורה מוסדרת – החליטה; היא ^נלחמת בתאונות^. היא זאת שתביא את המזור, היא תוריד את מספר ההרוגים – המפכ^ל, רנ^צ אהרונישקי, אף קבע יעדים לאומיים נקובים באחוזים – היא שתשנה את המצב בכביש. וזה הסתדר מצוין עם מה שהממסד אמר החל משנות השמונים, כי ^הנהג אשם^, כי תאונות נגרמות בגלל שנהגים עוברים עבירות, וכי הדרך היחידה לטיפול בתאונות היא דרך האכיפה.
זה התאים למשטרה שרצתה יותר; זה התאים למשרד התחבורה, לכאורה האחראי על הנושא, שרצה להרחיק את הנושא הזה ממנו מה שיותר. המשטרה לא רק שלקחה על עצמה למלא את מקום כולם, היא גם כיסתה את ערוות הממסד המדלדלת.
היא, כמובן, לא הצליחה. תאונות לא נגרמות בגלל עבריינות (למרות שבכל תאונה כמעט, יש ביטוי לעבירה על תקנה כזאת או אחרת). הטיפול בנושא צריך להתחיל במקומות בסיסים הרבה יותר - לימוד נהיגה והכשרה ראויים, החדרה מסיבית בהרבה של רכב מודרני שרמת הבטיחות שלו גבוהה, שינוי דרמטי ברמת הבטיחות בתשתית – בעיר ומחוצה לה. האכיפה הכרחית, חשובה ומשמעותית, כאשר היא חלק מהמערכת. הרעיון כי זה העיקר, הבסיס, היה הרי רעיון עוועים, אבל זה התאים, לכולם.
חוץ מאשר לדבר עצמו: הקטנת מספר התאונות וצמצום חומרתן.
***
הבעיה היא כי המשטרה מאוד ניסתה, אבל בהיעדר תפיסה מסודרת (אולי כי תפיסה כזאת הייתה פוסלת את הרעיון עצמו), הדוחות זרמו (מיליון וחצי בכלל, מיליון דוחות בתנועה, לא-טכניים), מספר התאונות המדווח ירד (אך מספר התאונות עלה) - ומספר ההרוגים נשאר קובע וגבוה. בקיצור: המשטרה לא הצליחה במה שהתיימרה לעשות, במה שאחרים ציפו שתעשה במקומם.
אבל היא גם לא הייתה מאורגנת ברמה הטקטית: מדיניות האכיפה לא הייתה אחידה, וכל שוטר בחר לעצמו את הדרך בה יתממשק עם האזרח; הפיקוד עצמו לא ידע להחליט מהו ^מבצע^; נוכחות משטרתית הייתה חלקית מאוד בכבישים הבין-עירוניים, בעייתית בעיר; אכיפת המהירות חגגה, אבל לא ממש השפיעה על רמת המסוכנות בכביש, ואליה הצטרפו המוני דוחות מדוחות שונים וקרוב לחצי מיליון פניות לביטול דוחות נערמו על שולחנה מדי שנה.
***
כניסתו של ניצב שחר איילון לתפקיד ראש את^ן אפשרה שינוי תפיסה כולל. בראיון שערכנו עם ניצב איילון לקראת סוף 2004 נאמרו דברים חדשים, אחרים. אבל עוד לפני התוכן, היה ברור כי המשטרה מתעתדת לקבוע לעצמה מטרות ברמה המערכתית, האסטרטגית והטקטית - מתוך חשיבה מחודשת ובעיקר ביקורתית.
זה היה רק עניין של זמן, נסיבות ומצב עד שהמשטרה תכיר בכך שהיא אינה יכולה ואמורה לפתור את בעיית התאונות בישראל, כי אחרים אמורים לעשות זאת, וכי עליה להתמקד במה היא צריכה לעשות כגוף המשלב אכיפת חוק ומקצוענות (הזרמת תנועה, חקירת תאונות, ריכוז מידע והעברתו, טיפול באלימות בכבישים ועוד). כתבנו זאת באוטו כל השנים האלו, אבל השינוי היה יכול להתרחש רק כאשר בשלה ההכרה כי הדרך הקודמת שגויה ורק כאשר בא לעסק מישהו שהיה לו האומץ לשבור - ולהתחיל מההתחלה.
והנה כמה דברים שאמר ניצב שחר איילון בראיון שערכנו ל^אוטו^ ול^תחבורה ובטיחות^
^אני אומר שכל אחד ייקח את החלק שלו בעניין זה. אנחנו כמערכת משטרתית אחראים לכל מה שקשור לחקירת תאונות, לאכיפה, ואחריות מאוד משמעותית לכל מה שקשור להזרמת-תנועה, לפתרון בעיות תוך כדי תנועה, סיוע לאזרח ועוד^
^אני חייב לגייס לטובתי את כל המנופים שאני מאתר בשטח ומבלי לוותר על אף מנוף. טכנולוגיה, מודלים יותר מסודרים וחכמים של אכיפה, התמקדות אמיתית בעבירות שגורמות לתאונות דרכים, התייעלות השוטרים, ידע טוב יותר במשפט, משמעת ושימוש בכל הקשור לעמותות, לקהילה, לחינוך ולתקשורת^
^אני לא חושב שהמשטרה צריכה לבוא ולומר שהיא אחראית על נושא תאונות הדרכים ולהיות ראשונת הדוברים בנושא. להפך. מתחילת פעילותי כראש האגף אמרתי לשוטרים ולקצינים שחובת הצניעות פה על כולנו, ואנחנו נתמקד במה שאנחנו יודעים וצריכים לעשות: האכיפה, החקירה ומתן השירות לנמצאים בדרך^.
^אנחנו נהיה מוכנים לתת כל סיוע לגורמים השונים – למשרד התחבורה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מע^צ – כל דבר שאנחנו יכולים לעזור ללחימה בתאונות הדרכים. לבוא ולומר שמשטרת ישראל צריכה להיות הגורם המוביל במאבק בתאונות הדרכים – לא. אנחנו לא נחליף את הגופים שצריכם לעסוק בכך.
יואל פלרמן – ^חבל, הם מצפים לזה.^
שחר איילון – ^אני לא יכול לעזור להם^
^וכל מה שאמרתי עכשיו אין לו שום קשר לתאונות דרכים. יכול להיות שבסוף 2005 יהיה לי כל שביקשתי - ותאונות הדרכים יעלו ב-10%. ויכול להיות שבסוף 2005 אני אראה את כל הדברים האלה בפועל ומספר תאונות הדרכים ירד ב-10% אני לא אקח לעצמי את הקרדיט שהם ירדו ולא אקח על עצמי את האשמה אם נרשמה עלייה^.
***
כמובן, המבחן האמיתי הוא בביצוע. בנוסף, לבעיה חמורה מאוד בתחום האכיפה המשטרתית – טיפול באנרכיה העירונית – אין לאגף התנועה פתרון מבצעי משלו, והשליטה שלו על השוטרים בערים, בניגוד לאלו המשרתים במשטרת התנועה הארצית הכפופה לפיקודו, מצומצמת. כך שאכיפה ממוקדת, בוודאי כזאת שאינה מנוגדת לחוק או פוגעת בבטיחות (כמו שקורה יותר מדי פעמים), אינה מובטחת שם. ובכל זאת.
אגף התנועה של משטרת ישראל הכריז כי הוא מתכנס לפעילות איכותית, משטרתית באופייה; כי הוא מתכוון להתמקד במה שחשוב וחמור; כי האיכות חשובה מהכמות; כי הוא ייבחן בפעילותו כמשטרה ולא כספק אליבי של מישהו אחר.
אנחנו באוטו, שאמרנו שזו הדרך כל השנים, מברכים על-כך. ביצוע נכון, בכל הרמות, של המדיניות החדשה, יביא בסופו של דבר גם לשיפור הבטיחות בדרכים, אך זאת בתנאי אחד: רק אם האחרים - בעיקר משרד התחבורה, מעץ והרשויות המקומיות - יעלו את הבטיחות, על כל היבטיה, על ראש פעילותם ויהיו מחויבים לה.
*הכותב היה חבר בצוות ההיגוי של המשטרה
