התמונות המדהימות המופיעות כאן צולמו על-ידי
טל זהר, צלם הבית של
אתר האופנועים פולגז, לאחר שצוות פולגז הזדמן השבוע לזירת תאונת דרכים שהתרחשה שניות ספורות קודם לכן. לקח זמן לקלוט ולהבין בדיוק את אשר התרחש.
נהגת המכונית איבדה את השליטה על מכוניתה – הנסיבות המדוייקות שהביאו לכך אינן חשובות – והתנגשה במהירות גבוהה במעקה הבטיחות בצד הכביש. הגדר נפרדה במקום הפגיעה, והמכונית השתפדה על הגדר. הגדר חדרה דרך צידה הקדמי-ימני של הסובארו, עברה ליד המנוע תוך כדי שהמכונית ממשיכה בתנועתה קדימה, חלפה דרך מושב הנוסע, המשיכה לשפד את המושב האחורי, ובסופו של דבר יצאה החוצה דרך תא המטען. על עוצמת ההתנגשות תעיד העובדה כי המכונית המשיכה לנוע כשהיא משופדת על הגדר למשך עוד מרחק ניכר – לפחות 10 מטרים, אם לשפוט על פי הצילום.
האירוע יוצא-הדופן היה עלול להסתיים בטרגדיה נוראה, אילו היתה המכונית מלאה נוסעים. למרבה המזל הנהגת היתה לבדה במכונית – והיא יצאה ממנה ללא פגע!
המזל היה הפעם לטובתנו. בפעם הבאה זה עלול להסתיים אחרת. הסוגיה המרכזית כאן היא תפקוד מעקה-הבטיחות: מעקה בטיחות מודרני, העונה לתקן האירופאי, מיועד לספוג אנרגיה. אבל מעקות הבטיחות בישראל מבוססים על תפיסה ישנה של מעקה קשיח. ולמרבה הצער, מבנה בסיסי זה הוקשח עוד יותר, דרך הוספת סופגי אנרגיה קשיחים במיוחד; זה מקל על האחזקה, אבל רע לבטיחות. הנה מה שכתבנו בנושא לא מכבר ב^תחבורה ובטיחות^:
^לפני מספר שנים הוחלפו המרווחים (Spacer) המחברים את פס ה-W לעמוד הנעוץ בקרקע. תפקיד המרווח הוא לספוג חלק מהאנרגיה הקינטית, מהרכיב האנכי לכיוון הנסיעה במכוניות קטנות ועל-ידי כך להקטין את הכוחות הפועלים על הרכב בזמן התנגשות במעקה הבטיחות. הקטנת הכוחות הפועלים על הרכב מקטינה את הכוחות על הנוסעים ברכב וכתוצאה מכך הנוסעים ברכב נפגעים פחות. כלומר: פחות הרוגים ופצועים. מעצם טבעם מרווחים אלה מתכופפים בעת התנגשות ומקטינים כך את הפגיעה ברכב ואת הנזק ברכב ובנפש.
כדי לשמור על מעקות תקינים יש צורך בתחזוקה שוטפת. כלומר: בדיקה והחלפה של מרווחים מכופפים.
אולם, אנשי מעץ פנו לכיוון אחר: במעקות נקבעו מרווחים חזקים יותר שאינם מתכופפים בזמן תאונה. המשמעות: הקטנת הוצאות האחזקה של מע^ץ. משמעות נוספת: הגדלת ההוצאות על תיקון כלי רכב וחמור מכך: החמרת עצמת הפגיעה בנוסעים.
ויש לכך ביטוי במספרים.
בבדיקה במעבדה שלי, קרס המרווח המקורי בכוח של 1100 ק^ג לאורך דרך של 0.2 מטר. מכאן, מרווח מקורי אחד מסוגל לספוג אנרגיה של מכונית קטנה השוקלת 1000 ק^ג המתנגשת במעקה בטיחות בזווית 5 מעלות במהירות 100 קמ^ש. שני מרווחים מסוגלים לספוג אנרגיה של פגיעה בזווית של 10 מעלות.
המרווח החדש, כפי שנקבע על-ידי אנשי מע^ץ, חזק פי 9 (ובמלים: תשע). בבדיקה נמצא כי נדרש כוח של 9500 ק^ג כדי לכופף אותו לאורך דרך של 0.2 מטר. הדבר משנה את חלוקת האנרגיה בין מעקה הבטיחות לבין המכונית בכך שהכוחות הפועלים על הרכב והנוסעים בתוכו גדלים פי 10 (ובמלים: עשר) – עם כל המשמעות של פגיעות קשות יותר בנוסעי הרכב.
מעיון בטבלאות תקנים למעקות בטיחות מתברר כי השינוי שעשו אנשי מע^ץ גרם לירידת רמת התקן מ- 3-TL ל- 2-TL וכנראה אפילו ל- 1-TL שהוא מעקה למהירות נמוכה של עד 50 קמ^ש בלבד – ואיננו מתאים לכבישים בין עירוניים (!!!).^
– מהנדס הרכב דוד נמרי, בטיחות בתחבורה גיליון מס' 7
רק בתחילת 2002 קיבל משרד התחבורה את תקן המעקות האירופאיים כהנחיות מחייבות; הנחיות בלבד, לא תקן. תקן מחייב בתחום הבטיחות בדרכים אין כאן, בגלל התנגדות מע^ץ. מאז נעשה מעט מאוד עד היום. קצב החידוש, מתוך הנחה שיעשה, יהיה איטי במיוחד.
אפשר רק לנחש מה הביא למצב הדרמטי המוצג בתמונות אלו, של הנתקות גדר הפרדה. האם תחזוקה טובה יותר של הגדר היתה מונעת זאת? האם שימוש במעקה-הפרדה בעל יכולת ספיגת אנרגיה טובה יותר, היה יכול להקטין את הכוחות הפועלים על הגדר בזמן הפגיעה? סביר מאד להניח שכן.
לא פעם ולא פעמיים התייחסנו ב'אוטו' לנושא מעקות ההפרדה – הן במגזין עצמו, הן במסגרת מגזין ^תחבורה ובטיחות^. התרענו, העלינו נושא זה הן בדיונים בכנסת והן בכנסים. אז העלנו והתרענו. זה הרי הרבה פחות פוטוגני מאשר מבצעי ראווה של הממסד.
ממש לא חשוב כיצד אירעה התאונה הזאת, מי אשם ומה היו הנסיבות. אפילו אם הנהגת אשמה, ללא נסיבה מקילה אחת, אין לשכוח כי אין בישראל עונש מוות על נהיגה רשלנית או אף עבריינית. ועוד דבר קטן: אנשים יכולים להגיע לאותו מצב בדיוק גם בגלל אשמה מוחלטת של נהג ממול.
נהגת הסובארו שבתמונות יצאה בנס. האמצעי שאמור להציל חיים, כמעט וקיפד אותם. אמצעי הבטיחות שהעמידה המדינה לטובת נהגיה, יכול היה לגרום להרס משפחה שלמה.
תודה לאתר 'פולגז' ולטל זהר
